האינתיפאדה החדשה מתפרצת במרכז הארץ!

אדרבא

ברוח משאלת ה'אדרבא' הידועה של רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל, שהיום חל יום ההילולא שלו, ולפחות 'המודיע' ו'המבשר' מדווחים על אלפי המתפללים שהגיעו אל ציונו לקראת השבת, וממשיכים להגיע גם היום, שומרים שלושת העיתונים החרדים היומיים על איפוק ראוי לציון בכל הנוגע לחבטות כלפי פנים.

את השלמת הסיבוב השלם של ה'אדרבא' ב-360 מעלות, עד לזווית שבה ניתן לכל אחד לראות את מעלת חברו עדיין לא נתנו בלבם, אבל ל"ולא חסרונם" הם הגיעו וזה הרבה, אפילו הרבה מאוד.

זהו צעד אדיר לקראת "שיהא הכל נחת רוח אליך"... הלוואי שימשיך.

עג'מי - כבר לא רק סרט

ההתפרעויות ביום ששי בהר הבית, ההפגנות בחסות הבג"צ במוצאי שבת בשייח' ג'ראח, ההתקוממויות באמצע השבוע בסילוואן, העימותים האלימים עם חיילי צה"ל בחברון ובבית לחם, כך מסתבר, הם רק תרגילי 'הסחה' וקדימונים לעיקר. האינתיפאדה החדשה מתפרצת לה במלוא עוזה, לא במקומות האלה, שהתקשורת האלקטרונית הציבה בהם את חצובות המצלמות, והכתובה שיגרה אליהם את הכתבים עם המחשבים הניידים, אלא דווקא במרכז הארץ, קרוב-קרוב למערכות שלהם.

'אתרי המורשת' מושכים את מלוא תשומת הלב התקשורתית. רק באמצעותם ניתן להאשים שוב את נתניהו מ'מנהרות הכותל' בהצתת פתילי לבנות החבלה, אבל האינתיפאדה האמיתית והלא נשלטת משתוללת בלב תל אביב-יפו, ודעת הציבור מוטה ממנה ומוטעת אודותיה.

בהונאה התקשורתית הגדולה הזו, עג'מי שביפו הוא שם של סרט ישראלי, שהלילה יתמודד על ה'אוסקר', ואולי יביא לנו את "תהילת העולם". אוי ואבוי אם לא...

אבל במציאות, השכונה היפואית שבה הופק הסרט הזה, שאת שמה הוא נושא, כאילו מצויה במדינה אחרת, עוינת ביותר, והמתרחש בה כמו לקוח ממחנות הפליטים של עזה או משכונות התופת שבהן שולט החיזבאללה בבירות. עם הבדל קטן אחד - שם צה"ל וגופי הביטחון האחרים שלנו עוד פועלים מדי פעם, אבל את הדרך ליפו גורמי הביטחון הישראלי לא מכירים.

רק עיתון זניח אחד, המקומון 'זמן תל אביב', מוצא לנכון לדווח על המרי האלים המתפרץ נגד יהודים ביפו. כל התקשורת האחרת לא מצאה לנכון להמעיט בשבילו אפילו רק קצת מחשיבותן של האירועים היזומים האחרים, הנעשים על ידי ערבים פורעים בירושלים ומזרחה, וליחד מקום גם לנעשה במרכז הארץ.

"ההתנכלות לבתי כנסת הפועלים בשכונות המעורבות ביפו הולכת ומחריפה" - כותבת מוריה בן יוסף במקומון התל אביבי, אבל את מי זה מעניין? בסך הכל הרי מדובר בתקיפת מתפללים באבנים ובזרנוקי מים, וחבל להעסיק את המשטרה וצה"ל בדברים של 'מה בכך'.

הרבה יותר חשוב שהתקשורת תעודד את הפורעים נגד היהודיים בשייח' ג'ראח, תחזק ידי עברייני בניה המשתלטים על שטחים בסילואן, ותדווח על 'תסכולם' של "מתפללי" הר הבית, ש"נאלצים" לקחת את החוק לידיהם ובין השאר גם לתקוף מתפללים יהודיים תמימים בכותל.

