הכתבה של סבר פלוצקר לא תעזור לנו

'החרדים האחרים' וה'חילונים האחרים'

הבוקר התבשרנו שמזג האוויר הצטנן ושלהבות האש של השריפה הגדולה דעכו.

אין לכל זה ולא כלום עם... הכתבה של סבר פלוצקר, הכתב הכלכלי הבכיר של 'ידיעות אחרונות' - זו שהתפרסמה בשני חלקים במוסף 'ממון' של עיתונו, והעיקרי שבהם בשבת האחרונה. היא טובה, אפילו מחמיאה, אבל אסור שהיא תהפוך לגל ההצלה שלנו.

ואל תשלו את עצמכם לרגע - היא לא הצליחה לצנן דבר. המזג התקשורתי ביחס אל החרדים לא ישתפר אחריה, ולהבות השנאה לא ישככו.

את הכתבה החיובית של פלוצקר, בעיקר על בני-ברק, יש לזקוף לזכותה של הכתבת החרדית של 'ידיעות אחרונות' לענייני צרכנות - שושנה 'חן', ולמעמד שהיא צברה במקום עבודתה, בשל אמינותה. אבל כל זה היה צריך להשפיע לא רק על כתבה אחת, שכתב עיתונאי הגון בגיל העמידה ויותר, אלא על כל סביבת עבודתה. אם זה לא קרה, ו-30 שנה של דוגמא אישית של אישה חרדית רצינית, שהשתלבה ב'מעגל העבודה' התקשורתי, לא הצליחו לעצור את יצר החבטה בחרדים. זה גם לא יקרה. שושנה חן, כמו אנחנו, אתם ועוד אלפים, אולי רבבות שכמותנו, המהווים את ההוכחה המוכרת להם שהכל עניין של כדאיניקיות וספוג באינטרסים אפלים, תמיד נוסבר על ידם בשליפת האמרה "אתם חרדים אחרים".

הם, ובעיקר התקשורת הצעירה, ימשיכו, גם אחרי סבר פלוצקר לשנוא את כל החרדים, שהם בעיניהם ה'רוב', חוץ מאת 'החרדים האחרים' - אלה שהם מכירים אישית, ולא נעים להם לומר שהם בזים גם להם. אם לא יעשו זאת, לא תהיה להם זכות קיום.

העובדה היא, שאפילו 'ידיעות אחרונות', שפלוצקר הגדול שלו השתכנע, הסתפק בשילוב הכתבה בעמודים הפחות נקראים של מוסף 'ממון', ולא פרסם אותה בחלקים הנקראים יותר של העיתון שבו מופיעים גם, מדי פעם, ולאחרונה יותר, דברי הבלע.

אם אתם מחפשים את ההיגיון שמאחורי הפרסום במוסף הזה דווקא, אל תלכו רחוק מדי. גם זה בעיקר תוצאה של ההסתה נגד הציבור החרדי, המוצג על-ידי אותם שונאים כחמדן כספים וכסוגד לכלכלה.

האמת, יש לטענה זו על מה להיתפס. הנה, רק בשבת האחרונה התפרסמה כמעט בכל העיתונות החרדית מודעה של בנק 'המזרחי-טפחות' שכל תוכנה מתבסס על הכתוב בעיתון 'גלובס'. העיתון הזה אינו נקי יותר, לפחות לא במוספיו, מהעיתונים הכלליים האחרים, ואפילו השנאה לחרדים תופסת מקום של קבע באחוריו, במדורו של העיתונאי מתי גולן. אם היתה אותה מודעה מתבססת על 'הארץ' או 'ידיעות אחרונות', היא לא היתה מתפרסמת אצלנו, אבל הסגידה ל...כלכלה, מה לעשות, עושה את שלה. היות וכך מותר גם ל'ידיעות אחרונות', לעשות בה שימוש.

עם כל הערכה לסבר פלוצקר ולמחווה שעשה כדי להוציא את האמת, שגם היא חלקית ונגועה, אל האור, אנחנו איננו זקוקים ל'תעודת היושר' שלו. שיעזבו אותנו לנפשנו, לחיות את חיינו, ולגדל את הדורות הבאים שלנו שהם פוחדים מהם כל-כך. שיניחו לנו לפחות עד שיאלצו להודות שלא אנחנו - 'החרדים האחרים', אלא רושפי השנאה, הם ה'חילונים האחרים'.

