מי שמחפש היגיון - שיתייאש // דעה

מי שעוקב אחר חלק נכבד מהנתונים המאפיינים את ניהול משבר הקורונה בישראל, אינו אמור להיות מופתע מחשיפת 'המודיע', המתריעה בפני סכנה של ממש העלולה להתרחש על אזרחי המדינה.

מי שמחפש היגיון בקבלת חלק ניכר מההחלטות בניהול המשבר, התייאש זה מכבר. החלטות סותרות ומנוגדות הן חלק בלתי נפרד ממאפייני המגיפה, ומדד האמון של כלל האוכלוסייה בממשלה ניכר לעין כל.

הציבור החרדי על כל גווניו המושמץ מדי יום, כמעט באופן בלתי פוסק במשך שנה תמימה, ולא פעם, בלי כל קשר לנתונים או לעובדות לא ירים גבה לנוכח החשיפה המתפרסת בהמודיע. מסתבר שמדינת ישראל – המדינה היהודית והדמוקרטית מקדשת בריש גלי משחקי תחרויות בעוד אוסרת על כל התכנסות אחרת.

זה אותה ממשלה שרק לאחר דיונים אינסופיים והסתה רבתית אפשרה מתווה לתפילות בימים הנוראים שכלל עד 20 איש במרחב פתוח במרחק של 4 מ"ר בין מתפלל למתפלל, אך אפשרה בהינף יד בימי אידם של הנוצרים כינוס של 100 איש בחלל פתוח ללא כל מגבלות נוספת.

באופן אישי אנו נדהמנו מהעובדה שבעוד שרף ההסתה עולה מיום ליום וההחלטות הפוליטיות משתלטות על סדר היום, מגיעים להבנות שקטות על אירוח של כל כך הרבה שחקנים מכל כך הרבה מדינות ולא נערך על כך ולו דיון ציבורי אחד בנושא.

עד כה לא נשמע ולו קול אחד שדרש בקול גדול לדחות את קיום התחרות באופן חד משמעי מבלי לדון בכלל בשאלת קיומו. בדיוק כשם שהיתה קמה קול זעקה ענקית לו היתה מתוכננת בישראל בשבוע הבא שמחה המונית שכוללת 800 אורחים מחו"ל. את מבול הגינויים וההשמצות לא קשה לצפות.

לעומת זאת, קיומה של האפשרות לקיים את התחרות במועדה על כל סכנותיה המוחשיות, ידועות לכל המי ומי, ואין פוצה פה. כולם מנענעים ראשם בהסכמה וממשיכים להטיל הגבלות ומגבלות על האזרחים. נדמה כי עוד לא נוצרה הדמות שתצליח להסביר בהיגיון את הפער העצום ביחס בגישות בין אירוע לאירוע. והפעם אין מדובר בהפגנות שהן כביכול לחם חוקה של הדמוקרטיה. מדובר בתחרות האבקות.

לדאבון לב ולמרבה הצער, מאבקם של אזרחים רבים על חייהם, על שלוותם, על חירותם ועל פרנסתם הוכרע טרם קיומה של התחרות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!