מהמלכים העשירים בעולם: פרופיל מרתק לדמותו של מוחמד ה-6

המונח 'אוצרות המלוכה' נשמע כמו לקוח מזמנים עתיקים, עת מלכים ורוזנים שלטו בנתיניהם וגזרו את דינם לחיים ולמוות, כל שכן שמשלו בנכסיהם וכספם של האזרחים חסרי הזכויות ולקחו להם ככל אשר איוותה נפשם. כיום, כאשר בקושי נותרו מלכים בעולם, גם אוצרותיהם של אלו הנותרים הידלדלו קשות.

קחו למשל את מלכת בריטניה, אליזבת השנייה. הקשישה מולכת רשמית על לא פחות מ-16 מדינות, אולם שווי הונה הפרטי הוא 'רק' כחצי מיליארד דולר – מה שממקם אותה איפשהו במקום ה-300 ברשימת עשירי בריטניה, וסביב המקום ה-4,500 ברשימת עשירי העולם. דירוג עלוב למדי עבור המונרך המפורסם ובעל ההשפעה הגדולה ביותר מבין כל מלכי תבל.

בעידן בו יוקרתם וסמכותם של המלכים ירדו לשפל היסטורי, מעניין במיוחד לקבל הצצה אל מקומות בהם השתמרו כמה גינוני מלכות. אחד מהם הוא מרוקו, אשר עלתה לכותרות בשבוע האחרון בעקבות חידוש היחסים הרשמיים של הממלכה עם ישראל.

מלך מרוקו, מוחמד השישי בן ה-57, מחזיק בהון אישי של כמה מיליארדי דולרים. הממעיטים יאמרו 2 מיליארד, המרבים יעריכו 8 מיליארד, אבל כולם יסכימו שזהו מלך אמיתי עם עושר אמיתי. עושרו רק צומח וגדל משנה לשנה.

יש עוד הבדל פעוט בין מלכת בריטניה למלך מרוקו. בניגוד לזו הראשונה, האחרון מחזיק גם בסמכויות אמיתיות. הוא אינו שליט בובה לצורכי תפאורה, אלא מושל בפועל במדינתו.

ובכל זאת, למרות שמלכותו דומה כל כך במאפייניה למלכי קדם ואפשר לברך על ראייתו "שחלק מכבודו לבשר ודם" ללא פקפוק, מוחמד השישי הוא מלך נאור, ושלטונו נחשב לאחד השלטונות הליברליים ביותר במזרח התיכון ובצפון אפריקה – הרבה יותר מאשר שלטונם של נשיאים וראשי ממשלות שנבחרו בבחירות דמוקרטיות לכאורה. הדואליות הזו היא שהופכת אותו לדמות מרתקת כל כך.

לכבוד הכינון מחדש של היחסים הדיפלומטיים בין מרוקו וישראל.

מוחמד השישי נולד בראש חודש אלול תשכ"ג ברבאט, בירת מרוקו. אביו היה חסן השני, שעלה על כס המלוכה כשנתיים וחצי קודם לכן. מוחמד בילה את 25 שנות חייו הראשונות במרוקו, שם קיבל חינוך יסודי מוקפד והשכלה גבוהה איכותית. בשנת תשמ"ח נשלח לבריסל, כדי להתמחות אצל נשיא הנציבות האירופית ו'לראות עולם'. כמה שנים לאחר מכן קיבל דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת ניס הצרפתית. הוא דובר ערבית, אנגלית, ספרדית וצרפתית.
ב-350 השנים האחרונות שולטת במרוקו שושלת המלוכה העלאווית. בשנת תשנ"ט, עם מותו של אביו, הפך מוחמד למלך ה-22 ברציפות בשושלת.

מלך מרוקו עם יאסר ערפאת

כיאה לאדם שקיבל חינוך מערבי מתקדם, כבר בנאום ההכתרה שלו הבטיח מוחמד להילחם בעוני ובשחיתות, ולשפר את המצב הכלכלי ואת מצב זכויות האדם במרוקו. למרוקאים היו ציפיות גדולות מהמלך החדש. הם כינו אותו "המלך של העניים".

