בעלך לא קם לתפילות או לסדרים בכולל? זה מה שתעשי

יש לי אכזבה מהשינויים של בעלי.

זוגות רבים, שהיה נראה להם השידוך מושלם בשלבי יצירת הקשר, נראה כעת פחות מתאים. לפעמים אנו שומעים את המילים הקשות הבאות: "מכרו לי חתול בשק! ממש כך! התחתנתי עם מי שאמור היה לקום כל בוקר לתפילה, וללמוד בכולל את כל הסדרים. אך לעולם זה לא קרה, הוא לא קם לפני תשע או עשר בבוקר. הוא בקושי מניח תפילין וממלמל כמה מילים של קריאת שמע ושמונה עשרה, ועל סדרי הכולל..  אין מה לדבר. האם בשביל זה התחתנתי"?

תשובה:

הדמעות הרבות העידו על הכאב המתמשך, השינוי החד הוביל לתהליך של הידרדרות, שסופה היה אולי בית הדין הרבני. ולכן כדי שהאשה לא תביא על עצמה אכזבות כתוצאה מאי מימוש ציפיות, יש לה לעמוד על שני דברים:

א. לראות את הטוב הקיים בבעלה, שעל אף שהוא מאכזב בתחום אחד, מ"מ יש בו מעלות טובות בתחומים אחרים כבעל וכאבא לילדיו. בעקבות השינוי החיובי של צורת החשיבה של האשה, יהיה סיכוי סביר שבעלה ירצה לשמחה ולממש את חלומותיה.

ב. יש לה לשנות את צורת חשיבתה. דהיינו, יש לה ללמוד להכיל את השינוי, המתבצע בתהליך של הכלה פנימית בחריגות של עצמה.

כי אדם שאינו מסוגל להכיל, לסלוח, לזרום, עם השינויים הלא רצויים המתחוללים

בתוכו ובחייו האישיים, באותה מידה הוא יתקשה להכיל, לסלוח, ולצמוח עם השינויים הלא רצויים של אנשים בסביבתו.

האשה שהייתה ממורמרת, לא יכלה להשלים עם השינויים שהתחוללו, כי היא ציפתה שבעלה יקום בבוקר מוקדם, יתפלל בבית הכנסת וילך ללמוד בכולל. לאחר התבוננות עמוקה הסתבר שהסיבה להתנגדותה למצב החדש, היא שהאשה לא למדה לקבל את עצמה באופן חיובי, אלא בתנאי שהיא מתנהגת בדיוק לפי אמות המידה של הוריה, אלה היו הגבולות הקשוחים שבתוכם התחנכה.

כל שינוי וחריגה הוביל מיד לגערה או עונש. שלא באשמתה המשיכה האשה לשפוט את עצמה ואת בעלה, על פי אותם כללים קשוחים של שחור ולבן. לא עלה על דעתה שאולי קיימת דרך או הסתכלות שונה, כי היא לא הבינה שגם היא יכולה להרחיב את גבולותיה השיפוטיים, קודם כלפי עצמה ואח"כ כלפי בעלה.

על מנת שנוכל להכיל שוני ושינוי אצל בן הזוג בעניינים רוחניים כמו במקרה שלנו, נשאל בכנות: האם גבולות אלה הם דעת תורה ברורה, או רק מוסכמות חברתיות ומשפחתיות? עצם השאלות הן התחלה של התבגרות נפשית, והתשובות מגלות עד כמה היינו משועבדים לצורת חשיבה ילדותית.

גם שינויים לטובה דורשים גמישות מחשבתית. כאשר התרגלנו להתנהגות מסוימת, קשה להסתגל לשינוי של בן הזוג. גם כשהבעל שינה חלק מהנהגותיו בהתאם לרצון אשתו, המחשבה הטבעית שעולה בלבה היא: "הוא אינטרסנט". "זה לא יחזיק הרבה זמן מעמד". "מה הוא מסתיר ממני"? עבורה, האתגר הוא להאמין שאכן בעלה מכיר בצורך שלו להשתנות, ומתוך הערכתו לאשתו והרצון לרצותה הוא החל בשינוי. ובעצם, דרך בעלה מזמין הקב"ה אותה להתבגר.

מאת: הרב דניאל פנחסוב, מרצה ויועץ מומחה לנישואין ופסיכותרפיסט

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!