קצר בתקשורת: 9 קטעים בשולי עיתוני סוף השבוע


1. הדיווח ההוגן ביותר

ביום חמישי בערב נחתה כרעם הידיעה שבית המשפט הגבוה לצדק החליט לבטל את תוכניתו של סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן, לטיפולי שיניים חינם לילדים, מטעמי פרוצדורה ואי עמידה בשרשרת האישורים בועדות הכנסת, כמתחייב.

'יתד נאמן' היה ההוגן ביותר בדיווח על הנושא שפרסם בגליון יום ו'. כותרת ענק סיפרה על: "תגובות מחאה בעקבות החלטת בג"צ לבטל תוכנית הממשלה לסבסוד טיפולי שיניים לילדים". אפילו 'המודיע' היה יותר מאופק. כנראה כדי שלא להבליט יותר מדי את ה'פאשלה',הוא בישר רק בצורה יבשה משהו כי "בג"צ החליט לבטל את החלטת הממשלה להעברת 65 מיליון שקל למימון טיפולי השיניים לילדים". העיתון צירף לידיעה, שאגב איש אינו חתום עליה, גם לא 'סופר המודיע' כמקובל, את תגובתו של סגן השר ליצמן שאמר: "על אף הקשיים, נפעל לקדם את ההליך החוקי ולהביא להכללת טיפולי שיניים לילדים על פי הלו"ז שנקבע.

אבל 'המבשר' מתייחס לידיעה כאילו היא אינה נוגעת לנו כלל ומתרחשת בקוסטה ריקה: "שופטי בג"צ: רפורמת טיפולי השיניים לא חוקית". מאחר שהיא אינה נוגעת לנו ישירות, גם אין מקום, לדעת עורכי המבשר, להזכיר כלל את סגן שר הבריאות ליצמן, אלא די בהזכרת "משרד הבריאות". כך לאורך כל הידיעה לא מוזכר אפילו תוארו של סגן שר הבריאות, ולא רק שמו נעדר ממנה.

אגב, שמם של שלושת שופטי הבג"צ שהחליטו לבטל את ההישג שלליצמן דוקא כן מוזכר, וזה אומר שב'המבשר' אפילו הם מקובלים יותר מאשר חברו של פרוש לסיעה – סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן.


2. המודעה המרגיזה ביותר

'שטראוס' פירסמה השבת, כמעט בכל העיתונים החרדים, באמצעות משרד הפרסום בולטון – פוטנציאל, שני עמודים מגרים על גלידת קרמיסימו בטעמי טראפלס וקפוצ'ינו וגלידת פרווה.
עוד לפני ש'חטאנו' וטעמנו ממנה, ובדקנו האם המודעה אכן משקפת את המציאות, כבר נשארנו עם טעם רע אחרי שראינו את הגירסה של המודעה ב'יתד נאמן'.

הגלידה היא בהכשר הגרמי"ל לנדא, אב"ד בני ברק, ובכל העיתונים מופיעה בתחתיתה חותמת הכשרות שלו.

אבל 'יתד נאמן', כידוע, אינו סומך על הכשרות של הגרמי"ל לנדא, והוא גם אינו מוכן להכיר בעובדה שהוא אב"ד בני ברק, אבל מאידך גם אינו מוכן לוותר על ה'ליקוק' המתוק מכספי המודעה על הגלידה שבכשרותו. מה עושים?

בעבר היו מוחקים את החותמת מהמודעה. כנראה שלדעת אלה שהחליטו על כך טוב יותר שקוראי 'יתד נאמן' יהיו 'שוגגים' ויאכלו בלי הכשר כלל מאשר 'יוכשלו' במודע בהמלצה על גלידות שהם בהכשר הגרמי"ל לנדא.

