השר הרשקוביץ' התחפש לזיקית מחליפת דעות

ארבע לשונות של שר מדע אחד

תמיד טענו באוזנינו שהמדע הוא מאוד מדויק, דבר החלטי שאינו נתון לשינויים, לא ניתן לערער אותו או להרהר אחריו. משהו נעול.

באמצעותו ניתן לקבוע, למשל, בדיוק נפלא וללא סטיה אפילו של אחד למיליון, אם עצמות מקומרות שנמצאו באתר בניה באשקלון, התעוותו כתוצאה מכריעת ברך של בעליהם לעבודת אלילים, האם מדובר בסתם נכרי שסבל ממחלת פג'ט המעוותת עצמות, או ביהודי תלמיד חכם שהתייגע בתלמודו שעות ארוכות ביום וכל עצמותיו תאמרנה עתה שלא חילץ אותן.

כל זה היה כנראה נכון עד להצבעה האחרונה בממשלה של שר המדע ומנהיג הבית היהודי ד"ר דניאל הרשקוביץ, בנושא הקברים באתר הבניה שיועד להקמת 'חדר המיון' בבית החולים 'ברזילי'. לפתע מסתבר שמה שנכון לגבי הבנים שבהגדה, שלאותו אב ואם יכולים להיות ארבעה בנים שונים בתכלית, מתאים גם לארבע לשונות ששר מדע אחד מדבר בהם, כאילו היה לאחר שתית ארבעה כוסות.
ד"ר הרשקוביץ הצביע, כזכור, בעד הצעתו של סגן שר הבריאות ח"כ יעקב ליצמן, והיה בין 11 השרים שהכריעו את הכף לטובת העתקת 'חדר המיון' למגרש החניה של בית החולים.

לאחר ההצבעה עשו לו חבריו 'שפכטל', כפי שעושים ב'בית היהודי' בערב הפסח, והוא לא רק צבע את הצבעתו מחדש, אלא החליף צבעים וחמק מעמדתו כמו 'זיקית'.

בעיתוני השבת מציג השר הרשקוביץ שלוש גירסאות שונות למדע המדויק של ההצבעה שלו בעד העתקת הקברים, שנרשמה בפרוטוקול ישיבת הממשלה.

הגירסה הראשונה והמיתממת מתפרסמת בשבועון 'מצב הרוח' לציבור הדתי-לאומי שבראשו עומד הח"כ לשעבר שאול יהלום, ועורכו הוא חגי הוברמן שאימץ השבוע את מטבע הלשון השנונה "ליצמן דפליג' כאילו הוא היה ה'קופירייטר' שלה.

הרשקוביץ מצוטט בביטאון הזה כמי שטוען: "עמדתו של סגן שר הבריאות אינה עמדת ההלכה, בנסיבות הקיימות (פיקוח נפש, צרכי ציבור דחופים) אין מניעה להעתיק את הקברים בהתאם להלכה"...

במדור "על סדר היום" בעיתון 'בשבע', הפונה יותר אל צבע החרד"ל, טוען אותו הרשקוביץ דברים שונים במקצת: "ההלכה מאפשרת העתקת קברים גם אם מדובר בקברים יהודיים, זו גמרא מפורשת במסכת סנהדרין שאומרת שאפילו לשם נוי מותר הדבר. לכן מלכתחילה היה ברור לי שאתנגד להצעת סגן השר ליצמן להעתיק את מיקום חדר המיון, ואני גם מיצר על כך שהרבנות הראשית שינתה דעתה בנושא".

הכתב, רוני ארזי החתום על המדור, אינו טורח לשאול את ה'מדע המדוייק' עצמו, המתראיין אצלו, אם מלכתחילה היה ברור לו שיתנגד, איך זה שלבסוף הצביע בעד? השניים, המראיין והמרואיין, נותנים לקורא שאינו מצוי, את כל האמצעים לטעות ולחשוב שהשר הרשקוביץ’ הצביע נגד ליצמן, בעוד שהצביע בעד, ואולי אפילו הכריע בקולו.

"יש סיכוי שהממשלה תחזור בה בהסכמה כללית מצד כל חבריה" - מעריך הרשקוביץ בהמשך הראיון, ולא מסביר למה היא צריכה לחזור בה, אם הוא היה נגד מהרגע הראשון?

ב'מקור ראשון' הרשקוביץ כבר אינו מפקיד את ההתחמקות שלו בידי כתבים זרים וכותב בעצמו את הגירסה הרביעית והאחרונה (בינתיים) של ניפוץ תאורית המדע המדויק. תחת הכותרת "כך מסלפים עובדות", טוען שר המדע הרשקוביץ כי הממשלה כלל לא הצביעה על הצעתו של ליצמן, ולא היה לה רוב.

