מה אמר הילד להוריו כאשר קיבל ליום הולדתו זבל של סוסים?

מעשה בשני אחים תאומים. האחד אופטימיסט, תמיד חיובי ומלא תקווה  כזה שאי אפשר להסיר את החיוך על פניו ואילו השני פסימיסט, עצוב וחסר שמחת חיים

ההורים המודאגים של שני האחים החליטו לקחת אותם לפסיכולוג כדי שיעוץ להם כיצד לשנות את המצב הקיצוני של כל אחד מהם.

ראה הפסיכולוג את השניים והציע תכנית מחוכמת כדי לאזן בין הטיפוסים המנוגדים וכך אמר:

"ביום הולדתם הבא, מקמו אותם בחדרים נפרדים ואפשרו לכל אחד בנפרד לפתוח את המתנות. לאח הפסימיסט תעניקו את הצעצועים הכי יקרים והכי איכותיים שקיימים בשוק, בעוד שלאח האופטימיסט תעניקו קופסה עם גללים של סוסים".

ההורים מילאו אחר הוראות הפסיכולוג וצפו בסקרנות בתוצאות.

בעודם מתבוננים באח הפסימיסט פותח את מתנותיו, הוא השמיע רטינות ותלונות: "אני לא אוהב את הצבע של מכונית הצעצוע", "הדגם של המחשב הזה ישן", "לחבר שלי יש פאזל יותר טוב", "הספר הזה עבה מידי..." ועוד ועוד.

עברו ההורים אל החדר הבא, שם גילו להפתעתם את האח האופטימיסט משחק בשמחה בגללים, משליך אותם באוויר וצוחק לעצמו. ההורים מוכי התדהמה שאלו את הבן מדוע הוא כל כך צוהל ואת תשובתו לא ישכחו לעולם:

"לא תצליחו לעבוד עלי" הוא אמר " במקום שבו יש כל כך הרבה גללים, בוודאי מסתתר גם סוס פוני!"

נקודה למחשבה

החיים צופנים לנו אפשרויות בחירה, הזדמנויות ומכשולים רבים. ועד כמה לא פשוט תמיד לראות את חצי הכוס המלאה ולמלא אותה...לשם כך נדרש לא פעם אומץ להשאיר מאחור את כל הגישות השליליות, לקחת יוזמות וסיכונים ולהעז לעשות דברים חדשים

פרשת השבוע פרשת בשלח

בפרשת בשלח אפשר גם לקרוא על איך אדם מגיב כשקורה לו משהו אחר, שונה ואפילו לא נעים?

בפרשת בשלח לצד שירת הים שנאמרה לאחר שים סוף נבקע לשניים ובני ישראל עברו בו והמצרים טבעו, מופיעות גם כמה תלונות וקיטורים:

בני ישראל קיטרו למשה כמה קשה להם במדבר, האם לא היו במצרים מספיק קברים עבורם, שצריך לצאת ולמות פה במדבר סיני, כמה הם צמאים רעבים ובשביל מה הוציאו אותם ממצריים?

"המבלי אין קברים במצרים, לקחתנו למות במדבר?" "וילונו העם על משה לאמור: מה נשתה?" "למה זה העליתנו ממצרים, להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא?"...

אנו הרבה פעמים שוכחים מה שהיה, או מה שהרגשנו לפני ובמיוחד מה שאחרים עשו למעננו.

הרבה יותר קל לראות את הלא טוב, או את החסר, או שאולי 'קל' היה יותר להוציא אותנו ממצרים מאשר להוציא את מצרים מתוכנו?

אל תקחו שום דבר כברור מאיליו.

תעריכו יותר את מה שאחרים עושים בשבלכם ועבורכם וזיכרו שמכל סיטואציה אנו לומדים ומתפתחים במיוחד מאלו הקשות והמאתגרות.

וכמו בסיפור, גישה חיובית ואופטימית תמיד מצליחה להקטין מכשולים ולאפשר לבהירות וליצירתיות למצוא עוד פתרונות. ומעבר לכך... לא ניתן להתווכח עם המציאות ולכן כל שנותר לנו הוא רק לבחור איך להגיב.

היום (רביעי) טו בשבט, וזו הזדמנות לשפר, לצמוח ולשנות גישה לאופטימית יותר.

כתוב בספר דברים כי 'האדם עץ השדה' ויש למשפט זה משמעות פנימית ובה הזמנות לצמיחה שלנו בתוך החברה שסובבת אותנו.

ובשביל לצמוח חשוב שנטפח בהקשר לעץ ולטו בשבט 4 דברים :

1. קרקע – קרקע יציבה שיש להשקות, לתחזק, לטפח ולהוסיף דשן של חמלה, סליחה, הודייה, נתינה חום ואהבה.
2. שורשים -השורשים מוחבאים באדמה ולפעמים כך גם המחשבות שלנו.
   כמה פעם הנחתם הנחות, חשבתם משהו על אחרים, האשמתם, שפטתם מבלי לברר את כל העובדות?
   'פיו וליבו שווים'- תחשבו בלב ובפה אותו הדבר. כי בשביל לצמוח, להגשים ולהתפתח אנחנו חייבים להיות נאמנים לעצמנו וגם להכיר את השורשים שלנו.
3. פירות -נהוג בטו בשבט לאכול פירות ולנטוע רק עצי פרי. והפירות הם המעשים הטובים שאנו עושים עבור האחרים.
4. ולבסוף יש את הענפים היבשים שחשוב לגזום כדי שיצמחו חדשים. כמה חשוב שנשחרר מעכבים, משקולות, מחשבות ותפיסות שליליות שתופסים מקום וגוזלים שמחה ותנועה לצמוח ולראות את הטוב. תפנו מקום ותתמקדו בענפים הטובים שיצמיחו אתכם ואת האחרים.

לימדו לקבל את המציאות ולבחור גם אם קשה לראות בכל זאת מעבר, מה אפשר לעשות אחרת. כי לעיתים זו תקופה ולעיתים זו הסתגלות למצב חדש.

ואין זמן מאוחר מידי לבחון ולבחור האם אנחנו אופטימיסטים או פסימיסטים?

מאת: חדי חזן, מלווה ויועצת לתהליכי סליחה לשחרור כעסים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!