"זה חמץ", אמר - ואלפי דולרים עלו בלהבות

את ערב הפסח של שנת תש"ע, לא ישכחו ש' מביתר עילית ובנו הקטן - לעולם. התלוצצות בלתי זהירה של האב ורצינות תהומית של הילד התמים - הובילה להעלאתם באש אל אלפיים דולרים, טבין ותקילין.

אל הדרמה הזאת, שהתרחשה בערב הפסח לפני הצהריים ברחוב החוזה מלובלין פינת רחוב דרכי איש בגבעה ב' בביתר-עילית, היו עשרות עדים. מהם שראו את הירוק-הירוק הופך לאפר, ומהם שראו את האב ההמום, שנותר נטוע על עומדו לאורך שעה ארוכה, מתקשה לעכל את שאירע.

ר', תושב גבעה ב' בעיר (השם המלא שמור במערכת) הלך עם בנו לשרוף את החמץ במכולה הקרובה לביתם. הוא ירד מרכבו, כשבידו השקית עם שארית החמץ. הוא קרב למכולה, השליך את השקית ואמר את נוסח 'כל חמירא'.

בהמשך, המשיך ר' לצפות בחמץ העולה באש, תוך שהוא מחנך את בנו למצוות ביעור חמץ.

ואז אירע המעשה עליו שילם האברך ביוקר רב. הוא חמד לו לצון, הוציא מכיסו חפיסת שטרות ירוקים, בסכום של 2,000 דולרים.

"אתה רואה?", הוא פנה לבנו. "זה חמץ"...

כנראה רצה האברך ללמד את בנו כיצד להתייחס לכסף בבוז, ולהחשיבו לחמץ.

אלא שהבן לקח את הדברים צעד אחד קדימה.

"זה חמץ?", שאל הילד את אביו, ששוב השיב בחיוב.

מבלי לחשוב פעמיים, חטף הילד את חבילת השטרות מידי אביו, והשליך אותה כולה אל תוך האש.

האב לא הספיק לעכל את שאירע, עד שערימת השטרות כולה היתה למאכולת אש.

משהבין האב שכספו עלה באש, הוא החל לזעוק זעקות שבר. "הצילו את הכסף", שמעו כל מבערי החמץ את הקריאה הנואשת. הנמרצים מבין המבערים ניסו לנבור במכולה, בניסיון נואש למצוא שטרות שלא נחרכו.

אלא שכבר היה מאוחר מדי. אפילו אפר ירוק של מה שהיה פעם אלפיים דולר, לא נותר לפליטה.

זמן ארוך לאחר מכן עוד נותר האב נטוע על עומדו, כשהוא חיוור כסיד ולא מסוגל לומר מילה. מכרים ניסו לעודד את רוחו, אולם ההלם שאחז בו היה גדול מדי. הוא לא ידע אם לייסר את בנו או להלקות את עצמו. הוא הבין שבמקרה הזה, הוא שילם מחיר יקר על לצון שחמד לו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!