המודיע מחבק את מדינת ישראל

כחול ולבן הוא הצבע שלי

פס אחד בצבע תכלת שנמשך היום לאורך שורת התאריך של עיתון 'המודיע', שבה את לבנו.

בעוד שכל עלי הכותרת של העיתונים האחרים, חרדים ככלליים, העיבו עלינו בשמי העננה שכיסתה את אירופה בעקבות התפרצות הר הגעש באיסלנד, בהמשכן של פרשיות השוחד ב'הולילנד', באזלת ידה של ארה"ב מול התפתחות הגרעין האירני, באבק הוולקני שפיזר הבג"צ בבתי הספר של החינוך העצמאי, ובתמונות ענק של הורים שכולים ואלמנות מלחמה המתרפקים היום בבתי הקברות על זכרון יקיריהם שנפלו במערכות ישראל, הצליח העיתון הזה למלא אותנו, בעזרת פתיל אחד של תכלת, באופטימיות שתספיק לנו לפחות ליומיים הקרובים.

מאיפה ידעו עורכי 'המודיע' שקיבלו את ההחלטה, שכחול ולבן הם הצבע שלנו עוד מימי גן הילדים? ואם ידעו למה בחרו לצבוע בצבע הזה דוקא את היום הזה, יום ה' באייר, שבו כולנו זוכרים את פרשיות 'אחרי מות קדושים'?

קבלנו עוד שיעור בתקשורת: לפעמים לא צריך למרוח עשרות עמודים בגיבובי מלים ומשפטים, כמו שעושים היום כל העיתונים לקראת 'יום העצמאות'. מספיק פס אחד של צבע, במיוחד אם הוא צבע תכלת, כדי לומר הכל.

'ישרולי'ק' הצבר הג'ינג'י בן 62

אם בכל זאת תתעקשו למצוא בעיתוני היום את דמותו של הישראלי המצוי בשנה שבה 'שרולי'ק', עם כובע הטמבל הסימלי והמוכר הופך לס"ב, רק 'גלובס' יצליח לעשות זאת עבורכם. את תפקיד ה'צבר' העוקץ, הג'ינג'י ה'דוגרי', ה'מפשיל' שמצליח להשאר בעצמו מעונב ממלא בעיתון הזה היום המשפטן יעקב וינרוט.

וינרוט, מעניק ריאיון לאלה לוי – וינריב, שכמשפטן הוא אינו אלא כתב אשמה נוקב נגד המדינה והנורמות הפסולות שהיא סיגלה לאזרחיה ב-62 שנות קיומה וכיהודי מאמין חשבון נפש מר ונוקב עם פשיטת הנפש הערכית של החברה הישראלית.

"אנחנו חברה מרושעת, שהעיניים שלה אף פעם לא מתחלחלות בדמעה ומושג החמלה זר לה" – הוא מכריז כבר כותרת נטולת החמלה. "השחיתות לא מטרידה אותי, הרשע מטריד אותי....הטוקבקים הפכו למיצי הקיבה של החברה שלנו. יש אנשים שמוכנים לעקור לנחקר את הציפורניים...זה חלק מהנטישה של היהודיות שלנו, על הקרקע הנטושה הזו הרשע צומח".

השיחה הקשה עם עו"ד וינרוט מתפרסמת ביום שבו מתחיל שלב ההוכחות במשפטו. אם ההוכחות שיציג במשפט האישי והרודף שלו, יהיו חזקים כמו אלה שהוא פרס בכתבה, אין ספק שהאמת תצא לאור.

וינרוט: "מי אנחנו שבמשך 4-5 10 או 20 ישיבות נוכל לשפוט אדם?...אפילו במקצועות המתמתיקה והפיסיקה, שצריכים להיות מדויקים, יש היום משברים. הרפואה תמיד היתה מקצוע שלא התיימר להיות מדויק, ומה שיש בציפורן של רופא אין במוח של 100 עורכי דין. כל המדעים יודעים את, למשל, ועדה משפטית על מנת למצוא את התרופה לסרטן, היא...תמצא את התרופה. היא תגיע לממצא..."

וינרוט גם אינו חוסך את שבט לשונו מהשופטים בישראל, ובצורה ישירה שאפילו הפרקליט אורי קורב לא העז לאומרה, ואם היה אומר היה מתנצל אלף פעמים: "שופטים נכנסים לאולם ודואגים לכך שקודם כל המצלמות יקלטו גם אותם, ורק אחר כך הם מבקשים להתחיל את הדיון. הכניסה של השופט היא חלק מהדרמה של המשפט. הקב"ה בכבודו ובעצמו נכנס...זאת ממש התגלות..."

"איך ניתן לפתור את הבעיה"? שואלת אותו המראיינת, ויש לו תשובה: "כשיקום שופט אחד שיגיד: "רבותי כשאתם מביאים לי אדם במצב כזה אני מזכה אותו".

במשפטו של עו"ד וינרוט זה לא קרה, ומלבדו ... אף אחד לא קם.

יום עצמאות שמח

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!