כשבית מלון 'מעברת' את שמו

מסיבת עיתונאים, כך יודע כל עיתונאי מתחיל, היא אחד מהעונשים הבלתי רשמיים של כל עיתונאי. במקרה הטוב, אתה אוהב לשרוף יום על ארוחה דשנה, במקרה הרע, היא לא ממש 'מדברת' אליך, ואתה מוצא עצמך מול שולחנות עמוסים בכל טוב, נאלץ להאזין להרצאות מלאות מלל על מוצר, אותו מבקשים ליחצן בפני העיתונאים הנכבדים.

ואז, אחרי ששרפת שם חצי יום ומצאת עצמך בפיגור מול עורכים נזעמים, אתה מקבל קובץ מייל, זה המסכם לכל מי שלא האזין בשקיקה, ולועסים עבורך מחדש את מה שלא שמעת ולא ידעת. אז למה לא שלחו קובץ וגמרו סיפור?

אודה ולא אבוש. זו אחת הפעמים הנדירות בהן מצאתי עצמי מול מקלדת, מתוך החלטה של "חייבים לכתוב", ואפילו מבלי להציץ בקבצים שצורפו ל"תיק העיתונות", שכל משרד המכבד עצמו חייב לצייד אותך עם סיומה של מסיבת העיתונאים. לא כי זה לא היה מעניין. אולי דווקא כן. אבל לא הצצתי. הפעם, החלטתי, אשפוך התרשמות אישית.

כי הפעם תוכננה מסיבת העיתונאים בחכמה רבה. מהי השעה בה אפשר לתפוס שיחה עם עיתונאי עסוק ולזכות בקורטוב של הקשבה מצידו? ובכן, ביום שישי בצהרים, כמה שעות לפני כניסת השבת, כשמישהו מכין עבורו את השבת ולו לא נותר אלא לטייל, לאכול טוב ולהאזין.

זה בדיוק מה שבחרו יהודית יפרח וציפי מנוביץ, המפרסמת והמיח"צנת של מלון כינר לעשות. את הארוחה הבודדת הן המירו בסוף שבוע, כולל ארוחות וטיולים. חמישי שישי הם הימים היותר פנויים בעיתון, ואם גם לא צריך להכין שבת, אז בכלל מצוין.

זו הפעם הראשונה בה מצאתי עצמי מוקפת בקהל עדת עיתונאים קשובים, רוצים לשמוע, מאזינים בשקיקה.

יהודית וציפי - שיחקתן אותה ובגדול. לתשומת ליבם של שאר משרדי הפרסום, שתמיד יוכלו להעתיק את הרעיונות ולקחת עליהם בלעדיות...

מסע בעקבות הלוגו

על הדשא, בין לבין, ניסינו להבין על מה ולמה התכנסנו ובאנו למקום.

ובכן, עד היום, רק שתדעו, נקרא מלון 'כינר' בשם המלא שלו 'כינר קלאסיק'. אז נכון שלא כולכם שמתם לב לעניין, אבל על השלטים והפרוספקטים זה מה שהופיע. כעת ישבו והחליטו לרענן את השם, למצוא לו מחליף.

התוכניה העשירה שהונחה לפנינו בישרה על 'מסע בעקבות הלוגו', ואנו ניסינו לנחש מה יהיה השם החדש, עם הלוגו המצורף אליו. ההצעות היו רבות ומגוונות, אך אף לא אחת מהן קלעה למטרה. בעצם, מול מי מנהל מלון כינר תחרות? - ניסינו לחדד את הדברים. מחד, מול מלונותיה של העיר הנשקפת מולו, טבריה. יש אנשים שלא יוותרו על מלון בלב העיר הגדולה, ואותם בהחלט צריך להתאמץ ולשכנע לבוא למלון הנמצא כמעט על אי בודד. ויש גם את מלונותיו של הגליל היפה, מלונות צפת, הצימרים במירון, ובעצם כמעט בכל מושב גלילי המכבד את עצמו ואת הכנסותיו.

עכשיו תכססו את העפרונות ותנסו לחשוב איך מעניקים למלון שם, שמקפל בתוכו את כל היתרונות של כינר, שם כזה שבעצם אומר ללקוח הפוטנציאלי: בוא אלינו, אל תפזול אל כל המתחרים.

תוך כדי צעידה בליבו של הטבע, שליפת קוצים מבגד, ומבט אל הכנרת הנפרשת מתחתנו, הגישו לנו את הסמל הראשון: גל תכול. ובכן, יש לו למלון כינר את תכול הכינרת, מה שאין לשאר מלונות הגליל להציע. באתר הבא, יקב בשן, יקב בוטיק הממוקם ברפת שעברה הסבה, הגישו לנו את חלקו השני של הפאזל: גל ירקרק. ובכן: הירק, מדשאות הענק שעליהן פזורים הצימרים המפוארים לצד משחקי השעשועים הם החלק השני של ההצעה אותה מקפל בחובו המלון עבור הנופש החרדי. יש לך ים, יש לך ירוק, יש לך גולן מצד ימין ויש לך גליל מצד שמאל.

