המכתב שלא נכתב: מיומנו של נער שנזרק מהישיבה // טור אישי

אל אחי ורעי משכבר הימים.
שלומכם הטוב,

קמתי היום לבוקר יום שני ובניגוד לרבים מכם, יהודים יראים ושלמים, אני עוד לפני שנטלתי ידיים ועוד קודם אמירת 'מודה אני', בקושי פתחתי את עיני כבר ראיתי בסמארטפון הגדול שלי את הזעזוע העמוק שנעשה בעיר התורה והחסידות בני ברק בהצתת אוטובוס בלב העיר.

אתן לכם ספוילר: אני הוא זה שהצתתי וגרמתי לאוטובוס להתלקח בתוככי העיר באישון ליל, אני ועוד כמה מחברי התפרענו, פיצצנו נפצים, הוצאנו פחי אשפה, והבערנו את העיר לאורך כל היום.

שמענו שמתייחסים אלי ואל חברי כאל 'נערי שוליים'. לא! אנחנו לא נערי שוליים, אנו לא נמנים על מגזר ה'חילוני', אני וחברי אחים אנחנו - בשר מבשרכם. אנחנו מגדירים את עצמינו כ'חרדים' (גם אם אנחנו לא נראים כך) אנחנו לא נמצאים ברחוב מבחירה. בסופו של כל יום, גם אנחנו מגיעים הביתה אל בית חרדי ואומרים 'שלום' להורים חרדים. וכן, יש ימים שאנחנו מניחים תפילין, ובשבת אוכלים טשולנט ושאר מאכלי שבת ואפילו שרים זמירות.

בוודאי תשאלו למה אנחנו נראים ככה? מה זה הלבוש הזה? ראינו גם שרבים מסתלבטים עלינו ועל ה"תלבושת אחידה", שלבשנו אמש, אענה לכם: הקפוצ'נים עם הסמל ה-X קנינו במחיר מבצע. ת'אמת, גם זה סוג של התלהבות נערים, כי אנחנו רוצים ללכת בסטייל, אבל אנחנו לא בחרנו בכך.

עדיין זה לא הופך אתכם ל"חרדים".. אתם שואלים, אתם בטח תוהים, לא כך נראה בחור חרדי, נערי חרדי הולכים עם חליפה ומגבעת, והמחמירים צועדים עם גמרא ביד, והמתמידים נמצאים רק בד' אמות של תורה. צודקים!.

ואני אענה לכם: גם אני וחברי ה"נערים המתפרעים" הלכנו עד לא מזמן בחליפה ומגבעת ככל בחור ישיבה, הקפדנו על קלה כבחמורה, והשתתפנו גם אנו בסדרי הלימוד לצד שאר חברינו בחורי הישיבות. עד אותו ערב, סדר ג' בישיבה קפץ עלינו רוגזו של אותו משגיח קטן שכדי להצדיק את המשכורת ואת התואר שלו, העיף אותנו שלשתינו מהישיבה ישר לרחוב הסוער. אין לו מחילה וסליחה!

עברתי תקופה קשה וכך גם חברי, כל תחנוני אבי שיחי', יהודי צדיק, שבכה למשגיח ולראש הישיבה להחזיר אותי, נפלו על אוזניים אטומות, צוות הישיבה הגדילו עשות שאף ישיבה לא יקבלו אותי.

וכך אני מוצא את עצמי יחד עם חברי בעיצומה של מגפת הקורונה בצל הסגר המהודק, ללא עבודה, ללא חברים, משועמם עד כלות, לא חושבים על כלום מסתובבים ברחובות בני ברק בהשתוללות ופורקן יצרים מדליק אוטובוס - כשאני לא יודע באותו רגע - שאני מדליק, ועל מה ולמה.

אסיים במשפט ששמעתי בישיבה: "שפך חמתו על עצים ואבנים". כנראה שגם אני את הזעם על אותו משגיח קטן, הוצאתי אתמול על אוטובוס גדול, בדיוק כמו המשגיח שהוציא את הזעם עלי ועל חברי - חפים מפשע, ואת המחיר אנחנו וההורים משלמים ונשלם כל חיינו.

אחד הנערים המתפרעים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!