ב' כסלו התשפ"ה
03.12.2024
שבת שירה

הרב שאול יורוביץ': בין ביזת הים לירידת המן

כמדי שבוע, הרב שאול יורוביץ' מתבונן לעומק באקטואליה היהודית ושולה מתוכה מגוון עצות לעבודת המידות והתמודדות עם מכשולים | והשבוע: הקשר בין קריעת ים סוף למזונותיו של האדם

הרב שאול יורוביץ': בין ביזת הים לירידת המן
הרב הצדיק שאול יורוביץ צילום: באדיבות המצלם

פרשתנו משופעת בסוגיות נפלאות החל מקריעת ים סוף ושירת הים, וכלה במלחמת עמלק, אך ביניהן התורה מתארת בהרחבה את השפעת המן לישראל. 

ירידת המן נחשבת למצב שיא מבחינת טוהר המזון, ורוחניות פרנסת האדם, עד כדי שחז"ל אמרו (מדרש תנחומא בשלח כ) "לא נתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן". וקבלה ביד חכמים (ירושלמי ברכות) כי "כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יבוא לעולם לידי חסרון מזונות". גם בשולחן ערוך (סימן א סעיף ה) נאמר "טוב לומר פרשת המן".

כל זה מבטא את חשיבותה של ירידת המן לישראל, עד כדי שאמירתה היא סגולה לפרנסה. ומובן הדבר היטב, שהרי המן הוא לחם מן השמים, שניתן לישראל ללא שום עבודה או מעשה מצידם, והרי שזה מבטא את ההשפעה העליונה בשלמותה.

מעניין לשים לב שלצד זה בתחילת פרשתנו אנו קוראים את "קריעת ים סוף" כאמור, שעליה אמרו חכמים (פסחים קיח.) "קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף".

הקשר בין קריעת ים סוף למזונותיו של האדם מבואר שהכוונה היא על ביזת הים, שזכו בה ישראל בקריעת ים סוף, שמשם התעשרו ישראל מרכושם של מצרים, כך מפורש במדרש חכמים (מדרש רבה במדבר פרשה יג) "כשם שהזהב נחמד ויקר מן הכסף כך היתה ביזת הים גדולה משל מצרים ועל אלו ואלו נאמר תורי זהב נעשה לך זו ביזת הים עם נקודות הכסף זו ביזת מצרים". זה מתואר כדבר קשה למרות שבביזה עצמה לא מצאנו שום קושי מיוחד, אולי על פי פשוטו נאמר שהקושי הוא מפני שכמעט ראו את סופם, אך עדיין זה לא לגמרי מובן.

על כל פנים אנו רואים ששני הסיפורים הללו "ירידת המן" ו"ביזת הים" המפורשות בפרשתנו, מייצגות שתי התייחסויות קצה לפרנסת האדם, קריעת ים סוף מבטאת עד כמה פרנסת האדם קשה, ופרשת המן היא הסגולה האולטימטיבית לפרנסה קלה.

במבט ראשון, לכאורה נדמה שבשתיהן ה' השפיע לישראל שפע רב, ואינו מובן איך הן מייצגות תפיסות הפוכות לחלוטין ביחס לפרנסת האדם, לשם כך עלינו להעמיק יותר בשני הסיפורים בכדי להבין את נקודות השוני ביניהן.

נתמקד בשני מוטיבים מרכזיים שבשני הסיפורים, הסיפור הראשון "ביזת הים" כשמו כן הוא, סיפור על ביזה, מי שבזז ותפס יותר לכאורה היה לו יותר, ההצלחה הייתה לפי רוב המאמץ, זוהי נקודה ראשונה, מוטיב עיקרי נוסף שמצאנו בסיפור זה הוא שכל עושרם זה, כמעט ולא היה לו שימוש במהלך חייהם, שבהיותם במדבר הרי הקב"ה סיפק להם את צרכיהם בהרחבה, ונתן להם את המן, והבאר, וענני הכבוד, ואם כן כל רכושם שבזזו בים היה בעיקר מעמסה לסחוב ממקום למקום ולא היה להם מה לעשות בזה בפועל.

סיפור ירידת המן מספר סיפור הפוך בשתי הנקודות הללו, דבר ראשון אי אפשר היה לתפוס או לבזוז כדברי הכתוב (שמות טז) "לֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ" כל אחד קיבל די צרכו, לא היה שייך לבזוז ולתפוס, היפך ביזת הים. וכן הדבר מצד הנקודה השנייה שכאן השתמשו בכל מה שקיבלו מדי יום ביומו, וכדברי משה אליהם "אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר".

לאור התבוננות זו נבין את תיאור קשיי הפרנסה כקריעת ים סוף דווקא, ולאידך גיסא את המן כסגולה לפרנסה, שהכול תלוי בתפיסת האדם, כאשר האדם מתייחס לפרנסתו כביזה, נדמה לו שהכול לפי יגיעתו ותפיסתו כפי שהיה לכאורה בקריעת ים סוף, הוא אינו מאמין שה' מזמין לו את פרנסתו מדי יום ביומו, או אז פרנסתו אכן קשה מאוד, כמו כן הוא גם מרגיש צורך לאסוף ולכנוס הרבה דברים למרות שאין בהם שום שימוש וכל עיקרם הוא משא של דאגה. ולפי זה נפרש את מאמרם ז"ל מתי "קשים מזונותיו של אדם" כשהוא מתייחס להם "כקריעת ים סוף".

לעומת זה כשהאדם מאמין ששפעת ה' עליו הוא בבחינת מן, והיינו שכל אחד מקבל ישירות את מה שהוא זקוק לו, הרי אז הוא פרנסתו קלה עליו לגמרי, כמו כן אינו מרגיש כל כך את אותו צורך הנאמר אצל החוטא 'לאסוף ולכנוס' ואינו דואג על המחר, תודעה שלימה זו היא הסגולה לפרנסה.

הבחנה זו אנו מוצאים גם במצבו של אדם הראשון לפני ולאחר חטאו, לפני החטא הוא חי בתוך הגן, מזונותיו מצויים לפניו ללא דאגה, ולאחר החטא הקללה העיקרית היא "בזיעת אפיך תאכל לחם", כלומר תהיה לך דאגת הפרנסה, אם כן בזה נבחן הקרבה לה' – החיים בגן עדן או ההיפך.  

נוסיף ונאמר שהתכלית איננה להישאר במצב של מן, זהו שלב המוביל לדרך האמצע שהיא כאשר האדם מחד עושה את שלו, אך בו זמנית מודע שהכול מושפע עליו מלמעלה.

התפתחות הדרגתית זו אנו רואים במציאותם של עם ישראל, שמתחילה בהיותם בגלות במצרים לא היה להם כלום, ולאחר שנגאלו התנסו בשתי קצוות אלו בביזת הים מחד ובשפעת המן מאידך, מתחילה בזזו ותפסו כדרכו של עולם שהקליפה קודמת לפרי, ולאחר מכן זכו לתודעת המן, ואז נכנסו לארץ ישראל שהיא הבחינה הממוצעת השלימה שמחד עלינו לעבוד בה לפרנסתנו ולצד זה לדעת שהיא "ארץ אשר עיני ה' אלהיך בה" וכדברי הרמב"ם שכדי להגיע לדרך הממוצעת יש להתנסות בקצוות.

פרשת בשלח שירה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}