"אחי, בא נדבר על זה בלי כעס" • מיוחד

מכתבו של יאיר לפיד

בוא נדבר על זה פעם אחת ללא כעס.

בוא נדבר על זה ללא שנאת חינם, בלי הזכרונות מימי "שינוי" העליזים, מבלי שתחשוב שאני מנסה להתנכל לאורחות חייך, לאמונתך, לדרך בה אתה בוחר להיות יהודי.

אינני רוצה להטיח בך האשמות, אלא רק לספר לך, בשקט אופייני לאנשים מיואשים, על מצבי. מפני שאינני יכול עוד.

נכון שאני עוד סוחב בעליה, כמו מכונית יד שלישית שנגמר לה הדלק והיא מתעקשת להמשיך לנסוע על האדים, אבל לא אגיע לתחנה. עוד מעט ישמע הכחכוח האחרון של המנוע והכל ייעצר.

אני מסתכל ימינה ואתה יושב לצידי, במושב הנוסע, להפתעתי אתה נראה מרוצה, יש חיוך גדול על פניך. אני שואל אותך מה מצחיק, אבל אתה לא עונה. האופטימיות שלך מייאשת אותי עוד יותר. שנינו כאן, אבל אני מרגיש לבד.

במושב האחורי יושבים הילדים. ה-2.6 שלי, וה-6.9 שלך. הבן שלי אוכל ביסלי. Give them a little, אני אומר לו באנגלית, כדי שהם לא יבינו. הוא נותן. ילד טוב.

למה בעצם הם לא יודעים אנגלית? למה מותר להם לדעת אידיש, שילוב משובש של עברית וגרמנית, אבל אנגלית הם מסרבים ללמוד? רש"י דיבר צרפתית, הרמב"ם דיבר ערבית, התלמוד כתוב ארמית. האם אתם יודעים, אני שואל את הילדים, שארמית אינה שפה יהודית ואין לה שום משמעות דתית? היא היתה השפה המינהלית של האימפריה הפרסית, והובאה לארץ בימי בית שני בידי עולי בבל? הם לא עונים. הילדים שלי רגילים לשטויות של אבא שלהם, הילדים שלו פשוט לא לומדים היסטוריה. Leave them alone, dad, אומר הבן הגדול.

הרב משה פיינשטיין דיבר אנגלית. הוא היה גדול הפוסקים של הקהילה החרדית בארה"ב. בשנות השמונים הוא כתב מכתב למנהלי מוסדות התורה בכל רחבי אמריקה, והזהיר אותם לא לנסות להשיג מהמדינה תמיכה כספית גדולה יותר ממה שקבעה הממשלה.

השתיקה במושב האחורי מעמיקה. הם לא עויינים חלילה, סתם אין להם על מה לדבר. הם לא יכולים לדבר על מחשבים, על ספרות, על גיאוגרפיה, על היסטוריה, אפילו לא על תנ"ך. בישיבות לא לומדים כמעט תנ"ך, אלא רק גמרא. זה לא משאיר הרבה. הם רק ילדים, אבל כבר אנשים זרים.

והם לא לומדים מתמטיקה. אני למדתי מתמטיקה, והייתי גרוע בזה. אולי בגלל זה אני לא מצליח לפצח את המשוואה הנשקפת אלי מהמראה האחורית: איך בדיוק 2.6 ילדים אמורים לפרנס 6.9?

20 אחוז מהתלמידים במדינה הם חרדים, 20 אחוז מתושבי המדינה הם פנסיונרים, 20 אחוז מאזרחי המדינה הם ערבים. אין לי בעיה עם אף אחד מהם. מותר להיות חרדי, מותר להיות ערבי, בטח שמותר להיות פנסיונר, הרי נהיה פעם. רק שאם כבר היום לא ברור איך 40% מתושבי המדינה מצליחים לפרנס 60%, אתה מתאר לעצמך מה יקרה פה עוד עשר שנים?

אל תטעה בי, ידידי המחייך, איני רוצה לחיות בעולם שבו מסתכלים על הכל דרך כסף, אבל זה חסר סיכוי. לילדים שלי - שאחד מהם נואש כרגע מן השתיקה, הוציא את ה-DS מכיסו והתחיל לשחק - אין בעצם עתיד.

כי בשמונה השנים האחרונות היתה ירידה של 24% במספר פרחי ההוראה בחינוך הממלכתי. אנשים אינם רוצים להיות מורים במגזר שלנו. לא במשכורת הזאת. למה היא כל כך נמוכה? כי באותן שמונה שנים בדיוק היה זינוק של 111% במספר פרחי ההוראה במגזר שלך, והכל בא מאותו כיס.

