מה חושבים ידידיה וסיון על המתקפה?

העיתונאים ידידיה מאיר וסיון רהב-מאיר משדרים בשנה האחרונה תוכנית אישית משותפת בגלי צה"ל, כל יום שישי ב-12:00. הם מדברים שם על יהדות, תקשורת ואקטואליה.

השבוע, בפתח תוכניתם, נדרשו השניים למתקפה האנטי-חרדית בתקשורת, וסיפרו כי הטיעונים נגד החרדים הם גם נכונים מאוד, וגם לא נכונים כלל.

להלן הטקסט המלא של דברי ידידיה מאיר, בסיכומו של שבוע הסתה ועליהום אנטי-חרדי:

פתחתי השבוע מכון מחקר פרטי, נוכח המתקפה הציבורית החדשה על החברה החרדית. עניין אותי לבחון את הסוגיה לעומק, אז פתחתי את 'ידידיה-כרטוגרפיה' מכון מחקר, והצלחתי לאבחן שתי תגובות בולטות בתוך החברה החרדית, שתי תגובות ששתיהן גם סותרות וגם צודקות. כי מול המתקפה הזו, החברה החרדית, באמצעות מיטב כותביה ומגיביה שנזעקו להגיב, ענתה שתי תשובות: התשובה הראשונה היא "לא נכון", והתשובה השנייה היא "נכון".

ושתיהן כאמור נכונות.

שורה שלמה של חברי כנסת ופוליטיקאים חרדים, וכל מיני מסבירנים חרדים, התייצבה השבוע ואמרה: "לא נכון". הנתונים לא נכונים. יש חרדים רבים שעובדים ומתגייסים, ויותר מכך – בשנים האחרונות עולה בהדרגה מספר החרדים האלה.

דיפדפתי השבוע בעיתון החרדי "בקהילה", למשל, שסיקר את העליהום בנושא, ובין כתבה לכתבה, זה היה ממש פרודיה, בין כתבה לכתבה על העליהום, כל המודעות והפרסומות היו של מכונים אקדמיים שמציעים תארים וקורסים והכשרה מקצועית לחרדים. מהקמפוס החרדי בקרייה האקדמית אונו שמציע במודעות תואר במשפטים, מינהל עסקים או מחשבים, דרך בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים שמפרסם כי ההרשמה למגמות הנדסת תוכנה, חשבונאות ומערכות מידע ומדעי המחשב נמשכת, וגם המכללה האקדמית בני ברק – יש כזה דבר – פותחת מסלול להנדסת מערכות מתוקשבות והנדסת תוכנה, ומזמינה ליום פתוח…

כלומר, בין כל הכתבות שפורסמו שם על המתקפה על החרדים הפרזיטים, מחלקת הפרסום של אותו עיתון מגלה לנו את האמת שכל מי שקצת בקיא מכיר היטב, על פריחת שוק העבודה החרדי, בעיקר בשנים האחרונות. על אלפי נשים חרדיות שנקלטו בחברות היי טק, בשקט בשקט, על כמעט אלפיים עורכי דין חרדים. משום מה על זה לא קיבלנו כתבות גדולות.

ושיהיה ברור שככה זה גם במסלולים הצבאיים, אחרי הנח"ל החרדי המפורסם הוקמו רק בשנתיים האחרונות פרויקט שח"ר כחול בחיל האוויר ופרויקט בינה ירוקה בחיל מודיעין, פרויקטים ייעודים לחרדים.

עכשיו, אותה קבוצה שבחרה להגיב כך השבוע לביקורת – בעצם הודפת את עצם הטענות. אני מדבר על ח"כים ופובליציסטים ואישים כמו משה גפני, אריה דרעי, דודי זילברשלג, יוסי אליטוב, שכולם זומנו השבוע לכל פאנל אפשרי. והם מיהרו ומנו גם את כל החרדים האמריקאים העשירים שמחזיקים פה נדל"ן ועסקים ושולחים לפה את הילדים ללמוד ומביאים כסף למדינה, הם הזכירו את התרומה הדמוגרפית של המשפחות החרדיות למדינת ישראל, מול האויבים מסביב, וטענו גם שהכסף החרדי נשאר כאן בארץ, כחול-לבן, ולא מתבזבז בניו יורק או בדיל בטורקיה.

עד כאן תשובה מספר אחת.