הפעם הם מחקו את החותמת המזוהה עם הגרמי"ל לנדא, שבה נכתב שהוא אב"ד בני ברק, והחליפו אותה בקוביה קטנה שבה נכתב: "בהשגחת הרב לנדא שליט"א". עכשיו שכל אחד יחפש בספר הטלפונים, או יחליט בעצמו לפני שהגלידה נמסה, מיהו אותו הרב לנדא ששמו מתנוסס על המודעה.
האם השיטה הקודמת של מחיקה מוחלטת של החותמת היא הטובה יותר, או שמא השיטה החדשה שבה הרב לנדא אינו מזוהה? – עדיין לא ברור. על אי פרסום הגלידות כלל ב'יתד נאמן', וויתור מצד העיתון על כסף המגיע ממישהו שבעיתון לא סומכים על הכשרות שלו, לא חשבנו כלל...

3. הכתבה המשתלחת ביותר

נחום ברנע משתלח בטורו השבוע בסגן השר הרב מאיר פרוש, ככה סתם, רק משום שיש לו קשרים טובים גם עם הרב דוד שמידל יו"ר 'אתרא קדישא'.

ברנע: "כישלונו של שמידל הוא גם כישלונו של פרוש. הוא מצטרף אל כישלונו הקודם, בבחירות לראשות עירית ירושלים. בתוך שנה אמורה מפלגתו לאלץ אותו לעזוב את הכנסת, בגלל הסכם רוטציה. אין פלא שהוא מזיע"...

האם גם את זה כתב ברנע רק בלחץ חרדים שטלפנו אליו? אולי בלחצם של אנשי ליצמן?


4. הכותרת המוצלחת ביותר

הכותרת הקולעת ביותר השבוע שייכת גם היא ל'בקהילה'. "מעומקא דליפא" – נקראת הכתבה על ליפא שמלצר לקראת הופעת אלבומו החדש. אלא שמשום מה היא נקראת כך רק בהפניה שבעמוד הראשון ואילו על הכתבה עצמה נרשמה הכותרת הסתמית "ליפא שלא הכרתם". למה? אפילו בעומקא דליבא לא מצאנו הסבר.


5. ההצעה היומרנית ביותר

שבוע נוסף של חיפוש אינטנסיבי אחר מועמד מתאים לתפקיד "המסבירן של הציבור החרדי" עבר על כתב השבועון 'משפחה', אריה ארליך (שם זמני) והוא מתקשה למצוא אחד כזה.

לפני מספר שבועות הציע ארליך את התפקיד להרב יצחק ויינברג, שהופיע מטעם הורי תלמידות המגמה החסידית בבית הספר בעמנואל, לפני הבג"צ, ונדחה על ידו על הסף.

השבוע הוא ניסה שוב את כוחו והציע את התפקיד בכתב לד"ר (של כבוד) הרב חנניה צ'ולק, העומד בראש 'עזר מציון' ושוב נחל אכזבה כשהלה סירב לו.

היוזמה להקים צוות הסברה לציבור החרדי היא באמת חיובית, אבל מעניין מי הפקיד את ארליך ואת 'משפחה' על המשימה הזו עד שהיא תופסת מקום בכל שבוע בכתבה אחרת עיתון הזה? ומי הסמיך אותו ליטול את התפקיד מהרב ישראל אייכלר, שגם הוא כותב ב'משפחה' ויועד אליו כבר מזמן?


6. הדמות הצבעונית ביותר

מה עושים כשחייבים לסגור עיתון ארבעה ימים, ואולי יותר, לפני שהוא מופץ לדוכנים ולבתים, בשל החג? איך מתגברים על פערי הזמן שעלולים לגרום להתיישנות הכתבות ואפילו לעלות בהן עובש?

ב'מורשה' החדש למדו מהר מאוד את השיטה, והחליטו שה'שואה' היא תמיד נושא מעניין, שגם עונה על המוטו של השבועון: 'ללא לשון הרע וללא פוליטיקה'.

אצלנו זה נתפס בכל זאת כמשהו מעיק מדי. שתי כתבות בנושא, אחת בעלת גוון חסידי והשניה שילוב של חסיד עם העיר הליטאית 'גרודנא', הם קצת יותר מדי, במיוחד כשהעיתון מגיע לידך באיסרו חג.

ובכל זאת כתבה אחת מרתקת מצאנו גם בעיתון הזה. כוונתנו לכתבה על הרב אמנון כהן, ראש ישיבת בית אל בצפת, שאחת מתחנות החיים שלו, אחרי העליה לארץ ממרוקו והקליטה בקיבוץ, היתה - פעילות ב'פנתרים השחורים'. כך, עד שהבין שאין סיכוי להביא לשינוי כלשהו במסגרת הזו.

