זה לא משחק: הקדרים באים

שעת בוקר מוקדמת. אנשים יוצאים לעבודתם ואני לעבודתי - ביקור בסטודיו 'אדם ואדמה' באלון שבות אשר בגוש עציון.

חנות קטנה, ובמרכזה יונה, האמנית היוצרת כלים מיוחדים מחימר. אחרי ברכת שלום קצרה התחלתי בעבודה.

נגיעות קלות ואפילו לא - לטיפות ידיים בעדינות מרגשת, נגעו קלות בכלי המתהווה והולך על הצלחת המסתובבת. לאט-לאט הכלי כאילו נענה לנגיעות אלו, והחימר שבו נע קלות. קצת הצידה קצת ימינה כשהאומנית מכוונת. לא פוקדת ומצווה - מכוונת.

וכשאני מסתכל על תשומת הלב הגבוהה של האומנית לכלי, רצות במוחי מחשבות על משהו חשוב יותר. רציני יותר. מהותי הרבה יותר - הילדים שלנו. האוצר שלנו. אותו אנחנו מכוונים לדרך אותה אנו חושבים לנכון.

לפעמים אנו קצת דוחפים, קצת מאיצים. שכחנו כבר איך מכוונים בליטוף, בנגיעה קלה ובלתי מורגשת...

הכלי וידיה של האומנית החזיר אותי לסיפורים על הימים ההם. לדרכם של ההורים החכמים, הרגישים. אלו שהיו מנתבים במובן של "מלאך מכה על קודקודו ואומר לו גדל", אלו שידעו לגשת ולנתב בלי שמישהו ירגיש.

יותר מתמונות חזרתי עם הרבה השראה על החיים, חינוך ילדים - ומה שביניהם.

חלק מהכלים אחרי שריפה וצביעה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!