עסקת הדמים: כולנו נשפטנו, כולנו מתעללים

ערב ראש חודש סיוון של שנת תש"ע, חייב להיחרת בתודעה החרדית כיום של חשבון נפש מעמיק. חשבון נפש שאולי בסופו נצא ממנו מעט חכמים יותר, והרבה יותר צודקים.

לאחר מסע תלאות שעברה האם שזכתה לכינוי התקשורתי המרושע 'האם המרעיבה', היא החליטה לחתום על עסקת טיעון, במסגרתו היא הודתה בהאשמות שבהן היא הואשמה על ידי הפרקליטות, האשמות הכוללות בין היתר הרעבה והתעללות בבנה.

אלא שלא רק האמא המסכנה חתמה היום על עסקת טיעון. הציבור החרדי כולו חתם. חתימה שלו הייתה נחתמת בכובד ראש, ומתוך ראייה כוללת של הנזק התדמיתי שנגרם לציבור כולו כתוצאה מהחתימה, לא בטוח כלל שהייתה נחתמת.

הציבור החרדי כולו עמד למשפט יחד עם האם. ההפגנות הסוערות והאמונה בצידקתה, המלחמה החזיתית שנפתחה על ידי חלקים רחבים מהציבור החרדי נגד בית החולים הדסה, שבועות ארוכים של שריפת פחים והפגנות אלימות, הציגו מצג תקשורתי ברור: זהו משפט של הציבור החרדי נגד רשויות החוק.

היום חתמנו כולנו על עסקת טיעון. הודינו במעשים, והקענו אל עמוד הקלון. אוי לאותו בושה אוי לאותו חרפה. איש לא התייעץ איתנו לפני החתימה הגורלית. לקחו את השם של כל אחד מאיתנו והטביעו אותו על עסקה מפוקפקת עם הפרקליטות.

לאן נוליך את חרפתנו?

הגיבוי השקט שנתנו ראשי העדה החרדית - ולא דווקא אלו מההכשר - למאבקים, הולידו מצב שבו המלחמה חייבת להיות על כל הקופה. אין דרך אמצע. ופתאום אנחנו מודים, פתאום התברר לנו שהתעללנו, הרעבנו, הצקנו ועשינו את החמורים שבמעשים לילד קטן וחסר ישע.

האמנם?

מה שכואב יותר הוא העובדה שהאם החליטה ככל הנראה לחתום על עסקת טיעון לאחר שהבינה מעורכי דינה כי המשפט המתיש לא יתרום לה מאום בלשון המעטה. בית המשפט, הניזון מעמדת התקשורת רודפת החרדים, לא תאפשר פסק דין אחר מאשר כליאה ממושכת.

האם, שגדלה בסביבה העוינת ממילא את הממסד הציוני, הבינה בחושיה הבריאים כי חתימה על הסכם, תביא סוף לפרשה הכאובה. אולי לא 'הפי אנד', אבל לפחות היא תוכל לחזור לחייה האלמוניים נטולי הדאגות.

ואולי דווקא הנתון הזה הוא מה שמדאיג. העובדה שהציבור החרדי כולו מאבד אמון במערכות המשפט, אינו סומך על אמינות הרופאים, וחושד בנציגי הפרקליטות בעיוות דין, מלמד על 'תוכנית הינתקות' שהולכת וצוברת תאוצה אל מול עיננו, מבלי שהמדינה עושה דבר בכדי לעצור זאת.


אולי נהגה האם בחוכמה כאשר חתמה את שם כולנו על הסכם הטיעון. אחרת, היינו יכולים כולנו למצוא את עצמנו במרתפים החשוכים של בית המעצר באבו כביר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!