פונים אליכם בקול מתוק מדבש? באים לדרוש מכם משהו

בפעם הקודמת דיברנו על טון ומנגינת הדיבור, כיצד ידבר אדם מכובד בעל ביטחון עצמי, כיצד ידבר הפחדן והעצוב.

אך בכדי לזהות מה עומד מאחורי המילים של האדם עימו אנו משוחחים, צריך לשים לב למספר פרמטרים:

טון הדיבור – גבוה או נמוך, עוצמתי או חלש.

איכות הקול – קול יציב, רועד, בוטה, מחוספס, מתבכיין, מאנפף, מתנשם - וכדומה.

סגנון הקול – נרגש, נסער, חדגוני, מתקתק, עשיר, נלהב - וכו'.

אם מישהו מאחל לכם "מזל טוב!" על שמחתכם ומודיע לכם שהוא שמח איתכם מכל הלב אך הטון שלו חדגוני ויבש, אות הוא כי הוא מברך אתכם רק לשם הנימוס. וזה סימן שמצריך, מצידכם, השקעה בקשר עם אותו חבר.

קול חדגוני מעיד על אנשים המנותקים מהרגשות שלהם. הם אומרים מה שהם חושבים שצריך להגיד, אך בעצם אינם מתכוונים לכך. לכן חשוב שמטפלים השואלים שאלות את המטופלים (בכל תחום) ישימו לב, האם התשובה כנה או מתוכננת? כי אם לא - הטיפול לא יצלח, משום שצריך לטפל בשורש האמיתי של הבעיה, ולא במה שהוא רוצה להשמיע. לכן, יש לגרום הרגשה טובה, מכילה ומקבלת, שלא יחשוש לפגיעה בכבודו מאמירות האמת.

כשפונים אליכם בקול מתוק מדבש, גם כן לא כדאי להיסחף ולטבוע בביצה המתוקה. בדרך-כלל זה בא לחפות על דרישה שתבוא בהמשך השיחה: הצטרפות לתוכנית ביטוח, בקשת תרומה, או במקרה הטוב - רק לענות לסקר קצר.

"שלום, מדברת רחלי מחברת ביטוח רמאני. מה שלומך?". את מתרגשת. מתקשרת מישהי לא מוכרת ומעוניינת לדרוש בשלומך. רק אל תנסי לענות לה ולספר לה כל מה שעבר עלייך בשבוע האחרון, כי זה לחלוטין לא מעניין אותה. 'פתיחה מתוקה' ונוטפת דבש מספרת לך בסך הכול כי ההיא מעבר לקו באה לדרוש ממך משהו. "רציתי להציע לך להצטרף לתוכנית המיוחדת שלנו...".

"אני מדברת עם דבורה?... שלום לך, מה שלומך?... אני מודה לך מאוד על מה שתרמת לנו בעבר בעבור ילדים חולים... רצינו לזכות אותך גם הפעם...". עם כל הכבוד לארגוני החסד שכבודם במקומם מונח, והם עושים עבודת קודש, ובוודאי שאם ביכולתך תתרמי להם כמה שיותר, אבל קודם כל תדעי מה רוצים ממך.

הטלפנית לא התקשרה לדרוש בשלומך - היא מבקשת תרומה. תתייחסי לבקשה נטו ותבדקי, האם ביכולתך כרגע למלא אותה.

גם תוכן הדיבור והצורה, בה הוא מוגש, מספרים לנו הרבה, כמו שאמר פעם דוקטור לפסיכולוגיה: "אם תיתנו לאנשים לדבר מספיק זמן - הם יספרו לכם כל מה שאתם צריכים לדעת עליהם".

שקר, למשל, מתבטא מאוד בשפת הגוף של הדובר, אך לעיתים גם צורת הדיבור שלו יכולה לאותת לנו על כך: "אני רוצה לדבר איתך בכנות". "לעולם לא הייתי משקר לך" – למה הוא אומר שהוא לא משקר? אולי כי הוא כן משקר?

שקרנים נוטים לחזור על מילים, ביטויים וחלקי מילים. "לעיתים קרובות... לעיתים קרובות... אני מבקר אצלו" – בתגובה לטענה של בן-הדוד, מדוע אינו מבקר יותר את הדוד הקשיש. "זה באמ... זה באמת לא עלה הרבה" – אישה המנסה להסביר לבעלה את הרכישה האחרונה.

שקרנים לעיתים מדברים סחור - סחור ומספקים מידע רב מהצפוי. ישראל מאחר לעבודה ומספר לבוס כי בדיוק כשהאוטובוס הגיע לתחנה, הוא פגש חבר שלא ראה כבר 20 שנה לפחות. "מסכן, הרבה צרות עברו עליו בחיים: הוא איבד את אישתו, היה חולה כמה שנים, ילדיו ניתקו עימו קשר... כשהגיע האוטובוס ורציתי לעלות, הוא תפס בי בכוח ורצה שאמשיך לשמוע אותו. לא פשוט. לא פשוט כאלו חיים. עכשיו הוא מחפש שידוך"...

כשהסיפור ארוך ומרובה בפרטים שלא כולם קשורים לעניין, זה אומר דרשני. ייתכן שישראל באמת פגש את חברו המסכן, אך לאחר שאיחר את האוטובוס, בו היה אמור לנסוע, ייתכן שאמנם הוא הגיע בזמן לתחנה, אך החבר לא תפס בו ולא עיכב אותו, אלא ישראל עצמו היה סקרן לשמוע את קורותיו של החבר...

כשמישהו פונה לשני בנוסח כמו "סליחה, אני מתנצל, אני גוזל מזמנך, לא נעים לי, סליחה שאני מטריד אותך"... זה מעיד על הערכה עצמית נמוכה.

עודף מלל של התנצלות המקדים את הבקשה, מראה לנו כי המבקש אינו בטוח בעצמו. הוא לא חושב שמגיע לו שישמעו את בקשתו, והוא רק מנסה את מזלו.

בן-אדם המספר לכם בפגישה ראשונה דברים אישיים ואינטימיים, ייתכן כי יש לו בעיה פסיכולוגית.

לא תמיד אנו מודעים למה שעומד מאחורי המילים, אך זוהי אמנות נרכשת. ככל שנתאמן ונשפר את היכולת שלנו, נוכל לעשות זאת באופן אוטומטי.

מאת: אליהו עזריאל, מחבר הספר 'שפת הגוף והנפש' ויו"ר מכון התבוננות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!