הבחור ישב ובכה: "תציל אותי, לא רוצה לעזוב"

היה זה לפני מספר חודשים - פגשתי בחור ישיבה.

הוא רק ישב ובכה, "מרדכי תציל אותי, אני לא רוצה לעזוב את הישיבה. אני אעזוב את הישיבה אני אדרדר עד לתהום".

וכך הוא סיפר לי: "אני אוהב ללמוד אבל קשה לי ללמוד יום שלם וקשה לי עם סדרי הישיבה הקשוחים. אני מאוד משתדל להקפיד על סדרי הישיבה, רק בסדר שלישי ולפעמים בתפילה בבוקר אני מחסיר או מאחר.

המשגיח איים עליי שאני לא יכול לעשות משחקים, או שאני רציני בישיבה מאה אחוז או שאני אצטרך לחפש לי מסגרת אחרת.

אני יודע שאם אני יוצא מהישיבה אני לא חוזר לאף ישיבה. לאיפה אני אלך? לאיזו ישיבה שחצי עובדים חצי לומדים, לישיבה שהיא לבחורים חלשים? אני יודע איזה בחורים יש שם!

אני בחור רגיל לא נושר ולא חלש רק קצת קשה לי עם סדרי הישיבה, ואני לא כזה לומד רציני כמו שהישיבה אולי מצפה ממני".

היה זה לפני כשנה ישבתי עם מספר אנשי חינוך בנוגע לנשירה שהולכת וגוברת. כל אחד אמר את דעתו מדוע התופעה הזו הולכת וצוברת תאוצה לממדים שהולכים וגדלים מיום ליום.

אחד מהנוכחים הסביר, שברוב המקרים של נשירה אלו בחורים ממשפחות בעייתיות כגון ילדים להורים גרושים, ילדים עם בעיות רגשיות, ילדים עם בעיות כגון הפרעות קשב וריכוז, ילדים שיש להם בעיות עם החברה וכו'.

אבל לטענתו בילדים רגילים ברוב המקרים אין בעיית נשירה, הבעיה היא רק באותם שיש להם בעיות אחרות מלכתחילה. ואני, ממש נזעקתי ונחרדתי.

אמרתי לו בנחרצות שאני חולק על דעתו. והסברתי:

כן, אכן יש סיכוי גדול יותר שילדים שיש להם את הבעיות שאמרת ינשרו, כי הם לא יכולים לעמוד במערכת ובתקנון הישיבתי הרגיל הקיים.

אבל אתה יודע כמה בחורים ממשפחות רגילות נורמטיביות נושרים?! הרבה מאוד בחורים שפגשתי שנשרו לא נשרו מהסיבות שאמרת אלא מהסיבה שאני כבר אגיד לך. והם ממשפחות רגילות לכל דבר.

לבוא ולהגיד שהבעיה של הנשירה לא מחייבת אותנו בחשבון נפש, אלא להסיר אחריות ולהגיד אנחנו בסדר גמור הבעיה היא רק במי שיש לו בעיות, זהו דבר לא נכון.

הסברתי להם שלדעתי אחת הסיבות המרכזיות לנשירה היא פשוט מבנה הישיבות.

ואקדים - אין דבר יותר מבורך בדורנו לנוער שלנו מעולם הישיבות. זה מציל ושומר את הנוער.

זו החממה הכי בטוחה שיש לנוער היום מפני העולם הקשה שיש בחוץ.

גם כך העולם בחוץ הוא קשה הישיבות הן החממה של הדור. ובלי הישיבות ומסגרות אני לא רוצה לחשוב איך היה המצב היום.

אבל, וזה אבל גדול מאוד, יש בחורים שלא מתאימה להם מסגרת ישיבה רגילה כפי שיש היום.

בממוצע, קימה בשש או שבע בבוקר, ועד תשע וחצי או עשר בלילה של לימוד ברצף, חוץ מהפסקות של אוכל ושעה בצהרים.

ישנם בחורים שלא צריכים שיהיו להם שום בעיות - לא רגשיות, לא בעיות במשפחה, לא הורים גרושים, לא הפרעות קשב וריכוז - בשביל שיהיו מסוגלים להתמסר למסגרת ולאותן שעות רבות של הלימוד.

פשוט קשה להם להתעמק כל כך הרבה שעות של לימוד, או שהם פחות מתחברים ללימוד. ולא צריך לסבול מהפרעת קשב וריכוז בשביל שבחור יגיד שהוא לא מסוגל ללמוד ולהיות במסגרת ישיבתית קשוחה משש בבוקר ועד עשר בלילה.

אז אותם בחורים - נשמות צדיקות - נמצאים אומנם בישיבה, אבל הם לא מרגישים שום עונג וכיף במצב שלהם. ועוד אין להם משהו להשתחרר וליהנות, לא עושים להם שום חוג או אפילו פעמיים בשבוע בריכה או מעט התעמלות. ובנוסף לכל זה הרבה פעמים הם לא מרגישים קשורים ושייכים למשגיח או למשפיע שלהם שאין לו זמן אליהם.

ואז, כאשר הם פוגשים בעולם החיצוני ונופלים, הם מגיעים לעונג המדומה שנמצא בחוץ וח"ו נסחפים ונאבדים בחוץ.

אדם מחפש סיפוק, עונג ותענוג! אין לו את זה איפה שהוא נמצא, אם הוא ימצא את זה במקום אחר הוא ילך לשם.

