לכו מאיתנו, לכו • טור אישי כאוב

זוהי אינה גזענות. אינה בדלנות צדקנית. גם לא התנשאות אשכנזית או התעטפות באצטלה של חסידות. זוהי קריאה לשמירה על מרקם חיים אנושי, שפוי, מוגן, ונטול פחדים וחששות ברחובותינו. מרקם חיים שגרתי בתוכו מצויים חסידים, ליטאים, ספרדים, דתיים לאומיים, ואפילו ציבור כללי מתורבת. מרקם חיים המאלץ אותנו בשלב מסוים לומר למתגודדים מעברו השני של המתרס: סליחה שנפגשנו.

במשך שנים נזהרנו מגדר הפרדה. חיבקנו את כולם. דגלנו בשילוב. בשילוב של אוכלוסיה מעורבת. שילוב של משפחות מכל השכבות: סוציו-אקונומית נמוכה עד גבוהה. בשבת אחים גם יחד. גרסנו כי הטוב יקרין על הרע. קיווינו שההורים, המחנכים, העובדים הסוציאליים, ושאר הגופים הנמצאים במעטפת הסובבת את הסכינאי הצעיר יצליחו לבלום את המקרה הבא.

במהלך השנה האחרונה החריפה המגמה לרעה. הסכינאים הרימו ראש. הכפישו עדות יקרות ושלמות תוך הפלאת מכות בעוברי אורח. המקרים הללו חזרו על עצמם פעם אחר פעם. המשטרה התערבה, הגורמים העירוניים הוכנסה לתמונה, הרבנים לעובי הקורה וההורים נתנו את מילתם. נתנו להם צ'אנס נוסף. ועוד אחד ועוד אחד. אבל הם צחקו לנו מאחורי הגב וירקו לנו בפנים.

20 שנה גרתי בטבורה של תל אביב החילונית. אמת. פה ושם היתה תחושה של נעימות. בשבתות הלוהטות של הפגנות בר-אילן הם צרחו כלפיי ממכוניותיהם 'שאבעס'. אך כאן זה התחיל ונגמר. מעולם לא הרגשתי מאוים פיזית. מעולם. דווקא כאן, באשדוד המעורבת, ברובע החרדי, זה מתרחש לנגד עיניי. עוד מעט ייטו צללי ערב ואיאלץ לסובב ראש בקצב אחיד. אנסה להתגונן מפני הסכינאי התורן. בחוץ תשכל חרב.

לגודל האבסורד, החוק הישראלי מגונן דווקא על העבריינים. הסבירות שנצליח להתגונן נמוכה עד אפסית. על פי החוק היבש אין בסמכות איש לשלול חירותו של איש. בוודאי לא של קטין. אסור לאזוק אותו. למנוע ממנו לדקור. או לעכב אותו בכפייה עד לבוא המשטרה. בדיעבד, אם נעשה זאת, נעמוד לדיון שבו ניאלץ להוכיח כי ביצענו את שביצענו לשם הגנה עצמית. עכשיו לך תשכנע את השופט הבורגני, שהצנום בן ה-16 איים על ביטחון בן השלושים.

הבייבי של שר השיכון לשעבר, ח"כ מאיר שטרית, היה חוק הדיור להשכרה אותו חוקק בתקופת היותו שר השיכון כדי להוריד את מחירי השכירות הגבוהים. החוק אושר לפני למעלה משנתיים. האוצר הכשיל את ביצוע הרעיון והיוזמה נגנזה. בשיחה עימי בעבר הביע שטרית בפניי את כעסו על שר השיכון הנוכחי שאינו מתרגם את החוק הלכה למעשה.

שאלתי את השר אטיאס על סיבת התנגדותו. הוא הסביר לי כי על פי החוק המוצע עלולים להיבנות במרכזי הערים שכונות בעלי אוכלוסיות ממעמד סוציו אקונומי נמוך. "בגרסה הקיימת של החוק יש משום הנצחת העוני", אמר. עם זאת, הוא לא זנח את החוק. הוא מתכוון לאזן אותו ולהשתמש בו בעתיד הקרוב.

כעת שום דבר כבר לא ברור. כל עוד המיעוט האלים משרה אימה על הרוב השפוי, כל פתרונות האיזון והשילוב מוטלים בספק. שמא עדיף לחזור למתווה שטרית ולשכנם מחוץ למחנה. אולי מוטב לפעול דווקא במישור החקיקתי ולהעניק כלי הגנה ראויים לאזרח הפשוט. אך כל עוד לא קורה, והסכינים ממשיכים לשכון באורח קבע בכיסם וללא הפרעה, אין מנוס מלגשת לתכנית ההתנתקות בגרסה החרדית. נכון, הם בשר מבשרינו, הם חלק מאיתנו, אולם לא נותרו ברירות רבות אלא לבצע את הניתוח. לכו מאיתנו. פשוט לכו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!