צפו: ההמונים זעקו "לחם חרות וכבוד" והשליטים נפלו

האביב הערבי מסביבנו געש ורעש בזמן שמשטרים נפלו ושליטים הודחו, אזרחי מדינות ערב יצאו בהמוניהם ולא חששו ממשטרה חשאית, כי לא היה להם מה להפסיד, אנשים רעבים עייפים נפשית ושבורים, לא חושבים פעמיים, הם נאחזים בכל בדל של תקווה לשינוי, גם אם אין שינוי שנראה באופק.

בכתבתו של רועי קייס מומחה לעולם הערבי בכאן 11, נראים אזרחים רבים בעולם הערבי מיואשים, במהלך השנים האחרונות בעיקר במדינות כמו מצרים, סוריה, לבנון, לוב, תימן, עיראק, איראן, תוניסיה, ירדן, על רצון לחיות בכבוד, לחיות עם תקווה לתת לילדים חיים שפויים יותר ממה שההורים הכירו. וכל אותו הזמן מדינת ישראל הסתכלה מסביב בהפתעה, ובעיקר חיזקה את הגבולות מחשש למאות אלפי פליטים שהיו עלולים לצבוא על הגדרות.

בעוד אצינו התמודדנו בעשר השנים האחרונות עם "כן ביבי או לא ביבי". המדינות סביבנו התמודדו עם מעל מיליון הרוגים ועם מלחמת אזרחים עקובה מדם.

אז מה נשאר לנו מכל המהומות הקשות והאם יש תקווה.

נתחיל עם סעודיה, כווית וקטאר, שם דווקא יש שקט, בעיקר בגלל שהן מדינות עשירות והאזרחים לא בדיוק רעבים שם ללחם, והאזרחים מעדיפים שקט ושלווה, ופחות מטריד אותם מי יושב על כסא השליט.

באיחוד האמירויות הערביות ובחריין, ועומאן, האזרח הקטן חי טוב, רגוע, ובדומה לסעודיה, כווית, וקטאר, גם להם יש את חלקת האלוקים הקטנה, וכך האזרחים מאושרים ויש שקט מוחלט.

בירדן אמנם היו מהומות בתחילת אביב הערבי, אך המלך היה חכם מספיק כדי להחליף את הממשלה, וגם ניפק כמה אמירות נגד נתניהו ונגד ישראל, דבר שהספיק להרגיע את ההמון הזועם, אזרחי ירדן חיים בעוני, אך לעומת מדינות אחרות, הם במצב יציב יחסית.

במצרים ארץ הנילוס שעברה תהפוכות רבות, יש כרגע שקט, בעיקר בגלל שהנשיא שם העלים ביד קשה את שרידי האחים המוסלמים, האחים מוסלמים לא נעלמו, הם קיימים, אך בעיקר במחתרת מחכים לרגע שיוכלו לקפוץ על עגלת המהפכה בדומה לאיראן, גם יכול להיות שקצת נמאס לעם שם ממלחמות פנימיות, אך הנשיא סיסי השכיל להרגיע את העם והמצב נראה יציב, אך במצרים היד על הדופק כל הזמן.

בסוריה שם המדינה איבדה כ-700,000 אזרחים, שולט הרודן אסד שאמנם לבוש עם חליפה יפה ואשתו מסתובבת ושותלת פרחים עם יח"צ נהדר, אך ברור לכולם שאסד שרד את המלחמה עם עזרה מחיזבאללה, איראן, ורוסיה, וכך הוא פשוט רצח את כל מתנגדיו הגלויים, העלים את מי שרצה, ועכשיו סוריה שקטה. אך שבורה, מרוסקת, ובעיקר עייפה וענייה. גם בסוריה נראה שיהיה שקט בזמן הקרוב, בעיקר כי המורדים נחלשו מאד.

בלוב אחרי נפילת קדאפי המצב לא רגוע, המדינה חצויה לשניים, חצי עם טורקיה וחצי עם המערב, מהומות פורצות מדי פעם במדינה, המצב שם היה טוב יותר מסוריה מבחינת המהומות, אך גם מתו אלפים, והרגיע המדינה נמצאת על חבית נפץ וחוששת לעתיד.

באיראן המצב שקט בעיקר בגלל שחולי קורונה מתים שם כמו זבובים, אין לעם האיראני את הכוחות ואת היכולת כרגע לצאת נגד המשטר הרצחני, העם האיראני נאבק לפת לחם כי המשטר מעדיף להשקיע בפצצה גרעינית במקום באוכל לעם הרעב, איראן אם לא היה קיצונית, היתה יכולה להיות אחת המדינות העשירות בעולם. כרגע המצב שם שקט, אך בעיקר בגלל הרעב והעייפות הנפשית, לא מן הנמנע שההפגנות נגד המשטר ישובו ביום מן הימים.

במרוקו המלך הוא אדם מאד אהוד ואהוב, והעם המרוקני עם חכם וראה מה קרה סביבו, והחליט להישאר בגבול השפיות ולא לשרוף את הממלכה, המלך חכם מספיק כדי לנווט את הספינה, ונותן מצד אחד חופש לעמו עם רפורמות שהעביר בשנים האחרונות, ומצד שני נותן להם להבין שכל המהלכים שלו שאולי לא הכי דמוקרטים, הם לטובת האזרחים, ולכן יש שם שקט.

בתימן המצב הכלכלי והפוליטי קטסטרופלי, מדינה עם עבר יהודי עשיר, ללא אף יהודי כמעט, כולם ברחו למקומות שונים בעולם, חצי תימן עם סעודיה, והחצי השני עם איראן, וכך נראית תימן, מפולגת, משוסעת, מפורקת, ענייה, רעבה, שבורה, ובעיקר ללא תקווה, רק לפני כמה ימים המורדים החות'ים כמעט חיסלו את כל הממשלה החדשה.

ונסיים בתוניסיה איפה שהכול החל, ב-2011 מוכר ירקות בשוק עם תואר אקדמי שרף את עצמו כי קיבל קנס ומרכולתו הוחרמה, לאיש לא היה לו אוכל, אז הוא יצא למכור ירקות בשוק, ובגלל שלא היה לו רישיון עסק, העגלה הוחרמה, וכך החלו מהומות גדולות במזרח התיכון. המצב כרגע בתוניסיה יציב, אך אזרחי תוניסיה ציפו לקצת יותר מאיך שעכשיו המדינה מתנהלת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!