יום ירושלים: דוברי העברית - מיעוט!

ירושלים ו...חבל בנימין

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, השתתף אמש, בשעת לילה מאוחרת, באירוע המרכזי לציון 'יום ירושלים' שנערך, כמידי שנה, מזה 43 פעם, בישיבת 'מרכז הרב' בירושלים, ובנאומו הכריז שאין לו כל צורך בעזרה ובחיזוק בנושא 'ירושלים'.

ברמת שלמה, בשכונת שמעון הצדיק, בסילואן ואפילו בשכונת גילה, לא ידעו אם לצחוק או לבכות. בבית הלבן התמוגגו וברמאללה התגלגלו.

אנחנו נזכרנו בבדיחה הישנה המסופרת על הנשיא הרביעי אפרים קציר שבא פעם להתפלל בבית הכנסת הגדול בירושלים יחד עם רעייתו נינה. כשהועלה לתורה וקרא מתוך כרטיס הקרטון שתקעו לידו הגבאים את 'ברכו' קרא הקהל אחריו, כמקובל, "ברוך ה' המבורך", ואז נשמע קולה של נינה כשהיא קוראת מעזרת הנשים לעבר הקהל: "אל תעזרו לו, הוא יודע לבד"...

גם שרה בודאי שיננה לביבי, בטרם יצאה השיירה מן הבית בדרכה ל'מרכז הרב' את המשפט: "אל תעזרו לו, הוא יודע לבד". אלא שכמו שאצל קציר לא השתכנענו גם נתניהו לא הצליח, בענין זה, להפעיל על הנוכחים במקום את קסמו.

נחום ברנע, במאמר 'חגיגי' שהוא מפרסם היום במוסף 24 שעות של 'ידיעות אחרונות' , לא שמע כנראה את בקשתו של נתניהו והוא כן מנסה לעזור לו, ולא רק בשמירה על שלמותה של ירושלים כלפי חוץ אלא גם כלפי פנים. לא על קדושתה הוא מיצר. " לבד ממדינות אחדות באמריקה הלטינית העולם לא מכיר דה יורה בריבונות ישראל על מערב ירושלים ולא רק על מזרח ירושלים" - הוא כותב. "מבחינת הסגל הדיפלומטי, בירת ישראל הנצחית היא הרצליה פיתוח. ממשלות ישראל לדורותיהן ויתרו על המאבק להכרה בעיר. הם חשבו שיש מאבקים חשובים יותר".

ברנע טוען כי ירושלים נכבשה במלחמת ששת הימים אבל נכבשה כיבוש נוסף ולא פחות משמעותי - כיבוש דמוגרפי- על ידי... החרדים והערבים, עד שאפילו העברית בבירת ישראל היא במיעוט, מול האידיש והערבית. והוא מסכם: "לא שהממשלה הפלתה את ירושלים לרעה. היא פשוט ויתרה עליה".
בירושלים של מטה - מתחת לפני השטח מתרחשים בימים אלה דברים, והם מסוכנים. אפילו התקשורת סבורה שממשלת ישראל ויתרה על ירושלים, אבל נתניהו, שלא כמו קודמיו אולמרט ושרון, מוצא לנכון להשתתף באירועים המציינים את 'ירושלים של מעלה' ובלי להניד עפעף מנצל אותם כדי להטעות את העם כאילו ירושלים היא גם מרכזו של העולם שלו.

אין כל חדש תחת השמש. מי שקבע תמיד את מעמדה של ירושלים ואפילו את אופיו של 'יום ירושלים' שנתניהו הגיע אתמול לחגוג אותו, לא היו אף פעם הממשלות אלא האזרחים.
אם תשאלו את אליעזר שפר, למשל, מי שהיה מכובשי ירושלים, מראשי הסוכנות היהודית, והיום עומד בראש איחוד בתי הכנסת בישראל, תוכלו לשמוע את סיפורו של 'יום ירושלים' הראשון, ותבינו שאכן כך הוא.

הוא מספר שלאחר שהרבנות הראשית לישראל החליטה לקבוע את כ"ח באייר כיום הודיה, החלו ראשי המשמרת הצעירה של המפד"ל בימים ההם, בראשותו של זבולון המר ז"ל, בהתארגנות לשורה של אירועים וסיורים באתרי הקרבות בירושלים, והתכנסות המונית לעצרת מרכזית ליד הכותל המערבי. הם הגישו בקשה למשטרת ישראל לאישור העצרת.

בעקבות הבקשה החלה מערכת של לחצים ציבוריים, פוליטיים ואישיים שבאו למנוע את קיום העצרת המרכזית. הוא עצמו הוזמן לשיחה אצל ראש הממשלה לוי אשכול ז"ל, שתבע ממנו לבטל את העצרת בטענה שהגויים לא משלימים עם שלטון יהודי בעיר העתיקה. גם ראש העיר דאז, טדי קולק, סירב להצעתו של מזכ"ל המפד"ל דני ורמוס להשתתף בעצרת.

באופן מפתיע נרתמה אפילו הנהגת המפד"ל ללחצים לבטל את העצרת ליד הכותל ושרי המפד"ל תבעו לבטל את האירוע. הנהלת המפד"ל שהתכנסה במיוחד לדון בנושא זה החליטה ברוב גדול לדרוש מהמשמרת הצעירה לבטל את העצרת, וח"כ משה אונא אף תבע להעמיד את המארגנים למשפט בבית הדין של התנועה.

אבל ראשי המשמרת הצעירה 'מרדו' והודיעו על נחישותם לקיים את העצרת. אם לא די בכך הם גם הגישו עתירה לבג"צ כנגד המשטרה שסירבה לאשר את העצרת ליד הכותל המערבי.

