והשבועון הכי מעניין לפסח הוא...

פריצת ה'דיסק' אחרי הנקיונות לפסח

שלושה ימים ושתי לילות, כמעט כמו אורכם של כל ימי חול המועד שיבואו עלינו לטובה בפסח זה, השקענו בנבירה בעמודי הכרומו של השבועונים שהופיעו לקראת החג, עד שהצלחנו להחליק מהם בשלום החוצה.

את האמת - אצל רובם ניכרת ההשקעה, ולא רק הכספית, ובעיקר היצירתיות.

מי היה יכול להעלות בדעתו, לדוגמא, שכתבה של היחצ"ן קובי סלע, שאינו כתב של עיתון 'בקהילה', ורק גויס על-ידי השבועון לצורך הבאת זוית חדשה בסיפורו ההירואי של רס"ן רועי קליין, שקידש שם שמים כשהציל את חייליו בקרב בבינת ג'בייל במלחמת לבנון השניה, וחירף את נפשו בעבורם כשהפיל עצמו על רימון חי תוך זעקת 'שמע ישראל', תזכה להתעניינות מיוחדת, בעקבות נפילתו של הסמג"ד אלירז פרץ בערב שבת האחרון? פרץ, היה כידוע חברו הקרוב של קליין, וסעד רוחנית את משפחתו מאז שנפל. עתה עומדות שתי המשפחות שאיבדו את יקיריהן, לאבד גם את בתיהם שעומדים להריסה בגבעת היובל שבישוב עלי.

בג"צ רוצה כנראה להיות בטוח שמה שישאר מהם יהיה רק...המלח שבארץ...

או מי היה מאמין שניתן להוציא כתבה טובה ממפגש בין יצחק שיינין, הגבאי של 'איצקוביץ', לבין אברהם הכהן הגבאי של בית הכנסת 'מוסיוף' בירושלים, אם לא שעיתון 'משפחה' היה הוגה את הרעיון היצירתי של הוצאת מוסף 'טובים השניים' לקראת החג? באידיש היו אומרים על זה "הויידי מיט כיש"(הודו עם כוש), אבל עובדה שזה נעשה, ואפילו בצורה יפה ומעניינת.

אפילו סופר המתח הפורה ביותר לא היה מצליח להעלות מתוך מוחו הקודח סיפור על מפגש רווי מתח בין רושם סיפורי המתח חיים גרינבוים לסופר שהוא הרבה יותר רגוע ממנו, יאיר וינשטוק, ועוד כזה המתקיים במקום מרוחק כל כך כמו...חדר הישיבות של המערכת ואפילו מצולם.

ב'משפחה' הלכו על זה והעיתון נמכר.

בסוף הניבו הכתבות האלה ועוד מספר מפגשים נוספים, שתי חוברות האחת בת 80 עמודים ב'משפחה' והשניה בת 64 עמודים ב'בקהילה' שהם חוט השידרה של השבועונים בערב החג.

אם עיקר המשימה שעמדה בפני עורכי עיתון 'משפחה' כשהחליטו להוציא את מוסף 'טובים השניים' היתה להטמיע בציבור הקוראים ששני מגזינים טובים מן האחד היוצא בכל שבוע, הם עמדו בה בהצלחה רבה. אחרי זה, אפילו אם שאר הכתבות שבמגזין הן שדופות ורדודות, זה אמנם לא מעלה, אבל גם לא מוריד.

גם ב'קהילה' הלך על ה'דואט'. מפגש בין שנים, מציל וניצול, שלפחות על פי המובטח במעטפת החוברת שנקראה 'והצלתי', הצליח לעורר בנו סקרנות ראשונית אף יותר משעשה זאת 'משפחה'. אלא שכגודל הענין כך היה גודל האכזבה, אחרי שהצצה לתוך החוברת גילתה לנו שלא בכל הכתבות אכן הופגשו ניצולים עם מצילים.

הרב משה רביץ, הבן שהציל את אביו הרב אברהם רביץ ז"ל כשתרם לו כליה, לא הופגש, כמובן, עם אביו, גם לא בשיטה שעשה זאת יאיר לפיד שכתב 'עם אביו' את ספרו האחרון אחרי מותו. סיפורו של הרב משה רביץ מובא בחוברת של 'בקהילה' בפעם המי יודע כמה, בלא שום נופך חדש וחבל.