כצעד של רצון טוב ושינוי במדיניות, הקים מוחמד מיד בתחילת שלטונו מיד ועדה שתבדוק את זכויות האדם ותלונות של תושבים שנפגעו ממעשיו של שר הפנים רב העוצמה דריס בסרי, שהיה אחראי על הטיפול במתנגדי השלטון בתקופת המלך הקודם. כשלושה חודשים לאחר מכן הוא פירק את הגוף שהיה ממונה על חקירות פנימיות בראשותו של בסרי, והדיח אותו מתפקידו. העם המרוקאי נוטה לו חסד על כך עד היום.

במהלך שלטונו ביצע המלך פרויקטים גדולים בתחום התשתיות – כבישים מהירים נסללו, נמלים נבנו ורכבות מהירות הוצגו לראווה. האסטרטגיה הכלכלית של המלך מבוססת על משיכת משקיעים זרים באמצעות פיתוח תשתיות, אך גם הוא סבור שהרפורמות לא הצליחו לעמוד בדרישות של האזרחים. שיעור האבטלה במדינה, שלפני מגפת הקורונה עמד על 9.2%, צפוי לזנק בסוף שנת הכספים ל-14.8%.

ובכל זאת, המדינה הצפון-אפריקנית נחשבת לאי של יציבות באזור. חלק מהפרשנים מציינים שמרוקו עברה "שינויים עצומים" במהלך שלטונו של מוחמד השישי. בניגוד למדינות אחרות, השלטון במרוקו הצליח לשרוד את 'האביב הערבי' ששטף את האזור בעשור הקודם. גם במרוקו פרצו הפגנות על המצב הכלכלי והחברתי, אך המלך הצליח לעצור את המחאה כשהבטיח לעמו רפורמות שיחלישו את כוחו.

באותה שנה אושרה במרוקו חוקה חדשה, שהרחיבה את סמכויות הפרלמנט וראש הממשלה. עם זאת למלך נשארו סמכויות רבות והשפעה על כל מוסדות השלטון. הוא נשאר אחראי על ענייני הביטחון, הדת והצבא.

אין עוד מדינה ערבית כמו מרוקו, שבה המורשת היהודית היא חלק מוערך של התרבות הלאומית, ואין שליט ערבי כמו המלך מוחמד השישי - שהצטלם מול ספרי תורה לעיני המצלמות. בסוף השבוע האחרון הגיע המלך לעיר החוף הדרומית א-סאווירה, המוכרת יותר ליוצאי מרוקו שבינינו כמוגדור, להביע את הערכתו זו לקהילה היהודית.

בחודש טבת תש"פ, לפני כמעט שנה, השתתף המלך בטקס חניכת המרכז היהודי למחקר על שם זעפרני, בית הכנסת עטיה המשופץ ומוזיאון של מסורת יהודי מרוקו.

את הטקס ניהל ביד רמה הגה"צ רבי דוד חנניה פינטו שליט"א, המקורב לבית המלוכה. במהלך הטקס נישאה תפילה לשלומו של המלך, והוא התעניין באריכות ובסקרנות בספר גמרא שהיה מונח על השולחן. הדגש לכל אורך הטקס, כמו גם בהתנהלות בשגרה של המלך ושל הקהילה היהודית במדינה הערבית, הוא שהיהדות והאסלאם יכולים לדור בכפיפה אחת.

מוחמד השישי הולך בדרכי סבו ואביו, שקירבו את היהודים לשלטון והגנו עליהם. גם היום משמש אנדרה אזולאי, יליד א-סאווירה היהודי, כיועץ כלכלי בכיר בארמון. אזולאי, שהיגר לפריז בילדותו, מייעץ למלכי מרוקו מאז שנות הנ', לאחר שהמלך חסן השני הזמין אותו כדי שיגייס משקיעים זרים למען המדינה, בעקבות הניסיון שצבר במערכות כלכליות בצרפת. הוא אף סייע בקשרים הלא רשמיים שבין מרוקו למדינת ישראל.

לאחר מות אביו של המלך הנוכחי, שמר בנו על אזולאי כיועץ לנושאים כלכליים - צעד שרבים מעידים כי תרם ליציבות הכלכלית של המדינה הערבית.

אזולאי היה חלק מהשקת התוכנית לפיתוח תיירות במרוקו בשנת תשס"א, כאשר הפכה ליעד תיירותי מושך. השבוע, לאחר ההודעה על כינון היחסים, נודע כי המלך מוחמד השישי פורס את חסותו על שורה של פרויקטים תרבותיים ותיירותיים, כהכנה לבואם של מאות אלפי תיירים מישראל.