בהמלצתם של היועץ המשפטי לממשלה דאז מאיר שמגר ושופט בית המשפט העליון ד"ר משה זילברג ז"ל, הסכים בסופו של דבר עו"ד יהודה שטרן, שייצג את המשמרת הצעירה של המפד"ל, להעביר את העצרת לתוככי העיר העתיקה. השתתפו בה הרב איסר יהודה אונטרמן זצ"ל - הרב הראשי לישראל, הרב משה צבי נריה זצ"ל, ח"כ זבולון המר ז"ל, ורבבות שהסכימו עם מנשר היום שהוקרא על ידי אליעזר שפר עצמו באותו מעמד חגיגי שבו נאמר: "תפילתנו ליושב במרומים שייתן תבונה ואומץ לב לשרי הממשלה וליועציה, עוז וגבורה לעם ישראל לשאת בגאון את שלמותה של ירושלים ויום ירושלים כחג לדורות".

אם יכל בנימין נתניהו לעמוד אתמול מול חדורי האמונה בשלמותה של ירושלים שהתכנסו בישיבת 'מרכז הרב' ומשם יצאו בתהלוכה לתפילה בכותל, וללגלג ב"אל תעזרו לי", זה רק בגלל העקשנות והנחישות שגילו מארגני העצרת הראשונה ההיא.

אם תשאר ירושלים מאוחדת, לא מוקפאת ולא משותקת לנצח, זה בגלל משתתפי העצרת אתמול המייצגים את העם היהודי הדבק באמונתו ואינו מוותר על נצחיותה של עיר הקודש שלו.
העולם אינו משנה את טבעו וירושלים שהיא אורו של עולם, תמשיך להפשיר באורה כל נסיון להקפיא אותה, גם אם נתניהו ידאג שהוא יעשה מתחת לפני השטח, בירושלים של מטה.

עירו של חולדאי והתקשורת נאבקים בגזענות

מהו המרחק בין יפו לעמנואל? - כמה עשרות קילומטרים מבדילים ביניהם על פי מד האוץ ופחות משעה על השעון.

ומי משניהם יותר קרוב למערכות התקשורת בישראל? - זו כבר שאלה רטורית. יפו, של מאפית אבולעפיה, היא הרי בטווח יריקה ממש, ועמנואל - לא נמצאת אפילו בגודל סומסום, על המפה שלהן, גם אם היא תופסת את עמודי העיתונים, ואפילו הראשונים, עם ידיעות בגודל לאפה.
למה כל זה מעניין אותנו? משום שעשרות הורים ערבים מיפו הפגינו אתמול מול בית הספר לאמנויות בתל אביב נגד אפלית ילדיהם בבתי הספר הייחודיים בעירו של חולדאי, ולא מצאנו כמעט כל אזכור לכך בתקשורת ובודאי לא באותה אובססיביות שהיא מגלה בדיווחים על בית הספר בעמנואל.

מתוך יותר מ-2,000 תלמידים הלומדים בשלושה בתי הספר "יחודיים" בתל אביב, ולא סתם "פרטיים" כמו אלה שחייבים לסוגרם במגזר החרדי, רק שבעה תלמידים הם ערבים.
בבית הספר לאמנויות לומדים 700 תלמידים מתוכם תלמיד אחד ערבי! בבית הספר גורדון היוקרתי לומדים גם כן 700 תלמידים מתוכם תלמיד אחד ערבי! ובבית הספר לטבע וסביבה לומדים 652 תלמידים מתוכם 5 תלמידים ערביים מיפו! הממוצע הוא בעשרות אחוזים פחות ממספר התלמידות הספרדיות הלומדות בבית הספר בעמנואל.

ההורים הערביים מיפו שילדיהם נדחו על ידי בתי הספר קיימו משמרות מחאה, אבל גם כאן הם נתקלו באפליה, הפעם מהתקשורת. זו, כך מסתבר, מעדיפה את הילדות היהודיות מעמנואל, על ילדי הערבים מיפו. אולי שאלת נוסח התפילה, שעלתה לפני כבוד השופט אדמונד לוי, בדיון בבג"צ, בעגה הליטאית או חסידית, היא ששובה את ליבם של אנשי התקשורת. תפילה בערבית, ואפילו שירתו היהודית של עמיר בניון דוחה ומגעילה את נושאי דגל המלחמה נגד גזענות בישראל.

לקלמן ליפסקינד, כתב 'מעריב', היה השבוע גילוי מדהים שפורסם רק במדור שלו, ולא בשום מקום אחר. לדבריו בנאומו המתלהם של חולדאי שתואר בתקשורת כמי שטיווח את החרדים, הוא התייחס עוד לפני זה אל הערבים, והתקשורת צינזרה אותו. על פי הציטוט המופיע במדורו אמר חולדאי "בחינוך הפרטי אצלנו כל אחד מלמד מה שהוא רוצה, אפילו אם הוא מסרב ללמד את מה שהמדינה רוצה. פלגים אסלאמיים קיצונים יכולים לחנך נגד מדינת ישראל והמדינה תממן את החינוך שלהם". האשמות חמורות ביותר.

"יש לכם רעיון איך הצליחו הערבים לחמוק מכל הכותרות למחרת" ? - שואל ליפסקינד.
לא, אין לנו רעיון איך, אבל יש לנו רעיון למה. מסתבר שוב שהגזענים האמיתיים הם אותם אנשי תקשורת המעדיפים למחוק מדיווחיהם את דברי חולדאי על החינוך הערבי, ואת אפליתם של ילדי הערבים בבתי הספר ה'יחודיים' של עירו תל אביב, רק כדי להבליט את ה'סכנה' שבחינוך החרדי ואת הנעשה בעמנואל השכוחה.
ו
אסור לשכוח הכל בשם המלחמה בגזענות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!