אתה רוצה חינוך פרטי לילדים שלך? אין שום בעיה, תשלם. אין אף מדינה בעולם - אפילו לא אחת! - בה הממשלה מממנת את החינוך הפרטי. אין אף מדינה בעולם בה לנציגי משרד החינוך אסור להכנס לבית ספר שהם משלמים את החשבונות שלו (במלואם, 100% מהתשלומים). אין אף מדינה בעולם שבה מורים מסרבים להציג את תוכנית הלימודים לגוף המשלם את משכורתם.

עזוב אותך מאידיאולוגיה, עזוב אותך מזה שאני לא מבין איך לא מציק לך שאתה חי על חשבוני, אבל אין לי כבר מאיפה לשלם על כל זה. היה, נגמר, אין יותר. לא רק לילדים שלך אין לי לתת, אלא גם לילדים שלי. האם אתה מבין איך זה גורם לי להרגיש?

ומה אני כבר מבקש ממך? שילדיך ילמדו עוד משהו, גם הפעם על חשבוני, בטח על חשבוני. אני מוותר מראש על כל מה שחשוד בעיניך כנגוע בערכים שלנו (הם באמת כל כך איומים?), בוא נשאר עם המפרט הטכני: עברית, אנגלית, מתמטיקה ומחשבים. רק ארגז הכלים הבסיסי שמאפשר לאדם להפוך יום אחד לאזרח יצרני שמפרנס את עצמו. בוא נחליט שאני ואתה כבר נדפקנו, אבל לפחות את הילדים שלנו תעזור לי להציל.

כי האם זה באמת מה שאתה רוצה בשבילם? שהם יהיו נידונים, מהיום שנולדו, להיות עניים מרודים? שהדירה שלהם תהיה קטנה ומחניקה אפילו יותר מהדירה שלך? שהם יחיו על קיצבה ממשלתית כמו קבצנים, נתונים לחסדיה של כל ממשלה וכל מצב רוח ציבורי חולף? שהם יהיו תלויים ברצונם הטוב של החילונים, ההולך ודועך במהירות?

אני מסתכל עליך ואתה נראה לי אבא טוב, אבל לאהוב את ילדיך פירושו גם לדאוג לשאלה איזה אנשים הם יהיו, ובאיזה עולם הם יחיו. ילדינו צועדים לקראת עולם שבו לא יוכלו לחיות ביחד. אני נותן לכם בניגוד לרצוני, כפוף תחת עולה של קואליציה כוחנית וחסרת מצפון, אבל הילדים שלי פשוט לא יוכלו לתת.

זה לא יקרה עוד שלושים או ארבעים שנה, או באיזה תאריך אחר שאנחנו יכולים, כדרכנו, להתעלם ממנו מפני שבמילא נמות עד אז. הודיתי כבר שאני גרוע במתמטיקה, אבל אפילו אני יודע שאם יותר מ-50% מהילדים שנכנסו השנה לכיתות א' אינם שייכים לחינוך הממלכתי, אז בעוד 12 שנה יותר מ-50% מבני ה-18 לא יילכו לצבא. ובעוד 15 שנה יותר מ-50% לא יילכו ללמוד באוניברסיטה או לעבוד.

אני מסתכל על המספרים שוב ושוב, מחפש דרך אחרת לקרוא אותם, אבל אין. עלינו למצוא דרך, ידידי, או שזה יגמר רע. איך כתוב בתענית כ"ג: "או חברותא או מיתותא".

[*בניגוד לשמועות יש לי כזה, ואפילו יותר מאחד]

מכתב התגובה של ירח טוקר

בוא נדבר על זה פעם אחת ללא כעס.

בוא נדבר על זה ללא שנאת חינם, בלי הזיכרונות מימי "שינוי" הנוראים, בהם הקיטוב בעם היה עצום כמעט כמו היום, מבלי שתחשוב שאני מנסה לכפות את אורחות חיי על אורחות חייך, מבלי להיכנס לאמונתך, לדרך בה אתה בוחר לחיות.

אינני רוצה להטיח בך האשמות, אלא רק לספר לך, בשקט אופייני לאנשים מיואשים, על מצבי. מפני שאינני יכול עוד. נכון שאני עוד סוחב בעליה, כמו מכונית יד שלישית שנגמר לה הדלק, והיא מתעקשת להמשיך לנסוע על האדים, אבל דע לך, אגיע לתחנה. עוד מעט ישמע הכחכוח האחרון של המנוע אבל הוא לא ייעצר, אנחנו סוחבים כך כבר דורות, אלפיים שנה.

