אולי ללחוץ על רבנים שיתירו גם איסורי שבת?

כבר עשרות שנים נטוש אצלנו ויכוח מר בעניין הגיור, אך ביסוד הדברים אין כאן ויכוח אמיתי וענייני. יש השואפים להחליש את מעמד הרבנות, והגיור הוא אחד מאמצעי הניגוח המשמשים למטרה זו. כמעט איננו שומעים דיון רציני על עצם מהותו של הגיור.

למעשה נוצרה כאן מציאות אבסורדית – בני-אדם שאינם שומרים תורה ומצוות ואינם בקיאים בענייני הלכה מביעים דעות נחרצות בעניין הגיור. הלוא כל מושג הגיור הוא מושג הלכתי-דתי – ממש כמו שמירת שבת, הנחת תפילין ודיני מקווה-טהרה. זה תחום סמכותם הבלעדי של אנשי הלכה. איך בכלל עולה על הדעת שמי שאינם מקבלים את סמכות ההלכה מנסים להתערב בעניין כזה?

תרמית גמורה

הטענה הנשמעת היא, שהרבנים צריכים להקל יותר את תהליך הגיור. טענה נחמדה, אך מדוע לא יטענו אותה על שמירת השבת? אולי צריך ללחוץ על הרבנים שיתירו מעט מאיסורי השבת? גם הלכות כתיבת תפילין ומזוזות קשוחות מאוד, וגורמות לפסילת פרשיות בגלל אות אחת שלא נכתבה כהלכה; האין זה נימוק נכבד דיו לתבוע מהרבנים להקל בהלכות האלה?

אילו היו טוענים שאין צורך בגיור כדי להצטרף לעם היהודי, ושאפשר לעשות זאת בהליך אזרחי-חילוני – היה בטענה הזאת הרבה יותר יושר והגינות. ובאמת, רוב הפונים לגיור בימינו אינם עושים זאת מפני שנפשם משתוקקת להצטרף לברית שכרת הקב"ה עם אבותינו בהר-סיני. הלוא אין בדעתם לשנות את אורחות חייהם ולהתחיל לשמור שבת ולאכול כשר. למה אפוא לדחוף אותם להליך דתי של גיור, בשעה שהדת מהם והלאה?!

המדינה רשאית להעניק זכויות אזרח מלאות גם למי שאינו יהודי. היא החליטה להעלות לארץ מאות-אלפי גויים – שתיתן להם את כל הזכויות האזרחיות, ושיחיו בתוכנו כשם שחיים כאן ערבים, בדווים, דרוזים וצ'רקסים. אך באיזו זכות המדינה מנסה להתערב בעניין דתי טהור כמו הגיור וללחוץ על הרבנים שיגיירו בסיטונות, כאשר ברור שאין לגיור הזה כל ערך?!

שיהיה ברור: 'גיור' שאינו על-פי ההלכה – אינו גיור כלל וכלל. אין זה גיור סוג ב, או גיור בדיעבד, אלא תרמית גמורה, הונאה והתחזות. 'גר' כזה הוא גוי גמור, שאפשר למכור לו חמץ בפסח ולהשתמש בו כבגוי של שבת. ייתכן שהוא, בתמימותו, הוּלך שולל, ואינו יודע שגיורו חסר כל ערך, אבל אין זה משנה את המציאות – הוא נשאר לא-יהודי כשהיה.

אין זו עמדה 'מחמירה' או 'קיצונית'. זו עמדתה הבסיסית של דת-ישראל לדורותיה. אין כאן שום מרחב לפשרות ולגמישות. דווקא מפני שמדובר בעניין יסודי ומרכזי כל-כך – עצם הזהות היהודית – הגיור חייב להיות חד-משמעי, מובהק, נעלה מכל ספק.

הניחו לגיור

למרבה הצער, יש מי שכל העניין נראה להם הליך טכני-בירוקרטי. מבחינתם אפשר להעביר את מאות-אלפי הגויים האלה במסלול מהיר, להחתים אותם על כמה טפסים ולקבוע שמהיום והלאה הם יהודים. לדאבון-הלב יש בתוכנו רבים שגם נישואי בניהם או בנותיהם ללא-יהודים (חס-ושלום) אינם נתפסים בעיניהם כאסון.

הם בקושי מגדירים את עצמם יהודים, ואין לעובדה זו משמעות רבה מדיי בעולמם. אבל יש להם דעות נחרצות איך רבנים צריכים לגייר...

לעומתם, יש ברוך-השם יהודים רבים שהזהות היהודית יקרה להם. חשוב להם מאוד שבנם או בתם יינשאו ליהודים. אם המדינה תפקיע חלילה את הגיור מידי הרבנים הנאמנים להלכה ותהפוך אותו להליך נטול-ערך, יתחולל כאן אסון. יקומו ארגונים שינהלו ספרי-יוחסין משל עצמם, ולא צריך הרבה דמיון כדי להעריך את משמעותה החמורה של התפתחות כזאת ואת הקרע שייווצר בתוך העם היהודי.

הניחו אפוא לגיור. השאירו את ענייני הדת וההלכה למי שמוסמכים לעסוק בהם.

המאמר מתפרסם בגיליון 1210 של 'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!