מה בכל זאת היה שם?

"כמות הדיס-אינפורמציה שחלחלה בכלי התקשורת ושהזינה את מיליוני אזרחי המדינה, הפתיעה והדהימה אותי. כשיצאנו אני וחבריי מישיבת הממשלה, היה ברור שהצעתו של סגן השר ליצמן ירדה לטמיון, איבדה מכוחה, ובקרוב יימצאו פתרונות מוסכמים (אף עליו ועל חבריו), לתועלת תושבי הדרום. והנה ראה זה פלא: שרי הממשלה הפכו לעוכרי ישראל, נכנעים לסחטנות (הגם שלא זכיתי לחוות סחטנות כזו) מעדיפים את המתים על פני החיים, ועוד כהנה וכהנה סיסמאות וקילשאות".

וכאן מגיע הרשקוביץ לשיא: "אלמלא התקשורת, כל אחד היה יודע ומבין שהצעתו של ליצמן כלל לא עלתה להצבעה. אילו היתה עולה להצבעה לא היתה מאושרת. נשמעו גם פרשנויות כאילו ראש הממשלה ביקש את תמיכת השרים כדי למנוע משבר קואליציוני. אני מעיד לפניכם להד"ם, אף לא ברמז".

משפט המחץ בנוסח הזה הוא ללא ספק: "הצעתו של ליצמן כלל לא עלתה להצבעה, ואילו היתה עולה להצבעה לא היתה מאושרת". משהו נחרץ כמו :"אילו היה שם לא היה נגאל"...

ועל זה עוד אומר הרשקוביץ "לא זכיתי לחוות סחטנות". איך נוצרה הגירסה הרביעית אם לא אחרי 'סחטנות' של חבריו לסיעה שסנטו בו על הצבעת הבעד?

שמים עלינו 'סרי מסים'

מעט אחרי צומת סדום, שמדינת ישראל כבר מזמן עברה אותה, מגיעים לגבול מצרים, ומסתבר שגם כאן ישראל של ערב חג הפסח תש"ע אינה נופלת בנוגשיה מאלה שפעלו בשירותיו של פרעה.

תחקיר מצמרר של שחר גנוסר שהתפרסם בשבת במוסף '7 ימים' של 'ידיעות אחרונות', קובע ששרי המסים ששמו המצרים על היהודים כדי לענותם, לא היו אכזריים יותר מ...'סרי המסים' שלנו, כאן במדינת ישראל.

"מכריחים אותנו להוציא דם מהאנשים" - מצוטט בתחקיר מפקח מס ותיק, שיחד עם כמה מעמיתיו החליט לחשוף את השיטה ואת העוולות שהם נדרשים לעשות לתושבי המדינה.

"יש פקידים שבכל שעה שלהם במשרד גובים מאיתנו בממוצע עוד 2000 שקל, מעל הסכום שעליו הצהרנו... נשמע הרבה? אלה הפקידים הכי פחות מוצלחים, הנחשבים שלומיאלים - נכתב בתחקיר. "באשקלון, לא העיר הכי מבוססת בישראל, הסכום הממוצע הוא 2700 שקל לשעה, בצפת וברחובות הסכום עולה על 5000 שקל לשעה, ובתל אביב ההנהלה מצפה מפקיד להוסיף על מה שהצהרנו, לא פחות מ-7000 שקל בכל שעה שהוא עובד".

"זה לא שיש לפקידי המס משהו נגדנו" - מנסה להרגיע אותנו עורך התחקיר – "להיפך, הם רוצים לפעול באופן ישר והגון". אבל, כמו הנוגשים המצריים גם אלה שפה פועלים על פי הנחיה מגבוה. "השיטה שהממונים כופים עליהם לא מותירה להם ברירה - גם כשהם מקבלים מאיתנו דו"ח מושלם, לא כדאי להם להודות בכך. אם הם יודו הם יחטפו על הראש. הם עלולים לעוף מהתפקיד והקידום שלהם עלול להיפגע. משכורתם עלולה להתכווץ ב-20 אלף שקל בשנה. לא רק שלהם אלא גם המשכורת של הממונה עליהם תתכווץ. גם הוא יפסיד הרבה מאוד כסף, אם יודו שהכל אצלנו בסדר"...

אז מי שמתקשה לקיים את הנאמר "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" מוזמן לקרוא את התחקיר הזה, ולהשתכנע שהאימרה 'עברנו את פרעה נעבור גם את זה" לא תמיד נכונה. היא לפעמים שחוקה הרבה יותר מהערכת השומה של פקידי המס שרק עולה ועולה.

'עלילת הדם' ההזויה של תש"ע

פעם היו מעלילים 'עלילות דם' על נסיונות של יהודים לחטוף ילדים בערב הפסח, לשם אפיית מצות. במדינת ישראל של היום זה קורה עם...חזירים.