מה שיכול לכסות על האשליה המאכזבת של העיתון הזה הוא דוקא המוסף הרגיל, מוסף 'קולות' של 'בקהילה' , שהכתבה המרכזית בו לקראת החג, היא בהחלט הישג עתונאי ראוי לציון. הרב יעקב ב. פרידמן עשה יום בחדרו של הגר"ע יוסף והביא עמו משם תיאור מאלף.

לא היה שום צורך ביותר מזה בעיתון. חבל על הנייר.

ונאמר לפניו שירה חדשה


אחרי שגיבשנו את הניתוח המלא לשבועונים, והעלנו אותו על הכתב, אנחנו מגלים, שפיספסנו את העיקר והכל סובב רק סביב ה'תקליטורים' שצורפו לעיתונים. רק הם אמורים להכריע מיהו המוביל בתחרות ולא התוכן המערכתי.

ב'מלכודת' הזו שטומנים לעצמם השבועונים, כולל 'המודיע' שגם הוא צירף תקליטור לעיתון, אין לנו כל כוונה להלכד.

לאחרונה גרמו העיתונים החרדים זה לזה, לאובדן הבטחון המופרז שהיה להם בעבר, עד כדי כך שהם אינם מאמינים עוד, כנראה, ביכולתם לעניין את הציבור במה שנכתב בהם. מה עושים? הופכים למשווקי מיטות 'היירייזר', נופשונים, מקפיאים ומה לא, תמורת חתימה על מינוי.

לפחות חלק מציבור הקוראים קנה אותם לקראת החג הזה, בגלל הדיסקים המצורפים אליהם ולא בגלל החומר המערכתי שבהם.

לא. אסור לנו לקחת חלק בתהליך הזה. אם נשתף עמו פעולה, נבקר כאן גם את הדיסקים ונחליט על פיהם מי טוב יותר ומי פחות, עוד יידרשו מאיתנו, בפעם הבאה להיות המבקרים של... מיטות ה'היירייזר' המוצעות חינם אין כסף לחותמים על מנוי לעיתון.

אסור לרדת לרמה הזו, גם ככה די והותר לנו בירידה לרמה של ביקורת העתונות עצמה.

'הלל השלם' על 'יום ליום'


השבועון 'יום ליום' של שס לא הצטרף לשום תחרות של 'תקליטורים' או על תואר העיתון עב הכרס ביותר , ולמרות זאת הפיקו עורכיו לקראת החג גליון איכותי לקוראיהם.

במוסף התורני 'עונג שבת' מופיע ראיון חג מעניין עם הגר"ח פינטו, רבה הספרדי הנבחר של אשדוד ופסקים חדשים של הגר"י יוסף, ראש ישיבת 'חזון עובדיה' והמועמד לרבנות ירושלים. בין היתר הוא קובע בהם שעדיף לקבל תרומת 'קרנית' מ...גוי ולא מישראל, וגם שאם אין חשש סכנה ואין דחיפות נכון, ממידת החסידות, להמתין לקבל עירוי דם מישראל דוקא ולא מגוי.

באותה חוברת, פשוטה ולא מנקרת, מופיעים גם גילויים ראשונים ומרתקים משוד הזהב הגדול שביצעו הגרמנים אצל יהודי ג'רבה, תוך איום שאם לא יאספו בתוך שלוש וחצי שעות חמישים ק"ג זהב יפוצצו את הרבעים היהודיים ויכחידו את יושביהם. מה אירע בסופו של דבר לספינת השודדים? - כדאי לקרוא.

גם במוסף לחג מופיעות כתבות מסקרנות ובאחת מהן חוזר אהרן מיכאלי לעיירה 'דיל' שבניו ג'רסי, תשעה חודשים אחרי המעצרים שערכה המשטרה הפדראלית אצל נכבדי וחשובי העיירה. הוא מגלה כי מי שנותר במעצר אינם יהודים כלל, שמוסדות בחינוך הוגלו מהעיירה והמבנים המעוקלים שלהם עומדים למכירה, אבל הקהילה בכללה אוספת אט-אט את שבריה.

בהחלט מומלץ.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!