היום כולנו שלדים, ובעתיד?

כולנו נותרנו שלדים

היום הזה ייזכר לדיראון כיום שבו איבד הציבור החרדי את שארית כושר ההרתעה שעוד היה לו. כאילו מישהו צירף את חתימתנו, בעל כורחנו, לאמנה לאיסור הפצת הנשק הלא קונבנציונלי.

כשם שאנחנו מנתחים כך את עיתוני היום החרדיים, את הכותרות האנמיות, החיוורות כמו המתים בעת שנטמנו ברגבי אשקלון, ואת מאמרי המערכת שגם הם במקום לזעוק על שעוללו למתים, ולא פחות לנו החיים, שותקות כמו נסתמו ארכובות עיניהם בעפר ואפר. גם מקבלי ההחלטות המתגרות על הפינוי החד-צדדי, היושבים בלשכת ראש הממשלה נתניהו, למדו לעשות זאת. הם יודעים לקרוא אותנו אפילו טוב יותר משאנחנו יודעים לכתוב על עצמנו.

הפינוי חסר הלב לא יסתיים באשקלון. הוא לא יתבטא רק בהקמת חדר מיון אטום במקום שבו הונצחה האטימות. את אלה שהיו שם וטולטלו לא ירמסו עוד, אבל הציבור החרדי, ונציגיו שגלגלו את הכדור, ולא ידעו לעצור אותו, גם שיצא הרחק מהמגרש שהם רגילים לשחק בו, ימשיכו להיות למרמס.

העליהום שהתחיל בפרשה הזו, יהפוך מעתה ללינץ' פוליטי והלוואי שלא גם לאישי. הרבה כבר לא ניתן לעשות נגד זה. אולי אם נשכיל, לפחות לאחר מעשה, לעצור את המפגינים האלימים, נוכל למזער במשהו את הנזק.

היום כולנו הפכנו שלדים. הרגלים בכסאותיהם של מנהיגינו הפוליטיים הוצאו גם הם ממקומם ומעתה הם נשענים על... עצמות יבשות.

קצר בתקשורת: 9 קטעים בשולי עיתוני סוף השבוע

1. הצנזורה המחוצפת ביותר

בשלושת היומונים החרדים, 'המודיע', 'יתד נאמן' ו'המבשר', התפרסמה בראש גיליון עש"ק קריאת הקודש של הרבנים הנמנים על בית דין 'משמר התורה', לחזק את גדרי הצניעות, לקראת ימי קבלת התורה הממשמשים ובאים, שבהם מהדהדת בעולם קריאתו הנצחית של הקב"ה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".

למרבה הפלא מסתבר שאפילו מול הנוסח שניסחו גדולי הרבנים עצמם, ושאליו צירפו הגרי"ש אלישיב והגר"ש ואזנר את חתימותיהם, שלפו ב'המודיע' סכין יפנית, וחתכו בה אבר מן החי.

כך, בעוד שב'יתד נאמן' וב'המבשר' כתבו הרבנים: ""על כן באנו בזה בקריאה נרגשת לכל בית יעקב שישמרו על גדרי ההלכה בעניין הלבוש וכיסוי הראש כפי שכבר נתפרסם על ידינו בשליחות מרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א, ובפרט מה שנפרץ לאחרונה בלבישת בגדים קצרים ר"ל" - צינזרו ב'המודיע' את הנוסח וחתכו את המשפט: "ובפרט מה שנפרץ לאחרונה בלבישת בגדים קצרים ר"ל". כאילו הפירצה הזו כבר נסתמה. ה'תופרים' ב'המודיע' לא נתקלו כנראה בבגדי 'מיני', אבל אנחנו נתקלנו ב... 'מיני' מודעה...


2. הכתבה הטעונה ביותר

לצד כל מודעות הפרסום של מפעלי המזון, המחלבות, בתי המלון, מסעדות ובתי העסק שונים שלהם תעודות הכשר של הבד"צים למיניהם, המתפרסמים גם בעיתון ב'שבע', מתפרסמת בסוף השבוע בעיתון הזה כתבה על מחלקת אכיפת חוק ההונאה בכשרות ברבנות הראשית, שבה מזלזל הרב רפי יוחאי, העומד בראש המחלקה, בבד"צים פרטיים.

"פתאום גילינו שהגורם שנותן את הכשרות הפרטית מכשיל את הציבור. אנחנו מגיעים לבתי עסק שאנחנו רואים שמשתמשים בו בבשר רגיל, ועל הקיר תעודה ענקית שבה כתוב 'מהדרין חלק', או שכתוב 'מהדרין' ואנחנו יודעים שמשתמשים שם בחלב עכו"ם או בג'לטין...הציבור התחיל להיות מבולבל. ואגב למי הוא מתקשר לבדוק את הבד"צ במסעדה הוא מספיק טוב? - לרבנות כמובן".