אני מסתכל ימינה ואתה יושב לצידי, במושב הנוסע. להפתעתי אתה נראה מרוצה, יש חיוך גדול על פניך. אני שואל אותך מה מצחיק, אבל אתה לא עונה. האופטימיות שלך מייאשת אותי עוד יותר. שנינו כאן, אבל אני מרגיש לבד. אני סוחב את המסורת היהודית על גבי, כן, המסורת ששייכת לך לא פחות מששייכת לי.

במושב האחורי יושבים הילדים. ה-6.9 שלי, וה-2.6 שלך. הבן שלי אוכל ביסלי... אני עוד לא פותח את הפה והוא אומר לי בעברית - הוא ישראלי ויהודי גאה: "אבא, אני יכול להביא גם לו קצת מהביסלי שלי?"..... בוודאי מותק, ואהבת לרעך כמוך.. הוא נותן. ילד טוב ומחונך.

למה בעצם הוא מדבר בעברית? למה שלא ידבר באנגלית כמו שנוהגים בשאר מדינות העולם? אני מספר לבני שכאשר היינו בגלות לפני הקמת המדינה, עם ישראל היה מפוזר ומפורד בכל העולם וגרנו במדינות ערב ובצרפת, אפילו גדולי ישראל נאלצו לדעת את השפות ההם, רש"י דיבר צרפתית, הרמב"ם דיבר ערבית, אפי' התלמוד כתוב בארמית בשל כך.

האם אתם יודעים, אני שואל את הילדים, שארמית אינה שפה יהודית ואין לה שום משמעות דתית? אבל אנו לא נוגעים באף מילה הכתובה בתורתנו הקדושה שנכתבה לפני אלפי שנים וזה מה שמייחד אותנו מול כל העמים? הם מקשיבים.. הילדים שלי רגילים להסברים של אבא שלהם ומקשיבים בחינוך, הילדים במושב האחורי פשוט לא יודעים על מה אני מדבר.. ארמית? מה זה... "אבא, תסביר גם להם שיידעו, הם גם יהודים נכון?" אומר לי הבן הגדול.

הרב משה פיינשטיין דיבר אנגלית. הוא היה גדול הפוסקים של הקהילה החרדית בארה"ב. בשנות השמונים הוא כתב מכתב למנהלי מוסדות התורה בכל רחבי אמריקה, והזהיר אותם לא לנסות להשיג מהמדינה תמיכה כספית גדולה יותר ממה שקבעה הממשלה. הלוואי שגם אנחנו בארץ ישראל היינו יכולים ללמוד תורה בשקט מבלי להזדקק לתקציבי המדינה.

השתיקה במושב האחורי מעמיקה. הם לא עויינים חלילה, סתם אין להם על מה לדבר. הם לא יכולים לדבר על מה שלמדו בבית הספר כי היו שקועים בפייסבוק, גמרא, חומש, נביא, הלכה, כל המסורת היהודית המדהימה ששמרנו ושמרה עלינו מכל משמר בכל הדורות? אין להם מושג על מה אני מדבר בכלל.. הם רק ילדים, אבל כבר אנשים זרים.

אנחנו לא לומדים מתמטיקה. אבל למרות זאת, בגלל הראש היהודי והשקידה על הגמרא אני מצליח לפצח את המשוואה הנשקפת אלי מהמראה האחורית: 6.9 ילדים שומרים על הגחלת של עם ישראל וסוחבים את ה2.6 שלך גם על גבם?

20 אחוז מהתלמידים במדינה הם חרדים, 20 אחוז מתושבי המדינה הם פנסיונרים, 20 אחוז מאזרחי המדינה הם ערבים. אין לי בעיה עם אף אחד מהם. מותר להיות חרדי, מותר להיות ערבי, בטח שמותר להיות פנסיונר, הרי נהיה פעם. רק שאם כבר היום לא ברור איך במדינת היהודים, ארץ ישראל, רק 20% חרדים שומרים על המסורת מכל משמר.... מה יהיה מחר? יהיו יותר ממיליון ילדים שלא יודעים מה זה 'שמע ישראל', המשפט ששמר על עם ישראל לאורך ההיסטוריה??

הילדים שלי כבר מבינים, אם הגענו למצב בו החבר מהמושב האחורי אינו יודע מהו 'שמע ישראל' ומהי הגמרא, רק עלינו המלאכה מוטלת... הבן הגדול מבלי לומר מילה פותח שוב את ספר התהילים.. "שומר ישראל שמור שארית ישראל"...

אבל יודע מה ידידי, קראתי באחד הטורים לאחרונה כי בשמונה השנים האחרונות הייתה ירידה של 24% במספר פרחי ההוראה בחינוך הממלכתי . אנשים אינם רוצים להיות מורים במגזר החילוני. לא בתנאים האלו כאשר ילדים יהודים מכים את מוריהם, לא בבתי ספר בהם האלימות היא חלק בלתי נפרד ממערכת הלימודים, לא כאשר המורה יודע שהוא נמצא שם כי חייב, הרי כל הילדים שקועים ב DS שלהם... (מה זה בכלל?)...