"יש שכן ערבי שלגינה שלו ולבית הכנסת יש קיר משותף, ובכל פעם שמתפללים בבית הכנסת הזה הוא דופק על הקירות ומרעיש" - מתאר חיים סימן טוב, קבלן איטום יפואי, שנוהג להתפלל בבית הכנסת שברחוב מיכאלאנג'לו הסמוך לרחוב ירושלים, הרחוב הראשי של יפו כבר שנים רבות בכתבה ב'זמן תל אביב'. "בשבת הוא דפק והרעיש, ובאיזשהו שלב הוא נכנס לבית הכנסת וטען שמישהו זרק עליו פחית בירה. אמרנו לו שאין בבית הכנסת שום פחיות בירה, אבל הוא התווכח ויצא. דקה אחר כך, כשכל המתפללים התיישבו, הוא פתח את אחד החלונות שפונה לגינה שלו, הכניס צינור של מכבי אש, ושטף על כולם. יצאנו מבית הכנסת רטובים עד לשד עצמותינו".

לדברי סימן טוב, המשטרה אינה מתייחסת ברצינות לתלונות, והשוטרים העסוקים במיגור אלימות עבריינית אחרת בשכונה, נראים מבודרים ומחויכים למדי מול תלונות המתפללים היהודים. "יש אישה מבוגרת שמחזיקה את בית הכנסת, ונאמר לה כבר כמה פעמים:'אנחנו נסלק אתכם מכאן'" - הוא מספר בכאב.

גם בית הכנסת של האדמו"ר מביטשקוב, שרק לפני מספר שבועות הותקף תוך כדי צעידה ברחוב, נתון להתקפות וונדליזם מצד נערים ערבים. "בימים האחרונים" - נכתב בכתבה ב'זמן תל אביב' - "נערים מקומיים עוסקים בשיטתיות בפירוק החומה המקיפה את חזית בית הכנסת. בליל שבת שעבר הם באו לפרק, והשליכו את האבנים לעבר החלונות".

את העוגן למהומות הלא מדווחות הללו, שאינן זוכות לטיפול הולם של השלטונות ועלולות להתרחב בכל רגע, הם מוצאים במדיניות הממשלתית. למה שערביי יפו יסכימו שתבנה שכונה יהודית ועוד דתית, בחלק הזה של העיר העברית הגדולה בישראל, כשממשלת ישראל עצמה הקפיאה בניה דומה בכל רחבי יהודה ושומרון ויהודים מצליחים לבלום אותה בקרית יובל שבירושלים וברמת אביב שקו 25 של 'דן' מחבר בינה לבין יפו. למה שיסכימו כשאחיהם הפלשתינאים מעכבים בכח הזרוע כניסה של יהודים בשייח' ג'ראח ובסילואן, והבג"צ מגבה את פעילי השמאל המבקשים להתקומם יחד עמם?

חן שליטא, כתבת מוסף G של 'גלובס', מכינה בסוף השבוע את הקרקע לחיפוש הצדקה גם להתקפות נגד יהודים ביפו. זכייתה של עמותת 'באמונה' במכרז חוקי של מינהל מקרקעי ישראל להחכרת מגרש בתחום 'שוק האתרוג' ביפו, היא לדעתה, 'פרובקציה' המספיקה כדי לקומם את התושבים הערביים בעג'מי.

השם 'שוק האתרוג' כנראה שאינו מוכיח, להבנתה, דבר על הקשר היהודי למקום, גם לא דברי הימים של העיר יפו בתקופות הקדומות, והרבה לפני שהודבקה לתל-אביב. אפילו החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, לדחות עתירה שהגישו הערבים בעניין זה ולחייב אותם ב-80 אלף שקל, לא משכנעת להניח להסתה.

בראיון ארוך שהיא מקיימת בדיוק בעיתוי שבו מתרחשים הפרעות בירושלים, בחברון ובבית לחם, עם ישראל זעירא, העומד בראש מיזמי הנדל"ן של 'באמונה' ברחבי הארץ, וגם בראש תנועת 'ראש יהודי', הוא אומר לה, בין השאר: "נכון שהדתיים לאומיים לא משתוקקים לגור ליד ערבים ביפו, אבל הם פחות מפחדים מהם בהשוואה לחילוניים. הם כבר למדו בהתנחלויות שאם אתה בא כקבוצת כח אתה מכתיב סדר יום".

"מה זה מכתיב סדר יום , ליצור פרובקציות שידחקו אותם החוצה"? - היא שואלת את 'הפרובקטור' זעירא, כאילו הוא זה שמשליך אבנים על בתי הכנסת ביפו...

"אני פרובקטור?" - הוא משיב לה כמתגונן, "מה שאת אומרת עכשיו זו הסתה וגזענות! אני בא לחיות בשקט ולא לגרש אף אחד...עשית ממני איום אסטרטגי! על ההייטקיסטים שעושים מכרזים סגורים בשוק הסיטונאי בתל-אביב את לא תדברי ככה".