יוחאי זוקף לזכותו באותה כתבה גם הצלחה נוספת - לחייב את הערים ביתר, אלעד וקרית ספר, להעניק לבתי העסק, תעודת הכשר של רבנות מקומית, לפני הבד"צים למיניהם. "אנחנו אחד מגופי האכיפה היחידים שמעיזים לפרסם את שמות העסקים שעושים הונאה לציבור" - הוא מתגאה.

כתולעי עיתונים חרדיים, משונה בעינינו שאנחנו כמעט ולא נחשפים לפרסומים האלה. יכול להיות שהרבנות הראשית מפרסמת אותם בטעות בעיתונות הערבית או הרוסית?


3. התופעה המרנינה ביותר

ה'מחנה החרדי' במוסף כותרות שלו, עדיין לא הספיק להחליף את הכותרת "מוסף מיוחד לחג הפסח מבית המחנה החרדי", אבל תוכנו, התמונה בעמוד הראשון וגם התאריך, מעידים עליו שהוא מוסף לשבועות.

כתבה יחודית שמצאנו בו עוסקת בתופעה של הסכמי 'יששכר וזבולון' ההולכת ותופסת לה מקום של כבוד, בין 'עסקי' אנשי עסקים אמידים שזמנם לא פנוי ללימוד תורה, והם מחזיקים אברכים ותלמידים חכמים בשכר חודשי קבוע. סביב התופעה החיובית הזו כבר קמו שותפים שונים למצוה ה'משדכים' בין היששכרים לזבולונים.

בכתבה מסופר על אחד מהמשפיעים החסידיים המפורסמים בירושלים, שיש לו הסכם יששכר וזבולון עם גביר ידוע מלונדון. לאחרונה הוא התאשפז בבית החולים 'לניאדו' לניתוח, ורגע לפני שהוכנס לחדר הניתוחים ביקש מכשיר טלפון ועדכן את הגביר שהוא עומד לעבור ניתוח. הלה תמה: לשם מה מעדכן אותו הרב דקות ספורות לפני הניתוח? אבל המשפיע לא הבין את תמיהתו: "אנחנו הרי שותפים ושותף מעדכן בכל פרט" – הסביר.

דוד ברגמן, כותב הכתבה, גם מעלה בה את השאלה מה קורה כשהאברך מתרשל בלימודו? ומביא את התשובה שנתן האדמו"ר מצאנז זצ"ל שנשאל על כך: "במקרה כזה מאומה לא נגרע משכרו של ה'זבולון' והוא יקבל את שכרו בשמים, כאילו האברך לא רימה אותו ולמד כל היום" - פסק.

עסק שלא הכרנו.


4. הכלכלית המעניינת ביותר

אחד מאלה החתומים על הסכם 'יששכר וזבולון' הוא איש העסקים הירושלמי רמי לוי.

"טובי הכלכלנים בארץ מנסים לפצח את סוד הצלחתו של מי שגדל בשכונת הפחים בירושלים והצליח להפוך מבעל חנות קטנה ברחוב השקמה במחנה יהודה לטייקון קמעונאי המחזיק אחוזים נכבדים בשוק המזון הישראלי" – כותב יהודה שמעון, הרכש החדש והמוצלח של ב'קהילה' בכתבה המתפרסמת במוסף 'קולות'.

הוא הצליח לפצח את איש העסקים המגלה לו, בין השאר, שהוא חתום מזה 30 שנה על הסכם 'יששכר וזבולון' עם מספר אברכים . "זה סוד ההצלחה העיסקית שלי" – הוא מכריז בלי לחשוב פעמים. "גם בני, מיד אחרי שגמר את הצבא לקח אברך וחתם איתו על הסכם 'יששכר וזבולון. הייתי גאה בו שהוא עשה את זה. הוא ב"ה התקרב ליהדות לחלוטין. הוא יהודי חרדי, בן תורה ולומד כל היום."

בכתבה מתייחס לוי גם לדימוי של 'פרזיטים' המודבק על ידי שונאי הדת לחרדים ולטענה כי הם מחוסרי השכלה: "הדברים היחידים שבזכותם התקדמתי הם לא תעודות או תארים אלא סייעתא דשמיא ואמינות".

מומלץ לקרוא.


5. התקלה הלא נעימה ביותר

גם המוסף השבועי של 'המבשר' וגם 'מוסף הקודש' של יתד נאמן, הופיעו השבוע עם אותה תמונת שער, וזה בהחלט לא נעים. למה הדבר דומה? לשתי נשים שהגיעו באותה שמלה לחתונה.

נורא...

על פי השיפוט שלנו שני הזקנים שנראים בתמונה כשהם לומדים ב'חברותא' מתאימים יותר, על פי המראה הירושלמי שלהם, ל'המבשר' ולא ליתד. אבל אם שני העיתונים החליטו בעקבותיהם, לקבוע גם הם 'חברותא' ולתאם ביניהם את פרסומה של אותה תמונה – זו בהחלט פריצת דרך, אבל כדאי שיכינו אותנו לקראתה.