אגב, אם בשנים עברו היה חוף הים ה'פרטי' של כינר אחד מהחופים היותר גרועים מבין החופים הנפרדים, הרי שבשנה האחרונה הצליחו מנהלי המלון ליטול לעצמם בלעדיות על השטח, ומעתה שייך חוף הים למלון ולא כפי שהיה עד כה. עובדה זו הפכה את החוף לכזה שבהחלט שווה להשתכשך בין מימיו.

ולאחר כל ההקדמות, רוצים לדעת מהו השם החדש שהוענק למלון? ובכן, כינר-גליל. למה דווקא גליל? למה לא כינר-גולן? אם נתעלם מההסברים המתפייטים על הכחול עליו מרמזת המילה כינר ועל הירוק עליו מרמזת המילה גליל (כי אם כך, יכלו לקרוא לו כינר-ירוק...) הרי שלדעתנו (אם כי איש לא הודה בכך) יש בכך משום חתירה לתחרות העזה מול צפת-מירון וכל מושבי הגליל הקסומים. את מלונות טבריה, כפי הנראה, הם לוקחים בהליכה.

חלוקת צל"שים

אבל עזבו אתכם שמות ולוגו. תחשבו על טיול בו משתתפים כמה עשרות של עיתונאים, חלקם על טפם, רובם עם בני זוגם. מהם צעירים, אחרים ממש כבר לא, כולם בנעלי ספורט, בביגוד המתאים להליכה בטבע, לא בפוזה אותה אתם רגילים לראות אותם בסתם יום של חול ועיתון.

תמונות? טוב, לא מתאים לפורום הזה, אבל אם היינו יכולים להציג בפניכם הייתם מבינים עד כמה היה מדובר בצעד מחוכם. לקחת את כל שלל העיתונים, לערבל היטב, להוציא אל הטבע, אל הקוצים, אל השמש הקופחת, אל הנוף עוצר הנשימה. כולם יחד, המודיע על המבשר, בקהילה על משפחה, חינמונים על שבועונים על יומונים - וכמובן, בחדרי חרדים - כולם גומעים מאותם בקבוקי מים אותם הביאה איתה משפחת יפרח היקרה. וגר זאב עם כבש, ולא רק סביב שולחנות השבת.

בטיול של שבת אחר הצהרים גילינו, למרבה ההפתעה, כי מטרים ספורים לצד מתחם המלון שוכן כפר סורי נטוש, בשם עקב. היה זה בסיומה של שנת 54' כאשר פלוגה בפיקודו של יצחק בן מנחם (המכונה גוליבר) שטה לכיוון מזרח הכנרת, בדיוק אל המקום בו ממוקם כיום המלון. הלוחמים ירדו אל החוף, צועדים לעבר הכפר הסורי. כשהם במרחק של מטרים ספורים מהכפר, הבחין בהם ערבי שיצא מאחד הבתים הקיצוניים ושאל 'מין הדא?' גוליבר מיהר לצעוק 'אחרי', והכוח הסתער על הכפר. רימון, שנזרק מכיוון הכפר, התפוצץ לידו, והוא נפח את נשמתו. האנדרטה לזכרו, כמו שרידי הכפר הסורי, ממוקמים במרחק הליכה קצר מאד משער היציאה מהמלון, והפכו את טיול אחר הצהריים של שבת לחוויה מיוחדת במינה. קובי פינקלר, מדריך הטיולים המפורסם, היה זה שהנחה, הסביר וריתק אותנו לסיפוריו.

מילה לסיכום? מלון טוב, אוכל מעולה, נוף קסום, עתיק לצד חדש, הרבה ירק, וגם הרבה כנרת.
ועוד מילה לסיכום: צל"ש ענק למי שהצליח לגרור עד לצפון מזרח הכנרת, בנסיעה ארוכה על כביש 6 בואכה ואדי ערה ועל כביש סובב כנרת, עשרות עיתונאים עסוקים, על משפחותיהם. צל"ש עוד יותר ענק למי שהצליח לגרור אותם במסלולי הליכה שלא תמיד תאמו את גילם. צל"ש לאחיקם רמות, המנכ"ל המסור (שעשה רונדלות ממושכות בין השולחנות, מבקש לוודא שכולם נהנים ושאין תלונות. אתם יודעים, כמדובר בעיתונאים לא קל להשתיק להם את חוש הביקורת), ולחלי יעקבס-וירט, סמנכ"לית השיווק הנמרצת, וברכת הצלחה ענקית למלון הוותיק והמוכר כינר, שבשבוע זה השתדרג שמו בישראל לכינר-גליל.

כשאתם בצפון, תקפצו לביקור. כשאתם לא שם, אפשר גם סתם ככה לבוא לשבת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!