עדו אברהמי מספר במדור 'תוצרת הארץ', הפותח את מוסף השבת של 'הארץ', על מודעה יוצאת דופן שהתפרסמה באתר האינטרנט 'אגורה', שבו מחליפים ביניהם אנשים חפצים משומשים חינם, בנוסח "למסירה חזירה מאולפת יד שניה". המפרסמת היא תושבת כפר יונה. בתוך ארבעה ימים, מהיום שהמודעה התפרסמה היא כבר השיבה לפונים - "זה כבר לא אקטואלי".

מה הסיפור?

בלה, היא חזירה שמשקלה לא פחות מ...50 קילו. "הרבה זמן פינטזנו להביא הביתה חזיר" - מספרת ה'אמא המאמצת' של 'בלה'. לבסוף היא השיגה את מבוקשה, לדבריה בהתנחלות בשומרון. "הקליטה לא היתה קלה, הבת קצת נגעלה, נרשמו גם חיכוכים עם כלבת הלברדור, והיא חיסלה גם את הגינה האורגנית"...

אבל כל זה אינו מספק סיבה מספיק טובה להיפטר מ'אהובת נפשה'. למה ביקשה האמא האוהבת להפטר ממנה בערב הפסח? - אתם שואלים, רק בגלל החרדים. שוב החרדים.

"הצרות התחילו לפני שבועיים, כשילד חרדי עבר ליד הבית שלנו, והופתע לגלות את בלה. תוך זמן קצר הגיעו לכאן נשים חרדיות שעמדו מחוץ לגדר וירקו על המדרכה.. לפני יומיים ראיתי בחור חרדי מסתובב בחוץ, אחר-כך מצאתי ליד הגדר עגבניה ובתוכה רעל עכברים, הבנתי שזו רק שאלה של זמן עד שיהרגו אותה. אתמול הגיעה לכאן חבורת נערים שהשליכו עליה אבנים ומקלות ופצעו אותה מאחורי האוזן. אני לא יכולה יותר לשמור עליה כל היום"...

לדברי הכתב מבצע ה'הצלה' של החזירה הצליח יותר מהמבצע להצלת העצמות באשקלון ובלה הועברה לקיבוץ שפיים.

אנחנו נותרנו עם דברי הבלע החדשים והלא שפיים, נגד 'חרדים' בעיתון 'הארץ'.

את מסכת 'פסחים' היא לא השליכה

קרני אלדד היא בתו של ח"כ אריה אלדד מה'איחוד הלאומי', מוזיקאית, שלפעמים גם חוטאת בכתיבת תוים אחרים, כאלה המשקפים את פני החברה שלנו. בגליון השבת של 'הארץ', היא הניחה לסולמות המוזיקליים, שעל שלביהם היא מדלגת כל השנה במקצועיות במסגרת עיסוקה העיקרי, ו"עלתה" על הסולמות שנשותינו עומדות עליהם גם בשעה זו, מנקות ומקרצפות, ובליווי צליליו הצורמים של שואב האבק, שבקושי מצליח כבר לנשוף, מפזמות את..."והיא שעמדה".

הנה כמה קטעים נבחרים ממה שכתבה, כאילו דיווח ישיר מהשטח - מתוך הבית של כל אחד מאיתנו:

"חג החירות בפתח. לדעת חלק מהפוסקים, כמו אמא שלי, חג החירות בפתח כבר מסוף חנוכה. ההיסטריה בחלק מהבתים מעוררת רחמים: אויב הציבור מספר אחד הוא החמץ, יותר מאיראן, יותר מביבי. זו מלחמה אבודה. כמו שצה"ל נלחם בשלכת וגורם לטירונים לגרף בסיסים שלימים, כך גם היהודים במלחמתם בחמץ. אין לנו סיכוי. וכל הוופלים והבייגלה שקמו עלינו לכלותינו יכלו לנו. אולי עברנו את פרעה אבל זה כבר באמת יותר מדי...

"חשבתי ברחמים על הדוסים האלה שמנקים בטירוף. מה הקשר בין זה לחירות? מה הקשר בין השעבוד הזה לגאולה? הנשים המסכנות מגיעות לליל הסדר מרוטות מעייפות ומעצבים. שמחת החג? הצחקתם אותן. כל מה שהן רוצות זה להתכרבל במיטה עם בקבוק אקונומיקה ולחלום חלומות נקיים. חברתי, נשואה עם ארבעה ילדים ותינוק בדרך, מבלה את השבוע לפני פסח עם כולם בבית. כולם, חוץ מבעלה שיבלה במילואים (גם הוא ב'מבצע פסח' של הרבנות הצבאית?), וכך עם ארבעה זאטוטים זבי פירורי לחם היא מנקה לחג. סיוט. "קחי עוזרת", הצעתי לה בשבוע שעבר, והיא עדיין צוחקת...