אבל לקראת סוף השבוע קיבלתי מייל מחרדי אחד, בחור צעיר יחסית, ירושלמי, תלמיד חכם, לא מוכר, לא מסבירן ולא מגיבן, לאף מפיקה אין את מספר הטלפון שלו, ועל כל הטענות שנשמעו השבוע הוא, ושכמותו, עונים בפשטות "נכון". נכון, אתם צודקים. הנה, כך הוא כתב במייל, לא נגעתי:

"יצא לי לשמוע את כל החרדים המקצועיים מתראיינים השבוע בשמי, ולא הסכמתי איתם. הם ניסו לשכנע את המראיין העוין-תמידית עד כמה החרדים משתלבים בפעילות העסקית והכלכלית במשק הישראלי. אולי. אני לא יודע. אני בישיבה. אני יודע שבשנים האחרונות חברים רבים שלי באמת מתגייסים ועושים תואר ראשון, אבל אני לא רואה צורך לנפנף בנתונים האלה. אותי לא חינכו לתרום קודם כל לתל"ג של מדינת ישראל, אלא ללימוד התורה של עם ישראל.

פעם עוד ניהלו כאן דיון על ערכים. ציונות מול דת, או סוציאליזם מול קפיטליזם. מהאזנה חלקית לוויכוחים השבוע, היום הדיון הוא כסף או לא כסף. כמה אתה שווה לחברה. האם אתה רווחי מספיק.

חברה שמודדת אנשים לפי שוויים הכספי בלבד מפחידה אותי. אני לא בטוח שאנשי העלייה הראשונה והשנייה היו רווחיים וריאליים מבחינה כלכלית. הם היו קודם כל ערכיים. לו הייתה אז לשכה מרכזית לסטטיסטיקה, מה היא הייתה אומרת להם?

לפני שאנחנו "משוויצים" בעליית שיעורי הגיוס של חובשי הכיפה השחורה, בואו נשים את הדברים על השולחן: כן, אנחנו חברה ששמה במרכז את עולם הרוח. את לימוד התורה, את שמירת המצוות, את החיבור למסורת העתיקה שלנו.

הייתי אומר שזה לא התחביב שלנו, אפילו לא העבודה שלנו, אלא משימת חיינו: אנחנו מאמינים שעיסוק אינטנסיבי כזה בחינוך עצמנו ישפיע על החברה, על המוסר, על איכות החיים של כולנו. מהצד אנחנו אולי נראים בטלנים. מבחינתנו, אנחנו יצרניים מאוד. אנחנו מייצרים, ממשיכים לייצר, עוד דור שממכיך את המורשת ואת התרבות של עם ישראל מאז מתן תורה. עצוב ששכחנו כל כך מהר את האתוס הזה, שהוביל את עמנו באלפי השנים האחרונות.

ברור שאפשר לעבוד, ואף צריך לעבוד. מי שלא מקדיש את חייו לתורה צריך לצאת ולהתפרנס, זה ברור, אנחנו לא רוצים להיות לנטל על החברה, וכואב לי ששונאים אותנו כל כך, אבל אולי ישנאו פחות אם יבינו: אנחנו אכן שונים. האידיאל שאליו אני מחנך את ילדיי הוא לגדול בתורה.

ושיהיה ברור: אני מוכן לשלם מחיר על הבחירה הערכית שלי באורח החיים הזה. כל אחד מאיתנו משלם מחיר על ערכיו. למשל, אני מניח שסטטיסטית אני נחשב עני. אנחנו לא נוסעים לחו"ל, לא גרים בדירה מרווחת ולא מחזיקים מכונית שנייה. אבל גם אם תדרגו אותנו כך בגרפים, אנחנו ממש לא מרגישים עניים. טוב לנו לחיות בפשטות ובצניעות. אין לי גם טלוויזיה, למשל. לא מסיבות כלכליות, אלא כי אני מנסה לחנך את עצמי ואת ילדיי לתמימות, לטהרה ולקדושה, להתרחקות מאופנות ומתכנים שלא מתאימים להם. האם זה עושה אותי פרימיטיבי ונכשל? אני בכלל לא בטוח.

אני לא אוהב לבסס את ההשקפה שלי על חשבון תקיפת האחר, ולכן לא אכתוב כאן קלישאות על הנוער החילוני ועל פירות החינוך הממלכתי. זו ממש לא דרכי. גם לנו בחברה החרדית יש מספיק בעיות, אנחנו ממש לא מושלמים. בכלל, עדיף שכל מגזר יפתור את הבעיות שלו במקום ללעוג לבעיות של האחר.

רק רציתי לכתוב, בסוף שבוע של סטטיסטיקות וגרפים, שמעבר למספרים מסתתרת אמונה. אנחנו יהודים מאמינים, התורה היא מרכז חיינו, ואנו סבורים כי היא חיונית לקיום התקין של העולם בכלל, ושל עם ישראל בפרט".

על החתום: אברך חרדי החפץ בעילום שמו. אם תרצה, חפש אותי על הנקודה של העשירון התחתון שם בגרף ב"דה מרקר" על תרומה לתוצר הלאומי הגולמי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!