מעשה נורא בשלוש מודעות הבהרה

אחרי שלושה ימים של השתהות מתפרסמות היום, בעמוד פנימי של 'יתד נאמן', ורק שם, שתי מודעות הבהרה החתומות אישית בידי גדולי ישראל, ואף לא אחת שהם עצמם מכחישים בה את חתימתם על מכתב רבני ביתר, שקרא לתמוך באליאור חן, כדי שיוכל להציג גרסתו ולטעון לחפותו.

העלות הכספית הנדרשת לכך, ולהסרת החסמים שמתגלים במהלך הדיונים המשפטיים בעניינו של חן, גבוהה מעבר ליכולותיו, ומשפחתו, השוהה באנטוורפן שבבלגיה, נקלעה למצוקה קשה ועבורה נדרש סיוע נוסף.

הדברים המתפרסמים היום נועדו למנוע אפשרות הטעיה, שאולי היתה יכולה להיווצר, כתוצאה מנוסח המכתב שיצא מביתר, אם לא שההבהרה היתה מתפרסמת.

בעיקר התעורר הצורך להבהיר בשל משפטים כמו: "האי גברא יקרא, הר"ר אליאור חן ני"ו ... נימוק בבית האסורים כבר שנתיים ונתהפך עליו הגלגל בעינויים קשים ומרים" או "איש ישר והגון", שהובלעו בו.

חלק מגדולי ישראל, כמו הגרי"ש אלישיב, הגראי"ל שטיינמן, והגר"ש אוירבך, מבהירים באופן ברור כי כוונתם בעת החתימה היתה לעניין הצדקה בלבד. הם אינם מכחישים דבר בעצם החתימה. הגרמי"ל ליפקוביץ והגר"ח קנייבסקי כותבים גם "שהדברים שנוספו למכתב לא נבדקו על ידם". ושוב, שום הכחשה לגבי עצם החתימה.

ההבדלים נובעים בעיקר מהעובדה שאצל הגרי"ש אלישיב, היה נכדו, אריה אלישיב, מעורב ישירות בהחתמה, והוא שהניח את המכתב לפני סבו הגדול. ברור מעל לכל ספק שהוא ידע במה מדובר. במקרה הזה היתה נחוצה רק הבהרה שגדולי ישראל אינם נותנים גיבוי לאליאור חן, או נוקטים עמדה כלשהי בהאשמות הקשות שהוא מואשם בהם, אלא חתמו מתוך חובה ההלכתית לתת לו, כנאשם, הזדמנות להוכיח שמדובר בהאשמות שווא, ולא שיורשע רק משום שאין בידו מספיק כסף להגן על עצמו.

במקרה של הגרמ"י ליפקוביץ והגר"ח קנייבסקי, המציאות היתה שונה. נכון שגם לפני הגרמ"י ליפקוביץ הניח נאמן ביתו הקרוב לו ביותר את הכרוז לחתימה, אבל הוא טען כי לא היה מצוי בנבכי הפרשה החמורה, והתייחס למכתב כאל עוד בקשה לסייע למי שסרח וגרר את משפחתו למצוקה קשה. הנטיה היתה להאמין לו. הגר"ח קנייבסקי שהוחתם ישירות על-ידי חברי ועד הפעולה המסייעים לחן להציג גרסתו, בוודאי שלא ידע במה בדיוק מדובר, מה עוד שהוא הוחתם בשעה שבה עמוד השחר עדיין לא האיר.

למרות הניסיונות שעושים גם היום הבוחשים המכונים "בתי גדולי ישראל" להחזיר אליהם את השליטה שמאוד נפגעה, על פרסום חתימות בעתיד, ההבהרות המתפרסמות היום, ובעיקר הניסוח המדוד והמסונן שלהם, הוא תיקון אדיר לאמונה שמעולם לא נפגעה ולעולם לא תפגע בחכמי ישראל, אבל התערערה מאוד כשמדובר בשימוש שנעשה בחתימותיהם.

עד כדי כך הם מעיזים, למרות שב'בית' אחד מגדולי ישראל, החתום על המכתב, טוענים שהחתימה המופיעה על המכתב בעניינו של אליאור חן היא של... בנו שנוהג מדי פעם לחתום במקומו...

במודעת ההבהרה אין, כמובן, כל רמז לכך.

החתימות על הכרוז הזה היו בבחינת הקש ששבר את האימון הגורף שניתן עד כה בחתימות למיניהם. הנזק שהיה עלול להיות גדול ומשמעותי הרבה יותר מזה המצטמצם לחשש הדחוק שמישהו יחשוב שגדולי ישראל מחזקים את ידיו של אליאור חן. אבל הוא נמנע עם פרסום ההבהרות, שניכר מתוכם בעליל שגדולי ישראל עצמם בדקו כל מילה בהם והקפידו שיצאו מדויקים.

