"האסון בלתי נתפס", התייפח הגר"ש אלתר

לא היה לב שלא התפלץ למשמע הטרגדיה המזעזעת שנמהלה בשמחה גדולה – במשפחת ל' הידועה, מהחשובות שבמשפחות חסידי גור בירושלים.

שמחה ואבל שימשו בערבוביה ביום שישי האחרון. לפני מספר שבועות לקה ילדה של משפחת ל' בן השלוש, במחלה הנוראה. הוריו השבורים ישבו על יד מיטתו בבית החולים, וייחלו לנס. המשפחה נשברה לרסיסים: בנם בן ה-3 שוכב באין אונים – וקצרה ידם מלהושיע.

בחמישי בלילה, אירע הגרוע מכל. הילד נפטר למגינת לב המשפחה, ההורים וכל בני הקהילה. אלא שחמש שעות אחר-כך, לפנות בוקר, התבשרו בני המשפחה על בשורה משמחת: האם ילדה בן למזל-טוב.

תהומות של דמעות ויגון התפרצו במהלך ההלוויה הקצרה והמזעזעת .כאשר האב הצעיר, זעק בגרון ניחר את הפסוק 'ה' נתן ה' לקח, יהי שם ה' מבורך' – הוא התכוון לכך, בנסיבות הטראגיות, ביתר משמעות.

וכך, התערבבו להן שתי הבשורות זו בזו. המשפחה, שהחלה לשבת שבעה, שלחה שליח להכין 'שלום זוכער' שייערך בלילה, ויום לאחר שיקומו מהשבעה, יצעדו בני המשפחה לשמחת הברית לבן שנולד.

"עמדנו שם, שמענו, ובכינו", כתב ל'בחדרי חרדים' אחד ממכריו של האב, שהשתתף בהלוויה. "לא יכולנו שלא. כל אחד שמכיר את אבי המשפחה, כל אחד שיודע את שקידתו בתורה בכל זמן מסע הייסורים שעברו על בנו משה יוסף ז"ל, כל מי שראה איך 'לא פסק פומה מגירסא גם בתקופה הקשה – לא יכול היה שלא להתייפח בדמעות שליש.

"האבל והבכי הם של כולנו, כפי דברי ההספד שדיבר ראש הישיבה, שאנחנו צרכים לתקן ולהתייגע", מסכם מכרו של האב השכול.

נאדות דמעה התמלאו בהלוויה רווית התוגה, במיוחד בדקות הקצרות, שדמו לנצח, בהן נשא ראש
ישיבת 'שפת אמת' בירושלים, הגאון הגדול רבי שאול אלתר, דברי מספד קצרים, אך פולחי כליות.

לידי 'בחדרי חרדים' הגיעה הקלטה מההספד:

"כתוב בפרשה", אמר הגר"ש, "ויאמר משה אל אהרון, הוא אשר דיבר ה' לאמור, בקרובי אקדש". מי עוד יכול להיות קרוב אצל ה' מקינדערלא'ך (בוכה) שאיתם הוא לומד תורה. בקרובי אקדש.

"ויידום אהרון. ה'אמרי אמת' מפרש את התרגום יונתן, שמתרגם: 'ושבח אהרן'. הוא שואל, איפה כתוב ב'וידום' – 'ושבח'?

"חשבתי אולי לומר, שכשמגיע כזה מצב כזה וכל הזמן הם שותקים ומקבלים באהבה ומחפשים בעצמם איפה החיסרון, איפה צריך לתקן – אין לך שבח גדול מזה.

"הגמרא אומרת במסכת שבת: 'בעוון ביטול תורה בנים מתים. שנאמר: שווא הכיתי את בניכם? מוסר לא לקחו' – הם לא למדו.

"נשאלת שאלה: 'מוסר לא לקחתם' היה צריך להיכתב. שווא הכיתי את בניכם - מוסר לא לקחתם! מה זה לא לקחו? מי לא לקח?

"אלא, לפעמים יש אברך שבעצמו הוא דוגמא לשקידת התורה ואהבת תורה. ויכול להיות שהוא נתפס כי הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה. אבל מוסר לא לקחו – הסובבים.

"'וכשלו איש באחיו': אנחנו ערבים זה לזה, בין אם אנו רוצים ובין אם לא. יש לנו שייכות אחד לשני. מוסר לא לקחו – האחרים, יש ביטול תורה גדול.

"לא כתוב בתורה 'תורה לא למדו', כתוב 'מוסר לא לקחו'. אולי הם למדו, אבל הם לא לקחו מוסר. הם לא לקחו מהתורה את המוסר. לא דיברה אליהם מרדות אחת בליבו של אדם. אז לפעמים חייבים, נעבאך, להכות במקל. אם לא המתיקות של התורה יש דרך אחרת.

"ואולי באמת אנו לא מבינים בחשבונות שמים, אבל כשרואים שמשמים שלחו נחמה ונולד בן, נתרפאה כל המשפחה. זה מראה שלא מתכוונים אליהם, מתכוונים לאחרים שילמדו, שייקחו מוסר.

"ה' יעזור שתהיה לנו ההתעוררות האמיתית ונוכל לעבוד את ה' באהבה ושמחה. שהילד יהיה מליץ יושר על המשפחה ועל כל עם ישראל שכבר תבוא הישועה, ובילע המוות לנצח, ומחה ה' דמעה מעל כל פנים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!