במשרד התיירות של מרוקו אמרו כי הם מצפים לנהירה של תיירים ישראלים. "לחלק גדול מהישראלים יש שורשים במרוקו, ואנחנו מניחים שעתה כולם ירצו לבקר בעיר הולדתם של האבות ושל האימהות. למרוקו יש הרבה מה להציע לתייר הישראלי - אתרי מורשת, תרבות, אוכל, שווקים וחופי ים", אמר גורם במשרד התיירות של מרוקו.

המלך הורה על העברת תקציב נרחב להקמת מוזיאון ייחודי בעיר פאס, שהייתה בעבר ערש הקהילה היהודית במדינה. המוזיאון, שצפוי להיפתח לציבור בעוד שנתיים, יספר את סיפורה ההיסטורי והתרבותי של קהילת יהודי מרוקו וימחיש את האופן שבו השתלבו היהודים במקום.

סרג' ברדוגו, ראש קהילת יהודי מרוקו, סיפר ל'ידיעות אחרונות' כי הקהילה נערכת להגעה המונית של תיירים מישראל. "כינון היחסים הוא אתגר גדול עבורנו, כיוון שלראשונה יהיו טיסות ישירות ואנו מצפים שיגיעו 100 אלף תיירים ישראלים בכל שנה ואף יותר", אמר. "נצטרך להגדיל את מערך הכשרות שלנו, ייבנו פה בתי מלון כשרים, יהיו חברות טיולים ייעודיות לישראלים וייחנכו מוזיאונים יהודיים בערים שונות במרוקו".

עוד סיפר ברדוגו, כי "בימים אלה, בסיוע המלך, נבנה מרכז התרבות היהודית של מרוקו בעיר פאס, ונשלם פרויקט שיקום 119 בתי קברות יהודיים בכל רחבי מרוקו. אני מאמין שהתיירות מישראל תהיה מבוססת גם על עלייה לקברי צדיקים". לדבריו, "בארבעים השנים האחרונות יצרנו תשתית כדי לאפשר לאחינו מישראל לבקר את המשפחות שלהם, לעלות לקברים ולהעמיק את הקשר עם תרבותם. עכשיו הכול נמצא במרחק חמש שעות טיסה ישירה מתל אביב".

בקהילה היהודית סבורים שישראלים לא יהיו רק תיירים במרוקו, אלא חלקם אף ישובו להתגורר בה ולעשות בה עסקים. "לא מן הנמנע שנראה ישראלים יוצאי מרוקו שישובו לחיות פה", אומר ברדוגו. "אם ישראלי-מרוקאי מגיש בקשה, הוא יכול לקבל דרכון מרוקאי בתוך שלושה חודשים. אתה לעולם לא מאבד את האזרחות המרוקאית, ואנחנו מחכים לכם".

תושבי מרוקו נהנים מרמת חיים גבוהה יחסית וממדינה מפותחת בהרבה – כלכלית וחברתית - ביחס למדינות אפריקה. אחרי 21 שנות שלטון, מוחמד השישי נחשב אחד המנהיגים הליברליים במזרח התיכון ובצפון אפריקה. הרפורמות הכלכליות והאזרחיות שהנהיג בתחילת כהונתו, העלו את מרוקו על מסלול של פיתוח מואץ. הוא הסכים לצמצם את סמכויותיו בתחום הפוליטי; ובניגוד לעבר, ראש הממשלה נבחר מתוך המפלגה שזכתה ברוב קולות הבוחרים.

לראשונה התיר המלך גם למפלגה דתית, מפלגת הצדק והפיתוח, להשתתף בממשלה, ואף להרכיבה אחרי שזכתה ברוב קולות בבחירות האחרונות. בפיקוח על יישום זכויות האדם שותף גם האיחוד האירופי, שותף הסחר הגדול ביותר של מרוקו, שבניגוד לטורקיה, מצליח לעודד חקיקה ליברלית הדומה לזו הנהוגה באירופה.

בשנים האחרונות הפנה המלך מיליארדי דולרים להשקעות בתחום התשתית כדי להפוך את ארצו לאטרקטיבית למשקיעים זרים. בין היתר הושלמה בעשור האחרון בניית מאות קילומטרים של מסילות ברזל, ולראשונה הופעלה רכבת מהירה. כ-9 מיליארד דולר הושקעו בפיתוח תחנות כוח סולאריות במסגרת פרויקט 'נור', שמטרתו לספק חשמל סולארי לכ-42% מהצרכנים, ועם השלמתו צפוי הפרויקט להיות הגדול בעולם בתחום זה.

