החלשים לתקשורת: די לאובססיית נתניהו

מה שעוד יותר מתסכל, שזה כלל לא משנה מה אותו פוליטיקאי יענה, כפי שראינו לא פעם ולא פעמיים. כל אמירה יכולה להתיישר עם פעולה או אמירה סותרת לחלוטין, אז למה זה משנה מה אותו אחד ענה לגבי הישיבה בממשלה וכדו'?

או שאולי גם זה תכנון ארוך טווח למקרה שיסתור את עצמו בעתיד, שאז יהיה אפשר להוציא כותרת נוספת 'גזרו והשוו' מה אמר אז ומה עכשיו. ממש תוצר עיתונאי משובח.
כאילו לא למדנו שפוליטיקאים מתמקצעים בלשקר כמו שבערך הם יוצאים לבחירות - מתי שרק אפשר.

סגנון השיח התקשורתי הפך גם לנחלת הציבור. לא בכדי מפלגות השמאל הצטמקו והתאדו מהעולם. זה לא שמצביעי השמאל נעלמו, הם פשוט מצביעים למפלגות שחרטו על דגלן את המשפט הקצר והקולע 'רק לא ביבי', בגלל שזהו הנושא היחיד שמעסיק את השיח הציבורי בשנים האחרונות. 

את האנשים ברחוב פחות מעסיקות שאלות בוערות שעל סדר היום הציבורי, מכיוון שהן נדחקות לשלהי הראיונות ומגוון התכניות המשודרות.

יתירה מכך, מי שלא משיב בנחרצות לשאלת הישיבה בממשלת נתניהו, נתפס כחסר עמוד שדרה וחסר אג'נדה, גם אם הוא יהיה היחיד שבאמת יציג עמדות ועקרונות אידאולוגים חשובים.
 

לסיכום. קיימת סיטואציה תיאורטית שלאחר הבחירות הבאות, נראה את גדעון סער (מעודד התיישבות בהתנחלויות ומתנגד למסתננים) נבחר לראשות הממשלה, את נפתלי בנט (לשעבר יו''ר מועצת יש''ע) ממלא את תפקיד שר הביטחון, כשאביגדור ליברמן ("עונש מוות למחבלים") יהיה שר החוץ ועדיין יהיו כאלו שיצטערו ויאמרו "אויש איזה עצוב, השמאל עלה לשלטון". 
 

זה מצב הפוליטיקה העגום בישראל, בעידוד נרחב של התקשורת הישראלית שרואה את ביבי כמרכז האג'נדה הפוליטית במדינה.