הח"כית מכחול לבן מסבירה: כך החרדים מנצחים

הדבר הכי עצוב במרוץ לכנסת ה-24 הוא מצבה של כחול לבן. ההתרסקות המפוארת והמהדהדת גרמה לרוב חבריה לפרוש מהזירה הפוליטית או לערוק למפלגות אחרות, מה שהעצים את התרסקותה של המפלגה וחוזר חלילה.

אחת מחברות הכנסת של המפלגה שהתיימרה להוות אלטרנטיבה שלטונית לליכוד היא הגב' תהלה פרידמן. פרידמן הודיעה כי היא אינה מתמודדת לכנסת הבאה, עובדה זו אפשרה לה כנראה להישיר מבט ולהגיד בכנות את דעתה על האנשים המנהלים עבורנו את המדינה, בפוסט ארוך שפרסמה בחשבון הפייסבוק שלה. לפניכם דבריה המלאים:

מחשבה לא אקטואלית על למה החרדים מנצחים. אחד הדברים הבולטים מאד לכל מי שנאבק בשוחות הדת-מדינה; בין אם מבקש לחולל איזשהו שינוי בתחום יחסי דת ומדינה/דתיים-מדינה, ובין אם מנסה לבלום פגיעה בנשים, עולים וקבוצות נוספות שהממסד הדתי פחות מחבב; היא העובדה שמולו עומדים בעיקר חברי הכנסת של המפלגות החרדיות. ואלו, בהרבה מהמקרים הם פשוט חברי כנסת מצוינים.

זה לא רק העוצמה הפוליטית שמאפשרת שליטה במשרדים חשובים. זו לא רק התלות המוחלטת של נתניהו בהם שמאפשרת לקדם או לחסום מה שרוצים (ע"ע מודל הרמזור בקורונה). זו גם פשוט מקצוענות. לשלוט בתקנון וברזי התהליכים הסבוכים של עבודת הכנסת; לדעת איך להשתמש באופן אפקטיבי בכלים הפרלמנטריים והמיניסטריאליים; לדעת איפה יש פרצות וסדקים שמאפשרים קידום או חסימת מהלכים. להיות מקצוען במקצוע שנקרא חבר כנסת או יו"ר ועדה. עכשיו, זה לא בגלל שלומדים את זה בישיבה או שזה עובר במסורת הדתית. זה פשוט הניסיון. רבים מהם נמצאים שם כבר שנים ארוכות. צמחו דרך הפוליטיקה המקומית או כיועץ שר. חדשים נחנכים על ידי ותיקים. ויש כבוד לניסיון. זה נכון אגב בכל הצד השמרני אבל אצל החרדים זה הכי בולט.

למולם עומדת תרבות פוליטית של ח"כ פעמי. אנשים שלעיתים יש להם יכולות אישיות גבוהות וכל מיני סוגים של ניסיון אבל, בהרבה מקרים, עד שיספיקו להתחיל ללמוד את המקצוע הפרלמנטרי, כבר יפלטו. ומישהו אחר יגיע, מהניילונים, ושוב יתחיל תהליך הלמידה מחדש. תרבות של "משהו חדש מתחיל". של "תרגשו אותי". כאילו פוליטיקה היא חלק מהבידור להמונים. זירת אגרוף לשעשוע הציבור. כאילו פוליטיקאים הם מוצר צריכה שמתבלה במהירות ואסור לו לשעמם. השיח הזה שרואה כל מה שקיים כרקוב, בהגדרה. שלא מאפשר לטעות ולתקן. שלא מקבל תהליכים אלא רק תוצאות, לא מאפשר למידה והתמקצעות ומותיר אותנו עם אנשים שחלקם מצויינים ברמה האישית, אבל ממש לא מסוגלים לתת פייט לדמויות כמו גפני או דרעי שנמצאים שם כבר נצח וחצי.

אנחנו נוטים לחשוב על פוליטיקה בעיקר מהפריזמה הפרסונלית או התוכנית. אם רק יהיו שם "האנשים הנכונים". אם רק יהיו הרעיונות הנכונים. בחודשים שלי בכנסת הבנתי שזו פריזמה חלקית מאד. ממש. כל כך הרבה דברים קשורים לשאלות של מבנה, של שיטה ושל תרבות. ועד שלא נקדיש להם מחשבה רצינית לא יבוא תיקון."

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!