גם את ההסכם עם ישראל צריך לבחון בעיניים כלכליות. עם הסכמתו של מוחמד השישי לחתום על הסכם הנורמליזציה עם ישראל, שיכלול טיסות ישירות ופתיחת נציגויות סחר, ובהמשך אולי גם נציגויות דיפלומטיות מלאות, הבטיח נשיא ארה"ב היוצא, דונלד טראמפ, להשקיע כ-3 מיליארד דולר בתחומי התיירות, הבנקים והאנרגיה במרוקו. התחייבות דומה קיבלה מרוקו ממדינת איחוד האמירויות, שיורש העצר שלה, מוחמד בן זאיד, היה בין שושביני ההסכם בין מרוקו לישראל. אלה בהחלט בשורות טובות למשק המרוקאי.

בשורות אלה מגיעות יחד עם ההישג הלאומי בדמות הכרתה של ארה"ב בריבונותה של מרוקו בסהרה המערבית. האזור, שבו חיים כ-600 אלף בני העם הסהראווי, עשיר בפוספטים, והוא עשוי להכיל גם מרבצי נפט. זו תהיה תרומה משמעותית לצמיחה של מרוקו, ש-10% מכלכלתה נשענים על כרייה של חומרי גלם, ובעיקר פוספטים.

כלי התקשורת במרוקו חגגו בימים האחרונים את ההכרה הזאת וראו בה הישג אישי של המלך.

בעבר, כשארה"ב ראתה בעצמה 'השוטר של העולם', הסכמים מן הסוג הזה כללו תמיד סעיפים הנוגעים לזכויות אדם ורפורמות חברתיות. אצל דונלד טראמפ זה שונה, ומלך מרוקו פעל בחוכמה כשהזדרז לנצל את ההזדמנות בדמדומי שלטונו של נשיא ארה"ב היוצא. הרווח הנקי שלו עצום: הכרה אמריקנית בסהרה המערבית ואפס דרישות לשינויים פנימיים. הקשרים עם ישראל הם רק בונוס.

המורד שקיבל חנינה מהמלך

סיפורו העגום של אברהם צרפתי

אחד המהלכים המפתיעים ביותר של מוחמד השישי עם עלותו לכס המלוכה, היה החזרתו של אברהם צרפתי למרוקו. צרפתי, יהודי שהנהיג תנועה שמאלנית מרקסיסטית, נחשב כאויב המסוכן ביותר של המלך הקודם, חסן השני. בפעילותו הוא הציג לפני הקהילה הבין-לאומית את הפרות זכויות האדם במרוקו, ותמך פומבית במחתרת 'פוליסריו' ובעצמאות סהרה המערבית. חסן השני הורה על כליאתו בשנת תשל"ד, לאחר משפט ראווה קצר.

זהו סיפור מרתק ועצוב על יהודי שאיבד את דרכו ונקלע למאבק לא-לו. אברהם צרפתי נולד בשנת תרפ"ו למשפחה יהודית במרוקו. אביו היה סוחר ואמו עקרת בית. הוא קיבל חינוך חילוני ולאחר מכן נסע ללימודים גבוהים בפריז. כששב למרוקו היה מהנדס מכרות מוסמך, ובגיל 23 מונה למנהל מכרה בהרי האטלס. הזדהותו הציבורית עם מאבקי העובדים הביאה לפיטוריו לאחר מספר שנים. באותה תקופה הוא החל להתפרסם כמחברם של מאמרים רבים על מרוקו, יהודי מרוקו והסכסוך הישראלי-ערבי. הוא גם ביקר בישראל, אך חזר מכאן מלא בביקורת.

בשלב מסוים עזב צרפתי את המפלגה הקומוניסטית, בה היה חבר, ויחד עם כמה חברים הקים תנועה מרקסיסטית חדשה בשם 'אילא אל-אמאם' ('קדימה').
בשנת תשל"ד נלכד צרפתי ונשלח למעצר. כשנתיים וחצי לאחר מכן נפתח משפטו ומשפטם של חבריו. צרפתי הואשם ב"קשירת קשר נגד המלוכה כדי להקים רפובליקה סוציאליסטית, ובהסתה למלחמת אזרחים".

