הבית נראה כמו משרד "החוצ–פנים": מה תעשו בכדי לא להגיע למצב הזה

'שותפים לחיים'

לאחר שהסברנו במאמר הקודם את הדרך ל'שיויון זכויות' הנכון על פי התורה, ננסה עתה להעמיק מעט יותר בכדי להפנים את הדברים.

בני זוג שנישאים, כורתים ביניהם ברית לעולמים, ברית של שותפים לחייהם המשותפים - לנצח.

בנוהג שבעולם להגדיר את הבעל כ'שר החוץ', האחראי מתוקף תפקידו על כל הדברים שמחוץ לבית, כגון- קניות, עסקים, וכדו'. והאישה היא 'שרת הפנים', שבמסגרת תפקידה אחראית על כל מה שנעשה בתוך הבית, כגון- חינוך הילדים וטיפולם, סידור הבית וניקיונו, וכו'.

חשוב מאוד שהגדרה זו תהיה ברורה, כ"א ותפקידו, כי אם יווצר בלבול בין משרד החוץ למשרד הפנים, וכ"א יפלוש לתפקידו של השני, לא בצורה נכונה, זה עלול להישמע משרד ה'חוצ-פנים'...

במה דברים אמורים? כפי שנכתב כאן בשבוע הקודם, הקב"ה ברא בטבע האישה את האחריות לגידול הילדים וענייני הבית, ואצל הגבר ברא בטבעו את החוש הכלכלי- העסקי והמסתעף. ואף שכ"א בתחומו מצליח מאוד, יתכן שבתחום שיפוטו של השני הוא יתנהל בצורה לא נכונה, וזה בסדר, שהרי כך נבראנו.

אלא שמכיוון שבדורנו 'הטבעים השתנו', וכפי שאנו נוכחים לראות שהאישה גם היא יוצאת להביא טרף לביתה, וישנן כאלה שאף מגיעות לתפקיד בכיר שנותן לה סמכות ופיקוד על גברים תחתיה. וכך גם הגברים, שיש כאלו העוסקים באומנות הבישול והקונדיטוריה והופכים לשפים מקצועיים, או כאלה העובדים בניקיון ומשק בית, שאלו לכאורה תפקידי נשים.

ובסופו של יום, שני בני הזוג הללו חוזרים לביתם. היא המנהלת המכובדת... והוא השף המוצלח, וכ"א חושב להישאר בגלימתו אף בבית... דבר כזה, באמת יכול להוביל- חלילה- ל'תקרית לאומית' בן משרד החוץ ומשרד הפנים...

ולכן כדי למנוע מראש התרחשות מעין זאת, על בני הזוג להבין, שגם אם 'מחוץ לבית' הם בעלי תפקידים מגוונים השונים במהותם מאופיים וטבעם, כל זה עד הכניסה לדלת הבית, לאחר שנכנסים לבית, צריך לזכור שפה השותפות שונה, התפקידים שונים, ובעצם החיבור לטבע חוזר...

כי בתוך תוכה כל אישה אפילו המנהלת הבכירה ביותר, רוצה  להגיע בסופו של יום לביתה, ולנוח תחת האצלת סמכותו של בעלה, שהרי במשך היום כולו היא הייתה בחריגה מאופייה הנשי הטבוע בה.

וכך גם הגבר, אף שבמשך היום היה בעבודה שיש בה יותר קשר לתפקידי הנשים, או שהיה תחת מנהלת שפיקדה עליו בעבודה, כשחוזר הוא לביתו, חפץ הוא להשיב אליו את סמכותו הטבעית הנאצלת.

בני זוג המתנהלים בצורה כזו, יוצרים לעצמם קרקע פורייה לחיי שותפות אמיתיים ונכונים, קרקע שמהווה יסוד איתן לבניין עדי עד שהם מקימים.

אלא שעדיין אפשרי להשתמש בכישרונות 'החבויים' שרכשו לעצמם בני הזוג בעבודה- במסגרת הביתית, הבעל יכול להגיש את ידו במטבח ולעזור בבישולים 'לכבוד שבת' וכדו' בשעת הצורך, וזה כמובן בתנאי שהוא 'השף' ואשתו היא ה'סו שף'... וכן אישה שבעבודתה היא עוסקת בענייני חשבונות וכדו', מן הראוי שבעלה יתייעץ איתה וישתף אותה לפני כל עסקה או הוצאה גדולה, שהרי גם היא מביאה סכום לא מבוטל לחשבון הבנק המשותף.

ובדברים הקשורים לרוחניות (ולא רק...), כגון- מקום לימוד הילדים, מקום המגורים, וכמובן בהלכות שביום יום, צריך לחשוב ביחד אבל לתת את ההכרעה לרב שמלווה את בני הזוג. וכמאמר התנא במס' אבות: "עשה לך רב- והסתלק מן הספק".

זהו המתכון הבטוח ביותר לשותפות מלאה, שתוביל את בני הזוג לחיים שמחים ומאושרים, מה שיביא לשלום בית אמיתי ותמידי.

מאת: הרב ישראל מאיר רבי, מרצה ומגיד שיעור

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!