הוא ישר אמר לי: "יש ישיבות שמתאימות לכך - לבחורים שיש להם בעיות או ישיבות לבחורים חלשים". אני לעומתו זעקתי געוואלד, זה לא בחורים שיש להם בעיות, אלא הם בחורים רגילים ונורמטיבים שיש להם קצת קושי בסדר הנוקשה שיש בישיבה. למה שילכו לאותן ישיבות? הם לא צריכים את אותן הישיבות! הם צריכים ישיבות רגילות! רק מה, אותם בחורים צריכים קצת ספורט, קצת פחות לחץ, קצת יותר התעניינות מהמשגיח והמשפיע שלהם. והצלת את אותם נשמות.

אלא מה, מחוסר ברירה אותם בחורים ממשיכים להיות בישיבה עד שמגיע בסוף הפיצוץ.

היה שם משגיח מישיבה חסידית שאמר לי: "אצלנו בישיבה החלטנו פשוט יותר לסגור ולעשות כללים יותר נוקשים, ואנחנו אוסרים יותר דברים בשביל שהבחורים לא יתפתו מהעולם החיצון". אמרתי לו: "זה לא יעזור, כי יותר לסגור רק יחמיר את שורש הבעיה צריך לטפל בשורש הבעיה.

מרדכי רוט.

אתה חושב שאם תסגור אותו יותר זה הפתרון, יש היום הרבה אפשרויות בדורנו אנו להשיג ולעשות אם הוא באמת ירצה את זה".

העובדה היא שאני מכיר סיפורים... במקומות הכי טובים יש גם סיפורים...

הסגירות והגבולות הם דבר מאוד חשוב. זה אחד הדברים שמציל אותנו כיהודים חרדים, ההתבדלות.

אבל מצד שני כאשר אתה סתם חונק בלי טעם, כפתרון לבעיה שורשית, אתה רק מחמיר את המצב.

זהו החלום שלי והלוואי בעזרת השם שהוא יתגשם: להקים ישיבה טובה, לא שתיקרא ישיבה לבחורים עם בעיות ולא טיפולית, ישיבה רגילה לכל דבר.

ישיבה בה נזכה להחדיר לבחורים שרוחניות זה תענוג ולא עול, בחורים טובים שיהיה להם קצת אתנחתא ספורטיבית, קצת מוזיקה, קצת שיחות עם הבחורים על נפש ועל רגשות. שיהיה יותר יחס לבחורים. לכל עשרה בחורים יהיה מין כזה סוג של משפיע או משגיח שידאג לבחורים באמת, לא רק שידאג שהבחורים יבואו בזמן לתפילות ולסדרי הישיבה, אלא באמת מה קשה לאותם בחורים עם מה הם מתמודדים. אין כמעט בחור שבגיל ההתבגרות לא מתמודד עם התמודדות כזו או אחרת.

בחור שירגיש חופשי ופתוח מספיק לדבר עם המשגיח שלו על דברים שקשים בעיניו. רוחניים, אמוניים, נפשיים. הבחורים יהיו הרבה יותר בריאים בנפשם, ברוחם וברוחניותם...

הבעיה היא שזה הכול סטיגמה. כי מי שיפתח כזו ישיבה זה כבר נקרא לבחורים שיש להם בעיות. ואף בחור רגיל, אבל שהוא צריך קצת יותר נשימה וחיים, לא יגיע לשם. כי יש לישיבה הזו סטיגמה שהיא מיועדת לבחורים... קצת חלשים...

החוקים השתנו. פעם בשביל לחטוא ולרדת מהדרך היית צריך לצאת מהגיטו. היום אתה יכול להישאר בתוך הגטו ולחטוא ולעשות את העברות הכי גדולות ולכן חוץ מהגבולות שהם הכרחיים כדי לשמור עלינו. [גם כל התורה בנויה מגבולות אל תעשה כך בשביל שלא תגיע לכך.]

אבל היום שבמכשיר אייפון אחד קטן הרחוב נמצא אצלך בבית, כל העולם נמצא אצלך בבית, לכן בחור יכול להגיע לרחוב בשניות ולכן חשוב כל כך להבין ולהתייחס לנפשו של הבחור.

הרבה מהטיפול בנשירה היום הוא רק כיבוי שרפות, זה לא פתרון עמוק ושורשי. אין דרך אחרת, אם לא יהיה טיפול בשורש אז הנשירה רק תגבר ותגבר!

אחד הדברים המשמעותיים לתופעת הנשירה הוא האינטרנט.

בחורים תמימים שפוגשים את האינטרנט זהו מצב מסוכן מאוד.

חוץ כמובן מגבולות בנושא זה, צריך היום להסביר לנוער הסבר פסיכו חינוכי על סכנת האינטרנט.

ישנו יהודי בשם הרב מנחם מינצברג שמסביר את הסכנה בנושא בפה מפיק מרגליות ובנוסף  במצגת מיוחדת ומרשימה המסבירה היטב את הסכנה שיש בדבר.

ותמיד תהיה תפלת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מידות טובות. ויכווין מאוד בברכת אהבה רבה, ובברכת התורה בשעה שאומרים: "ונהיה אנחנו וצאצאינו", וכן כשאומר בובא לציון: "למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה" (מ"ב סי' מ"ז סק"י).

שבת שלום מלאה אור, אהבה, קדושה ואמונה לכל עם ישראל הקדושים.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!