"אתה בטוח שזה חברון?"

מרכז שכונת זיכרון מאיר בבני-ברק. חצר גדולה ורחבת ידיים, שלוש כניסות לבתי מגורים, 27 בתי אב וכ-120 ילדים. שם נולדתי, ושם עברו עלי כמעט בנעימים כל שנות ילדותי.

עם כמות כזו של ילדים המתגוררים ומבלים באותה חצר, מטבע הדברים, חלקם - מזגם היה שקט ונוח, וכמעט ולא הורגשה נוכחותם, חלקם - כמו כל ילד, שובבות נעורים פיעמה בקרבם, וחלקם - פראי אדם היו, ידם בכל ויד כל בם.

השכנים שהתגוררו בשלושת הבניינים, סבלו סבל רב משובבותם של הילדים. עציצים נאים שנופצו, תיבות דואר שהתרוקנו ממכתבים שבעליהם ציפו להם בכיליון עיניים, תכולת משלוחי הירקות שפוזרה על המדרגות, עגלות ילדים חדשות שניזוקו, רעש משחקים בשעות מנוחה. היום - כשכולנו כבר גדלנו, הקמנו משפחות, והפכנו אנו לאבות, צער רב מכרסם את ליבנו, במבט לאחור, אך כפי שאומר הרמב"ם "ילדים אכזריים הם", וגם אם הורינו העניקו לנו את החינוך הטוב ביותר, ונתנו את הדוגמא הנאותה ביותר, הרי שמאומה לא עזר.

יותר מכל ילדי השכונה סבלתי אנוכי. בכל נזק שהתרחש לאחד השכנים, והוקמה 'ועדת חקירה' למצוא את הילד האשם, תמיד היה עולה שמי ומרחף באוויר. לעולם לא הועילו כל תחנוני וכל הראיות שליקטתי בכדי להוכיח את חפותי. כך נאלצתי לחיות כש'אות קין' של שובב ומזיק חקוקה על מצחי, ללא עוול בכפי.

ביום מן הימים, בשעות אחר הצהרים, ירד אחד השכנים בגרם המדרגות מביתו ופסע מעדנות לעבר מכוניתו החדשה והנוצצת, שהמתינה לו ברחוב. רק כמה ימים קודם רכש אותה והוא שמר עליה מכל משמר.

בעמדו לפני רכבו החדש, עצר הלום כלא מאמין. פח הרכב היה חבול וקמוט לאורכו ולרוחבו, שמשותיו נשרטו עמוקות על-ידי מכשיר כהה, ולקינוח... רגבי בוץ ורפש נחתו על חזיתו. השכן בחן את רכבו הלוך ובחון, התעשת מעט, וכאחוז אמוק החיש רגליו לעבר קבוצת ילדי השכונה, שהשתובבה בחצר.

"מי עשה את זה?" הרים קול זעקה מרה, כשהוא מושיט אצבעו לכיוון רכבו החבול.

שקט השתרר בחצר. הילדים תלו בו מבטי עגל יונק ותם, ולאט לאט החלה צצה ומזמרת המנגינה הקבועה: "חברון".

מבלי להעמיק ולחקור יתר על המידה, נחרץ גורלי! כשהמסקנה המוכחת תחת בית שחיו, אץ-רץ השכן והחל להלום כאחוז תזזית על דלת ביתנו. אבי שליט"א, שפתח את הדלת בבהלה, הותקף בירי ארטילרי מילולי ובאיומים על תביעת נזקים של אלפי שקלים. אבי החריש - הוא אפשר לשכנו הנרגז להטיל מלל של מי שופכין על ילדו ועל דרך החינוך שהוא מעניק לילדיו.

לאחר דקות ארוכות, משסיים השכן את מסע האשמות ואיומי התביעות, שאל אבי בטון רך: "אתה בטוח שזה חברון?"

השכן לא חשב פעמיים ושאג: "בטח שאני בטוח. אני ראיתי אותו מזיק לרכב, ויש לי עדות של כל הילדים בשכונה שראו אותו".

"אתה לא מתבייש לשקר?", הטיח אבי בשכנו הוותיק. "כבר יומיים הבן שלי נמצא בירושלים ועתיד לחזור רק לקראת סוף השבוע, אז איך בדיוק אתה טוען שראית אותו?", שאל אבי כעו"ד הפורש בפני השופט את ההוכחה הנצחת.


כשאני רואה את ייחסה של התקשורת הכללית כלפי הציבור החרדי, תמיד צפה ועולה במוחי המעשייה ההיא עם השכן המאשים ואנוכי האשם.