היום הוא מתפלל ולומד בציון הרשב"י מהנץ ועד פלג המנחה, ואחר כך לומד עם תלמידיו בישיבה שבצפת. "היום הייתי מכריז בעצרת הפנתרים:"אין פתרונות חברתיים, רק פתרון אחד להתחבר לאבא בשמים" – אומר הרב אמנון כהן.

8 בסולם הסקרנות שלנו.


7. העיקר שחסר ביותר

השבועון 'יום ליום' של שס נאלץ גם הוא להתמודד עם בעית ה'סגירה' לפני החג, של עיתון שיופץ אחריו, מה שהביא אותו לכלול בו שאריות של כתבות, כמו זו על סמ"ר ישראל צוריאל, אחד הלוחמים בקרב הקשה בגבעת התחמושת, שהוכנה, על פי הערכה שלנו ל'יום ירושלים' ובהעדר מקום לא הופיעה. קיבלנו אותה השבוע.

אבל יותר ממה שיש בשבועון הזה מעניין מה שאין בו. למרות ששיאה של פרשת הקברים באשקלון התרחש כבר ביום ראשון שעבר, הרבה לפני סגירת הגליון, 'יום ליום' הוא העיתון היחיד שכמעט שהיא אינה מוזכרת בו כלל, מלבד בתמונה שולית אחת.

מה שאומר שגם בתקשורת יש לפעמים משמעות למילה שאיננה כתובה יותר מלזו הכתובה.


8. ההתבטאות המפתיעה ביותר

לקראת שחרורו מצה"ל, בסוף השבוע, מעניק הרב הצבאי הראשי היוצא, תא"ל אביחי רונצקי, ריאיון קצר ומאד ממומרמר ל'מקור ראשון' ובו הוא תוקף, בעיקר את עיתון 'הארץ' שסנט בו, יותר מפעם, בתקופת כהונתו: "מרבית קוראיו של העיתון הזה לא נמצאים ביחידות לוחמות, ומפריע לו שמעודדים את רוח הלחימה" - מצהיר רונצקי.

בטח לא נמצאים ביחידות לוחמות, התרחים הללו...

הרב רונצקי גם משדר אי נחת ותסכול מהעובדה שאיש בצמרת צה"ל לא פנה אליו כשהותקף בעתונות, ואף לא ניתן לו להגיב.

אבל המשפט המפתיע ביותר בשיחה הקצרה הזו הוא, ללא ספק, זה המתייחס לנוכחות הגבוהה של קצינים דתיים בצה"ל. "הנוכחות הגבוהה של חובשי כיפות סרוגות בשכבות הפיקוד – בעייתית"- הוא אומר ולא מפרש.

אולי הוא מתכוון למחליפו ומי שהוחלט שיירש אותו, כמעט ללא הודעה מראש - סא"ל הרב רפי פרץ, שהוא טייס במילואים?


9. השיחה הנוקבת ביותר

עיתון 'בשבע' מביא את סיפורם של רופא השיניים שלמה לישה ורעייתו, זוג אידיאליסטים שעלו לארץ מצרפת, ומצאו עצמם נסחפים למאבק ציבורי ומתמודדים בהצלחה בסחף.

שניים מבניהם לומדים בישיבת הר ברכה, ואחד מהם נשלח לכלא על סירובו לעבור לישיבה אחרת. למרות זאת, הם מלאים תחושת בטחון שמאבקם נגד סגירת הישיבה, בעקבות העמדות שביטא ראש הישיבה הרב אליעזר מלמד, יותר ממוצדק, והם מוכנים לשלם עליו כל מחיר. "רבנים שחוששים להגיד את האמת לא ממלאים את תפקידם...אם רב היה נענש על שאמר לא לאכול חזיר כולם היו מתקוממים, אבל ארץ ישראל? - זה לא"!

נדמה לנו שמעבר למה שניתן לקרוא בכתבה הזו, ניתן למצוא בה את אחרוני האידיאליסטים, וזו בוודאי חשיפה העומדת בפני עצמה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!