"...פסח הוא זמן מצויין למיין ולזרוק שטויות שאגרתי במשך השנים. מובן שלא את אוסף המכתביות - זה הרי מורשת. גם לא תמונות מטושטשות שהם נוסטלגיה. אני אתחרט אם אני אזרוק אותן. יותר בכיוון שבעלי אגר במשך השנים: תלושי משכורת, ספר מחזור, תעודת חוגר וחלק מהש"ס, זה תופס הרבה מקום ובאמת לא צריך הכל, למשל סדר זבחים או נזיר. הוא לא ישים לב. יופי, עכשיו יש מקום ואפשר לנשום.

יש תורות של הרב אבינר שאני אוהבת. למשל - הוא מורה שלפני פסח צריך רק לעשות ספונז'ה רצינית ולהעיף את החמץ מהבית. המחמירים יכולים להעביר גם סמרטוט בארונות המטבח. זהו. לא ספרים, לא ארונות בגדים, לא לפרק את הקרמיקות באמבטיה. ובכן, נשמתה התועה של חברתי התגלגלה בצוק העתים לביתו של אותו רב, אחרי שעות שהיא ניקתה עם קיסם שיניים בכל החריצים היא שאלה בדמעות את הרבנית: 'אבל חשבתי שהרב אבינר מקל'? 'הוא אולי מקל, אבל אשתו מחמירה', סגרה הרעבעצן את הנושא...

"...אז אביב הגיע ואני בבוידעם, תלויה במהופך כאחרון העטלפים, עם מטלית אבק ואקונומיקה. נכון, קרוב לודאי שאין פה חמץ, אבל אף פעם אי-אפשר להיות בטוחים במאה אחוז ואסור להיתפס לשאננות. צוות מיוחד של מנקי רעפים מפרק לי, ברגע זה, את הגג, אולי הוא גם יצליח להרכיב אותו בחזרה בסוף, עוד לפני ליל הסדר. אני יודעת, זה נשמע מוגזם, ואני יודעת שאין בגג חמץ, אבל זאת הזדמנות, מתי כבר יצא לי לנקות בין הרעפים?"

משעשע הא? די מספיק, בחזרה אל הסולמות! נתראה מחר בערב בליל הסדר, אם העינים עוד יצליחו להשאר פתוחות אחרי כמויות כאלה של אבק...

הבן שואל וגם נשאל

לכל דור יש את הבן ה'רשע' שלו, אבל גם את ה'חכם' שמאזן.

ערב הפסח השנה מפרסמת יעל געתון ידיעה במקומון 'העיר' על תלמידים בתיכון עירוני ד' בתל אביב שסירבו לשיר בטקס שהם ישתתפו בו, בחודש הבא בירושלים, את השיר העברי והלא דתי - 'אין לי ארץ אחרת', בטענה שהוא פשיסטי, לאומני ולא מייצג אותם...

"אני לא מאמין באין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת" - נימק אחד התלמידים את התנגדותו.

המורה של הכיתה לא יכלה להגיב על הידיעה משום שבדיוק בערב פסח גילתה ש...גם לה יש ארץ אחרת, והיא מטיילת לה בחו"ל.

אבל לעומת ה'בנים' האלה נתקלנו במהדורה הפתח תקוואית של אותו מקומון, ב'בנים' אחרים לגמרי שפתחו לנו יותר מפתח לתקוה לעתידם של ה'תם' ואפילו שאינו יודע לשאול.

חמישה תלמידי תיכון, אף אחד מהם לא שומר מצוות, התבקשו להתייחס לחג הפסח, להגדה, למצות, ומה יקרה כשהם יהיו בעלי משפחות שיצטרכו לחגוג את החג? כולם, אבל ללא יוצא מהכלל, ענו בנוסח "פסח זה פסח אנחנו, נמשיך לקיים את המסורת".

הילה עמיחי תיכון ברנר: "מבחינתי זה אחד החגים החשובים". עומר ביבר תיכון אחד העם: "כשהייתי קטן לא בדיוק הבנתי מה רוצים ממני והייתי קורא רק חלקים מההגדה. עכשיו כשאני כבר גדול אני מכיר הרבה חלקים מתוך ההגדה בעל פה". יורם ברהון מתיכון עמל ב': "לא אוותר על ליל הסדר כהלכתו בעד שום הון שבעולם. אלה הדברים שלפיהם אבנה את יסודות משפחתי וחינוך ילדי".

קראנו ופצחנו בשיר "אין לי ארץ אחרת"...

חג כשר ושמח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!