"הרגשתי כמו האמהות בשואה" • מצמרר

שלושה חודשים עברו, אך הכאב עדיין חותך. עדיין חד. לא קהו התחושות מאותו לילה נוראי. הלילה בו קיפחה פרומה אנשין ע"ה את חייה, בהתקפה של טירוף חסר שליטה. כולנו כאבנו, כולנו בכינו, יחד עם המשפחה. מי ששמע את זעקות השבר של האם באותו לילה נוראי, לא ישכח את אותו לילה לעולם.

לאחר כמה חודשים, שוברת האם שתיקה. בראיון לעיתון 'הארץ', היא משחזרת את רגעי האימה. כשהיא ישובה בדירת הוריה עם בתה בת ה-6, מנישואיה הראשונים, היא פותחת את סגור ליבה בפני הכתבת.

אסתר-מלכי סטריק, בת 26, גדלה בחסידות תולדות אהרון, אחד הזרמים הסגורים ביותר בקהילה החרדית. בגיל 18 הושאה לראשונה, והתגרשה כעבור שנה. לטענתה החליטה לדבר, בכדי לחשוף את העוול שנעשה לה בכך שהסתירו ממנה את דבר מחלתו של בעלה. למרות שיש מי שיראה בראיון הזה, כפריצת גבול, נראה שהיא נחושה לזעוק את זעקתה.

"הוא התחיל לצרוח 'מי אני? תגידי לי מי אני', ואיים שאם לא אגיד לו, ירצח אותי. יצאתי למרפסת וצרחתי ?הצילו'. הוא לא נתן לי להיכנס הביתה". בינתיים, הבת הגדולה שמעה את הצעקות ויצאה לסלון. "ביקשתי בבכי שיפתח לי", ממשיכה האם, "הוא לא הסכים. אני לא יודעת מאיפה היו לי הכוחות, הצלחתי לפתוח את הדלת".

כשהבת נצמדת אליה, הצליחה אסתר-מלכי לחמוק ולצאת מדלת הכניסה. היא רצה לשכנים, מתחננת לעזרה. "כל הזמן שמעתי את בכי התינוקת מעבר לדלת", היא נזכרת בכאב. "השכנים קראו לעזרה, אבל הוא נעל את הדלת ולא רצה לפתוח. הוא צעק כל הזמן, כנראה החזיק אותה. ואז אני שומעת 'בום בום בום'. הוא צועק שהתינוקת בידו, שחוטה כתרנגולת".

מתנדב של המשטרה ושכן ניסו לפרוץ את הדלת. אסתר-מלכי אומרת שלא היו להם כלים מתאימים. "הם לא הצליחו לפרוץ את הדלת. שמעתי שהיא חיה. הם יכלו להציל אותה. ביקשתי משכן שיעלה למעלה ויפתח את החלון בדירה, אבל הוא (בעלה) סגר את התריסים". בסופו של דבר הצליח השכן להיכנס לדירה, ופתח את הדלת לשוטרים.

"כמו שמספרים על אמהות בשואה שהתינוקות שלהן נרצחו מול עיניהן, גם אני שמעתי אותה נרצחת במו אוזני", מקוננת אסתר-מלכי. "אחרי המקרה, התחלתי לחשוב: למה לא הוצאתי אותה, למה לא זכרתי אותה. חשבתי שאם היתה יכולה ללכת, היתה יוצאת, מסכנה. אבל אני חושבת עכשיו, שאם הייתי נכנסת הוא היה הורג אותי ואותה ביחד. לא חשבתי על מה הולך לקרות, לא חשבתי מי משתי הילדות להציל. פשוט ידעתי שאני צריכה להזעיק עזרה".

"אנחנו מאמינים שהכל בידי שמים", היא מוסיפה, "אבל כל אדם יש לו בחירה לטוב ולרע. זה פשע שלא סיפרו לי את המצב שלו עד הרגע האחרון. הם ידעו והיו צריכים למנוע. הם לא חשבו עלי. הם רק חשבו על טובת הבן שלהם. אדם כזה לא היה צריך להתחתן. מזעזע אותי, איך חייתי אתו באותו בית".

"אני חושבת כל הזמן על הרגעים האלה, עד שהיא מתה", אומרת סטריק בכאב, "איך רחצתי אותה והשכבתי אותה לישון מטופחת וצוחקת. אני יודעת שהחיים שלה נגמרו מהר, ואני מאמינה שהייתי בשבילה אמא טובה מאוד".

אין לה לדבריה כל רצון בנקמה. "אני לא יכולה לשכוח את העובדה שהוא הרג לי את התינוקת. זה לא נתפש. אבל לחשוב שלי יהיה יותר טוב אם הוא יקבל עונש יותר חמור? זה הרי לא יחזיר לי את התינוקת. אם הוא לא נורמלי, כפי שאני שומעת, הרי עם הכדורים הוא יהיה בן אדם נורמלי, ואני חוששת שחס וחלילה יוציאו אותו מהאשפוז. לא מעניין אותי איפה יישב. אבל צריך להבין שהוא מסוכן לי ולבתי ולציבור. הוא צריך לשבת במקום שישמרו עליו כל החיים. שלא יוכל לעשות יותר כאלה דברים".

סטריק מקווה כיום להינשא שוב. "רב גדול אמר לי שאני אקים מהר בית בישראל והוא יבוא לבריתות שלי. כששואלים אותי כמה ילדים יש לך, אני אומרת שתיים: אחת אני מגדלת פה, ואת השנייה אני מגדלת בלבי. אני מדברת אליה כל יום. אני יודעת שאצטרך לעבוד המון על אמון חדש בבני אדם. בעזרת השם זה ייקח זמן, אבל אני עוד צעירה".

קישורים:
מקור: עיתון הארץ

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!