יש אבטלה? - הדתיים לא עובדים! אין אבטלה? - יש יותר מידי דתיים! חסר חיילים בצה"ל? - הדתיים לא מתגייסים! יש עודף חיילים? - הדתיים מתגייסים בהמוניהם! מחסור בתקציב הבריאות? - ליצמן מעביר לדתיים! רמת החינוך שואפת לאפס? - פורוש מעביר לדתיים על חשבון הציבור הכללי! מחסור בתקציב המדינה? - גפני מעביר לישיבות! אין הכנסות ממיסים? - הדתיים לא עובדים!

דבר לא יעזור. אנחנו, הציבור החרדי, תמיד נהיה אשמים בכל רעה חולה במדינת ישראל. אשמים בכישלון ונעלמים בהצלחות.

השבוע הועברה אלי חוברת שהופקה על-ידי 'המוסד לביטוח לאומי', מסמך פנימי שנכתב והופץ בקרב הנהלת משרד האוצר וראשי האגפים מתאריך פברואר 2010. נושא המחקר היה: "מקבלי גמלאות, רמת חיים ונתוני שכר והכנסה לפי יישוב".

עיינתי היטב בחוברת. עברתי בדקדוק על רשימות היישובים. בדקתי את מספרי התושבים בכל יישוב, והתעכבתי על הפרמטרים של מקבלי קצבת אבטלה והשלמות הכנסה בכל יישוב ויישוב. מי שמאזין ונסחף אחר התקשורת הכללית ב-60 שנות קיומה של המדינה, לא יוכל לעכל את הנתונים. בדקתי את נתוני החוברת הלוך ובדוק ולא נותר בי הספק, כי אלו הם המספרים, אלו הנתונים לאמתם - ואותה כתבו אנשי הביטוח הלאומי.

תקצר היריעה מלפרט בפניכם את כל מסקנותיי ואת כל הנתונים שהובאו בחוברת. אך הנה כמה דוגמאות, שאולי יחזקו בפניכם את העובדה, כי אנו - הציבור החרדי - רדופים ומושפלים על-ידי התקשורת, שמכה בנו ללא רחם וסוחפת אחריה את רוב הציבור הכללי במדינה, ללא עוול בכפינו.

בעיר באר שבע ישנם 5984 תושבים המקבלים "הבטחת הכנסה" ו-2460 מקבלי 'דמי אבטלה'; בני ברק - שמספר תושביה בנפש לא רחוק מבאר שבע - ישנם בסך הכל 1342 תושבים מקבלי "הבטחת הכנסה" ו- 928 מקבלי "דמי אבטלה" בלבד.

בטבריה ישנם 1296 מקבלי "הבטחת הכנסה" ו- 646 מקבלי "דמי אבטלה", לעומת מודיעין עילית שמספר תושביה מעט יותר גדול מטבריה ישנם בסך הכל 71 תושבים המקבלים "הבטחת הכנסה" ו-353 תושבים הזקוקים ל "דמי אבטלה".

בכפר ורדים ישנם 70 תושבים המקבלים "דמי אבטלה", לעומת 35 תושבים בכפר חב"ד, כשמספר התושבים בשני היישובים זהה.

ברמת אפעל ישנם 85 תושבים המקבלים "הבטחת הכנסה" ו-75 תושבים המקבלים "דמי אבטלה", לעומת העיר עמנואל שמספר תושביה חופף, שם בסך הכל 41 תושבים מקבלים "הבטחת הכנסה" ו- 23 תושבים הנזקקים ל"דמי אבטלה".

אלו הן רק מספר דוגמאות שליקטתי מהחוברת. עיון מעמיק יותר היה חושף בוודאי כי אנו רחוקים מאוד מהתדמית שהצליחו להדביק לנו.

בימי חג הפסח הבעל"ט תפגשו הרבה אנשים, גם כאלה הרחוקים מאורח חייכם כרחוק מזרח ומערב. תפגשו אותם ברכבות, באוטובוסים, במטוסים, בפארקים, ובכול מיני אתרים שונים ברחבי הארץ. מן הסתם יהיו רבים שלא יצליחו להישאר אדישים מול נוכחותכם, מול משפחותיכם ברוכות הילדים, ומול התלבושת השבתית שתתהדרו בה בימי חול המועד. אתם תהיו חשופים למתקפות חסרות שחר על הנזקים העצומים שאתם - הציבור החרדי - גורמים לכלכלת המדינה. תשננו טוב את החומר שפרסם הביטוח הלאומי. תלמדו טוב את הנתונים. בבחינת "דע מה שתשיב לאפיקורס".

טורו השבועי של חברון גרנביץ' מופיע מידי יום רביעי ברשת 'קו עיתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!