אני יודע, לצערי אנחנו המיעוט. אני רוצה חינוך פרטי לילדים, אין אף מדינה בעולם, אפילו לא אחת! בה קיימת הסתה שכזאת, אלימות שכזו כנגד חברה כה גדולה וכה תורמת במדינה. למרות הכאב, כן, ברוב בתי הספר בעולם כמו גם בבתי הספר החילוניים יש גלאי מתכות בכניסה. אז שלא ארצה חינוך פרטי כאשר החינוך הממלכתי מעתיק הכול מהעולם? גם את גלאי המתכות?

עזוב אותך מאידיאולוגיה, עזוב אותך מזה שאני לא מבין איך לא מציק לך שאתה יהודי אבל ילדיך לא יודעים מה זה בכלל.. שאתה יהודי אבל אני זה ששומר על הגחלת בשבילך, אבל למרות שזה לא קל, אתה יודע מה? זה לא נגמר ולא ייגמר, אני אמשיך כל עוד נפשי בי.. לא רק לילדים שלך אני אתן, אלא גם לילדים שלי. האם אתה מבין איך זה גורם לי להרגיש? "ואהבת לרעך כמוך"...

ומה אני כבר מבקש ממך? שילדיך ילמדו עוד משהו, אני מוותר מראש על כל מה שחשוד בעיניך כנגוע בערכים שלנו (הם באמת כל כך איומים?), בוא נשאר עם המפרט הטכני: החומש שקיבלנו בהר סיני, גמרא, הלכה, היסטוריה היהודית האמיתית ולא ביאליק שסילף אותה, לא דרווין שאילף אותה, רק ארגז הכלים הבסיסי שמאפשר לאדם להפוך כבר היום ליהודי אמיתי. אחד כזה מהעם הנבחר. בוא נחליט שאני ואתה כבר נדפקנו, אבל לפחות את הילדים שלנו תעזור לי להציל.

כי האם זה באמת מה שאתה רוצה בשבילם? שהם יהיו נידונים, מהיום שנולדו, להיות אירופאים ממוצעים? שהחיים יהיו כל היום על קו פריז והונגריה? מה יהא על הארץ שלנו? כיצד יידעו שהם יהודים?..

אני מסתכל עליך ואתה נראה לי אבא טוב, אבל לאהוב את ילדיך פירושו גם לדאוג לשאלה איזה אנשים הם יהיו, ובאיזה עולם הם יחיו. ילדינו צועדים לקראת עולם שבו לא יוכלו לחיות ביחד.

אני שמרתי על יהדותי מכל משמר, גם הוריי עשו זאת בימים הקשים ביותר, בשואה הוריהם שרו "אני מאמין", כשיהודי נשרף למוות הוא זעק "שמע ישראל", היום רק אני וילדיי נותרנו עם האמת היהודית הזו, מה איתך? מה עם ילדיך? כוכב נולד? הישרדות? זה כל מה שהם צריכים לדעת? אה כן, ואנגלית ומתמתיקה...

אבל אתה יודע מה ידידי, אני יודע שאם יותר מ-50% מהילדים שנכנסו השנה לכיתות א' אינם שייכים לחינוך הממלכתי, זה אומר שמה שלא עשיתי אני, יעשה הזמן, הדמוגרפיה- המילה האחרת לנקמה באותו אחד שניסה לעצור אותה בזמנו, ממשיכה במלוא הכוח, למרות העובדה הקשה שאנו גרים בדירה קטנה וצנועה, מסתפקים במועט, למרות הידיעה שלא נצליח תמיד להשתלב בחברה העולמית כי אנו לא בקיאים בשפחתם, כמו שהסינים אינם בקיאים בעברית, או הצרפתים באינדונזית, למרות שלא נדע בדיוק מהו DS או כל צעצוע חדש אחר שיוצא, אני יודע שעם ישראל ימשיך במסורתו וערכיו.

אני מסתכל על המספרים שוב ושוב, מחפש דרך אחרת לקרוא אותם, אבל אין. עלינו למצוא דרך, ידידי, או שזה יגמר רע. איך כתוב בתענית כ"ג: "או חברותא או מיתותא". אני מעדיף את החברותא, מאשר לסחוב אותך על גבי המסורתי, אבל גם אם תבחר שלא, וגם אם תבחר לרכב על גבי שלי עד לקריית הממשלה, אנחנו נמשיך לסחוב אותך על הגב שלנו, יאיר...

[*בניגוד לשמועות יש לי כזה, ואפילו יותר מאחד]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!