עוונו החמור ביותר היה תמיכתו הפומבית במחתרת הסהראווית פוליסריו. במושגים מרוקאיים, תמיכה כזאת היתה דומה לתמיכה של ישראלים באש"ף בשנות הל'. גם מעל דוכן העדים לא היסס צרפתי לתקוף את המלך חסן השני ואת החלטתו לספח באופן חד-צדדי את סהרה המערבית. ההתבטאויות שלו הסבו נזק כבד ללגיטימיות הבין-לאומית שביקש המלך להשיג להשתלטותו על סהרה המערבית, שמעולם לא קיבלה הכרה.

מה שהכעיס את חסן השני יותר מכל היה מוצאו העדתי של צרפתי. המלך, שראה בעצמו מגינם של היהודים המרוקאים וריבון נאור, לא היה מסוגל לסבול את המחשבה שדווקא נתין יהודי הוא מתנגדו הגדול ביותר. צרפתי נידון, לאחר משפט ראווה קצר, למאסר עולם. הוא הפך לאחד האסירים הפוליטיים הידועים בתבל, 'אסיר מספר 19559'.

מהכלא הוסיף לתקוף את מדינת ישראל ואת שיתוף הפעולה של ארמון המלך איתה. הוא תמך באופן גלוי באש"ף ובתנועה הלאומית הפלסטינית. כאשר כינה אותו השר לענייני סהרה המערבית "ציוני", איים צרפתי להגיש נגדו תביעת דיבה...

הוא נכלא בתא זעיר שאורכו מטר וחצי ורוחבו 1.2 מטר, והיתה בו תאורה חזקה קבועה יומם ולילה. הוא ספג כמעט מדי יום עינויים פיזיים איומים, שהותירו אותו נכה לכל החיים. המענים ביקשו לשמוע מצרפתי על פעילותם המחתרתית של חבריו.

מלך מרוקו ביקש לשמוע מצרפתי הסתייגות חד משמעית מפוליסריו ומהאשמותיו נגד המשטר. צרפתי שתק. "היו מענים אותו, והוא היה נופל, ואחר כך קם, והיו ממשיכים לענות אותו", סיפר הסופר מיכאל אלבז, שכתב את הביוגרפיה של צרפתי. "ואז אחד המענים היה מחכה שהמפקח ילך, ניגש לצרפתי ולוחש לו: 'אנחנו צריכים שתאמר רק דבר אחד קטן. רק תאמר את זה, ונפסיק'. אבל צרפתי לא היה אומר את הדבר האחד הקטן. הוא היה ממשיך להתווכח עם המענים שלו על פוליטיקה. הם לא הצליחו להבין את התופעה הזאת".

ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים הזדעקו לעזרתו של צרפתי, והפכו אותו לסמל של לוחם חירות. דמותו הציורית - שפם-מברשת וקומה המתנשאת ל-190 סנטימטרים - תרמה למיתוס. הוא כונה 'נלסון מנדלה של מרוקו'. ישראל והארגונים היהודיים העולמיים לא הצטרפו למאבק למען היהודי שהפך לידידם הטוב ביותר של הפלסטינים.

בשנת תשנ"א, אחרי 17 שנים בכלא שוחרר צרפתי וגלה לצרפת. בגלות ניהל חיים שלווים, בין השאר בגלל המחיר הבריאותי שגבו ממנו השנים בכלא. בסוף אותו עשור, חודשיים לאחר מותו של המלך חסן השני ועלייתו לשלטון של בנו, מוחמד השישי, קיבל סיפורו תפנית מפתיעה. מוחמד השישי, צמא להכרה מערבית ברצינות כוונותיו לקיים רפורמות, התיר לו לחזור למרוקו.

במרוקו התקבל צרפתי כגיבור לאומי. צמרת השלטון באה לברך אותו בנמל התעופה. ראש הממשלה החדש, עבד אל-רחמן יוסופי, בעצמו איש שמאל, דיבר על תחושת הקלה ועל התרומה שתהיה לצרפתי בעיצוב פניה של מרוקו החדשה. הגולה השב שוכן בווילה גדולה בשכונה יוקרתית, ומונה ליועץ מיוחד למשרד הממשלתי לחיפושי נפט.

אברהם צרפתי, היהודי האומלל שנשמתו הסתבכה במאבקים זרים וגופו עונה עד שבירה במשך שנים ארוכות, זכה לחיות את שנותיו האחרונות במולדתו, כשהוא נהנה ממעמד מיוחד ותנאי חיים נוחים להפליא. הוא נפטר לפני עשר שנים בדיוק, בי"א בכסלו תשע"א.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!