המריבה על הטשולנט הסתיימה בציטוט חז"לי של השופטת

תחילתו של האירוע בחודש כסלו תשע"ט. מתפלל בבית כנסת מוכר בצפון ערך קידוש בשבת בבית הכנסת לרגל שמחה שהייתה שרויה בביתו ולכבוד הקידוש הביא סיר טשולנט למתפללים. את מה שנשאר הניחו המתפללים חזרה על הפלטה שיהיה להם ליום ראשון.

במוצאי שבת הגיע הגבאי לסדר את בית הכנסת וזרק את סיר הטשולנט לפח בתואנה ש"הוא כבר מקולקל". אחד המתפללים שהיה שם ניסה להניא אותו מלבצע את זה ובתגובה הגבאי שבר לו את הטלפון ושרט אותו בגרונו. אחיו של הגבאי התערב גם הוא במריבה ותקף באגרופים את המתפלל ואף הפיל את משקפיו לרצפה. כשראה הגבאי שהמשקפיים של המתפלל נפלו הוא הרים אותם ושבר אותם, וכתוצאה מכך "נגרם לנפגע העבירה נזק של 900 שקל", כך על פי כתב האישום אותו חשף כתב גלצ שחר גליק.

בנוסף, כמתואר בכתב האישום, הגבאי ואחיו אמרו למתפלל כי "לאנשים כמוך אין מקום פה בבית הכנסת, אם תבוא לפה שוב אנחנו נשחט אותך".

אברהם סופר, עורך דינם של האחים טען כי הם אלו שהותקפו. לדבריו, ישנה מריבה ישנה בין הגבאי למתפלל בשל יריבות בין שתי קבוצות בבית הכנסת והמתפלל משתייך לקבוצה השנייה. הגבאי כפר באשמה ואמר כי לא שבר את הטלפון והמשקפיים של המתפלל. אחיו של הגבאי טען כי רק ניסה להגן על אחיו שהותקף.

בפסק הדין ציינה השופטת איילת השחר ביטון פרלה כי היא מזכה את האחים בשל העובדה שהמתפלל הסתיר את היריבות הישנה בבית הכנסת וכן בעקבות כך שכל העדים היו מהמחנה היריב.

השופטת לא חסכה בביקורת כלפי התובע והנתבעים וציטטה את הכתוב במסכת דרך ארץ "מחלוקת בבית הכנסת סופו להתפזר, ולא עוד, אלא שסופו להשמם" וכן כתבה "ועוד נאמר, במקום שיש מחלוקת אסור להתפלל והשכינה בורחת משם". לסיום צירפה השופטת את שירו של דורון מנשה "בית כנסת".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!