6. התחקיר המדהים ביותר

'מקור ראשון' בכותרת הראשית שלו ובכתבת תחקיר רחבה במוסף 'דיוקן' מגלה, כי בתים רבים בשכונת 'גבעת ברק' בנצרת עילית, ששווקה לאנשי צבא הקבע בהנחות מפליגות כדי לייהד את הגליל, נמכרו על ידם לבני מיעוטים, תוך שהמוכרים גורפים רווחים נאים.

הכתבת יפעת ארליך מגלה ב'תחקיר' כי בין מוכרי הבתים נמצאים גם... מפקד טייסת שהפר התחייבות למכור אותו רק ליוצאי צבא, ואלוף במילואים הטוען שמכר את הבית בלית ברירה ובמחיר הפסד...

מסתבר ש'מורשת הבורסה' של הרמטכ"ל הקודם דן חלוץ, שבטרם נתן את פקודת היציאה לקרב במלחמת לבנון השניה, הבטיח את רווחי מניותיו בבנק, נקלטה היטב בצה"ל...


7. הכתבה המתוזמנת ביותר

ערב פינוי הקברים באשקלון כדי לבנות חדר מיון ממוגן בבית החולים 'ברזילי', מפרסם יתד נאמן במוסף השבועי שלו כתבה עגומה על חרפת העומס, הצפיפות והעדר הצוותים הרפואיים בחדרי המיון של בתי החולים בישראל.

אם חשבתם שהמיגון ב'ברזילי' נועד רק להגן על החולים והפצועים מפני התקפת טילים או מרגמות על העיר, מסתבר שלא.

אז אולי כדאי שלפני שבונים חדרי מיון חדשים, ובמיוחד על קברים, יאיישו קודם את הקיימים ויתפעלו אותם כפי שמתחייב?


8. השבועון המפתיע ביותר

'מורשה' - הולך ומשתבח משבוע לשבוע. הכתבות מעניינות, ההגשה מושכת עין ועם קצת ליטוש הם מתברגים בצמרת.

בחוברת שיצאה לקראת 'שבועות' יש מגוון של כתבות המתקשרות לחג מתן תורה על זוויותיו השונות - סיפורו של כומר יפני בעבר שהתגייר והוגה בתורה בשכונת שערי חסד הירושלמית בדרכו של הגר"א, תפילת 'נעילה' מרטיטה שנישאה בעיצומו של חג השבועות של שנת תש"ב, על ידי מנין יהודים בעיר זדונסקה-וולה, לפני העלאתם לגרדום על ידי הגרמנים ויציאת נשמתם על 'קידוש ה', פרופסור תלמיד חכם ממכון ויצמן, שחישב ומצא היכן חנו אבותינו במדבר סיני והיכן נמצא הר סיני, ניסיון לבירור השאלה מדוע הזניח הציבור החרדי את קבר דוד המלך, שזוהה במרומי הר ציון על ידי האר"י הקדוש, ושיום ההילולא שלו חל בשבועות, חילול ספרי התורה במגדיאל - פרשה שהסעירה את הישוב הישן לפני 70 שנה, ושיחה עם הגרב"מ אזרחי, ראש ישיבת 'עטרת ישראל' על לימוד תורה, כיצד להגיע לאמת שבה ועל תורת הנסתר.

הוא אשר אמרנו מעניין ומושקע. אפילו מאוד.

ואם בכל זאת לא להיות לגמרי 'מלוקקים' ולהביע גם מעט ביקורת, היא יכולה להתייחס לניסיון המוגזם, המורגש בשבועון, להסיר ממנו את ה'סטיגמה' של הגלגול הקודם כ'עולם החסידות' ולעורר עניין גם אצל ה'מתנגדים'.

השבוע גם הופיע לראשונה המוסף התורני של השבועון - 'תבונות', ותמהנו למה צריך שבועון, שכולו תורני "ללא פוליטיק וללא לשון הרע" עוד תוספת תורנית, והאם השיחה החשובה עם ראש ישיבת 'עטרת ישראל' הגרב"מ אזרחי, ולשם האיזון עם האדמו"ר מקוזמיר, אינם עושים אותו למספיק 'תורני'?


9. הסיפור האמיתי ביותר

הסיפורים המתפרסמים בדרך כלל בעיתונים החרדים הם 'שמאלציים' וצפויים מראש. אבל השבוע נתקלנו לראשונה, במוסף השבועי של 'יום ליום', בסיפור אמיתי מן החיים, שדי לקרוא את הכותרת שלו כדי להזדהות עמו –

"התקבלתי לסמינר"...

הוא יכל להכתב עם יותר רגש, יותר דרמה ועוצמה, אבל אולי דווקא פשטותו היא שמטשטשת את הגבולות שבין הדמיון לבין המציאות, ומקרבת את הקורא ל'עלילה'.

מסתבר שכשכמעט הכל כבר מוצה גם זו שיטה לשמור את הנושא הכאוב של הרישום לסמינרים בתודעה הציבורית, ולא לתת לו לרדת מסדר היום.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!