מי שהוביל את המהלך להבהיר את עניין החתימות, הוא הגראי"ל שטיינמן. גם הוא, כמו הגר"ח קנייבסקי, הוחתם על הכרוז בעניינו של אליאור חן, שלא בתיווך הנאמנים, אלא ישירות, וללא שיהיה מצוי בכל פרטי הפרשה. כשהכרוז פורסם בכלי התקשורת, עלה מיד החשש כי מישהו מכוון כאן לטהר את שמו של אליאור חן, מה גם, שבדיעבד התברר שעיתוי הפרסום היה יומיים לפני דיון משמעותי שנערך כסעיף באותה הסתאבות, בבית הדין הרבני בירושלים, והדברים נראו כמכוונים.

רק מעט מאוד יודעים שהגראי"ל שטיינמן הוא שניסח את נוסח ההבהרה עליה חתומים דווקא הגרמ"י ליפקוביץ והגר"ח קנייבסקי.

בעינינו ראינו גם את חתימתו מתנוססת על ההבהרה בנוסח הזה. "במכתב שנתפרסם בקשת עזרה לפדיון שבויים הננו להבהיר בזה שצירפנו חתימתנו על עניני צדקה לבקש עזרה לטובת המשפחה עצמה. והדברים שנוספו במכתב לא נבדקו על ידינו".

התמיכה, על פי הנוסח שכתב הגראי"ל וגם חתם עליו, הוא רק במשפחה ולא באליאור חן עצמו. גם המשפט: "והדברים שנוספו במכתב לא נבדקו על ידינו" - התאים להבהיר את מה שנוגע לחתימותיהם של כל שלושת גדולי ישראל אלה, הגראי"ל שטיינמן, הגרמ"י ליפקוביץ והגר"ח קנייבסקי.

אלא שהגרי"ש אלישיב, שהוחתם על-ידי נכדו, סירב להצטרף לנוסח הזה, שלא התאים למקרה שלו. בחדרו הוכן נוסח אחר: "הננו להבהיר כי חתימת ידינו בבקשת העזרה למצוקת המשפחה ולפדיון שבויים היתה לסייע למי אשר נמצא במצוקה. ברור הדברים במכתב התייחס רק לעניין הצדקה ולא לעניין אחר" - נכתב שם בהבהרה 'פושרת' יותר ומדויקת בכל פסיק.

כשראה הגראי"ל שטיינמן שכך, הסיר את חתימתו מהנוסח שהוא עצמו כתב, ובאצילותו העביר אותה לצדו של הגרי"ש אלישיב, כדי שזו לא תופיע בחתימה אחת בלבד.

הגרמ"י ליפקוביץ נותר צמוד לנוסח שאותו כתב הגראי"ל שטיינמן, כשלצדו הגר"ח קנייבסקי.

הכוונה היתה לפרסם את ההבהרות רק ב'המודיע' וביתד נאמן'. 'המודיע' הבהיר מיד, שהנושא לא יעלה אצלו כלל.

אבל גם ב'יתד נאמן' לא הלכו הדברים 'חלק'. מאחר והגראי"ל שטיינמן צירף חתימתו לנוסח שהוכן בחדרו של הגרי"ש אלישיב, הוחלט שם לפרסם רק את הנוסח הזה. לגרמ"י ליפקוביץ הוצגה הברירה להצטרף, אבל הוא סירב.

בתוך כך נעשתה פניה ל'המבשר', בניסיון לפרסם שם את הנוסח המקורי של הגראי"ל שטיינמן, בחתימותיהם של הגרמ"י ליפקוביץ והגר"ח קנייבסקי, אבל שם נאמר לפונים שהנושא יועבר להחלטת..."ועדת הרבנים". והם ויתרו.

"עיתון בחיתולים שמעביר לוועדת הרבנים שהוא בחר לעצמו את ההחלטה אם לפרסם את הבהרתם של גדולי ישראל או לא, אינו ראוי שנפרסם אצלו כלל" - הגיבו הפונים.

למרות זאת הודיעו ל'יתד נאמן', כי אם לא תתפרסם המודעה בנוסח הזה בנפרד, היא תפורסם ב'המבשר'. ב'יתד' נבהלו, וכך נסללה הדרך לפרסום שלוש מודעות: אחת שעליה חתום הגרי"ש אלישיב, והגראי"ל שטיינמן הצטרף אליה, אחת שסוגננה על-ידי הגראי"ל - והגרמ"י ליפקוביץ והגר"ח קנייבסקי חתומים עליה, ואחת ללא חתימה - שבה מכחישים "מבית הגר"נ קרליץ" כי לא חתם כלל על המכתב וטוענים כי מדובר בזיוף.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!