ביום חמישי האחרון הוגש ערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר את המכרז ביפו, ולצדו בקשה לעצור את פרויקט הדיור היהודי הנבנה בשכונה. לערעור "התושבים" הצטרפו, איך לא, גם האגודה לזכויות האזרח, וארגון "רבנים לזכויות אדם". "בית המשפט המחוזי אישר למעשה ליזמים פרטיים להקים על קרקעות מדינה מתחמי מגורים סגורים. זו בשורה רעה לחברה כולה, ובעיקר לקבוצות באוכלוסייה שבדרך כלל סובלות מאפליה" - נטען בערעור.

בינתיים ימשיכו הפורעים לתקוף יהודים ובתי כנסת ביפו, מתוך כוונה להמחיש לבית המשפט העליון עד כמה עתיד 'שלום הציבור' ביפו עומד בסכנה, והמשטרה שחייבת לשמור על השמאל המפגין בחסות הבג"צ לצד הפלשתינים בשייח' ג'ראח, וצה"ל העומד מול המתפרעים בחברון לא יוכלו להקצות כוחות נוספים מול ה'פרובקטורים היהודיים' ביפו.

קצר בתקשורת: 9 קטעים בשולי עתוני סוף השבוע

1. ה'סקופ' המבוזבז ביותר

'המודיע' פותח את השבוע עם 'סקופ' אדיר, אך מבוזבז כמו הכספים הגדולים בפרשת דנקנר - בנק הפועלים.

הרבה לפני שהעיתונים הכלכליים הגדולים הצליחו לחשוף משהו מהמסמכים שהובילו לחקירה נגד מי שהיה יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים, מפרסם העיתון בעמודו הראשון מכתב ומסמך נלווה של אחד, המכונה בידיעה א. מאיר, ומוצג כאחד מבעלי המניות של הבנק, שדרש מדנקנר להשיב לבנק סכום של 25 מיליון דולר שהועברו שלא כדין לחברת 'RP קפיטל', בשל ביטול עיסקה לרכישת הבנק הטורקי 'פוזיטיף'.

העילה לתביעה: דני דנקנר הסתיר מדירקטוריון הבנק את היותו בעל עניין בעסקה, ולא דיווח שהוא קשור בקשר עסקי עם חברה ' RP קפיטל'.

"המכתב שהגיע לדירקטוריון בנק הפועלים עומד בבסיס חקירת המשטרה שנפתחה בימים אלה נגד דנקנר" - כותב מרדכי כספי ב'המודיע'.

איך הגיע המכתב דווקא לעמוד הראשון של העיתון הזה? - גם אנחנו שאלנו את עצמנו, אבל רק לאחר שהגדלנו את המכתב בעזרת זכוכית מגדלת יתכן שיש לנו קצה החוט לפתרון.

כותב המכתב אינו א. מאיר כפי שנכתב בידיעה, אלא אדם בשם מאיר אלתר, שם שבוודאי קושר אותו ל'המודיע' יותר מאשר ל...'דה מרקר' של שוקן ה'יקי'. אבל למה ניסה העיתון להסוות אותו?

בכל מקרה מגיע לו צל"ש על ה'סקופ'.


2. ההשוואה המשכנעת ביותר

מילה טובה ל'אספקלטור', הגולש מאתר 'רוטר', שפתח אשכול ובו הציג השוואה בין ניסוח הכותרות של דיווחים שונים שהופיעו באתר ynet.

כשדובר על חרדים נכתב: "מאות חרדים מתפרעים".

להפגנת מתנחלים בחר העורך בכותרת: "מאות מתנחלים מתפרעים".

אבל בפרעות יום ששי האחרון שבו נזרקו אבנים מהר הבית אל המתפללים מרחבת הכותל נכתב: "מתפללים ערבים יידו אבנים".

הפורעים המוסלמים אמנם התפללו שהאבנים יפגעו, אבל הכריעה שלהם בוודאי לא היתה לצורך תפילה, אלא כדי שתאוצת האבנים, 'השוונג' בסלנגית, תהיה 'טובה' וכואבת יותר.

אז למה התכוונו בynet כשהדגישו שמדובר ב'מתפללים' ? אולי הם בדקו וגילו שמשליכי האבנים סברו שהם בכלל משליכים רק ניירות, ושכל כוונתם היתה לתחוב אותם בין אבני הכותל...

איך הם קוראים לעצמם 'תקשורת מוזנת' ולא מאוזנת?


3. הגילוי הנאות ביותר

עיתון העסקים 'גלובס' דיווח בסוף השבוע שהארכת כהונתו של סטנלי פישר כנגיד בנק ישראל לקדנציה נוספת תלויה ב... אשתו רודה, המבקשת לשוב ולהתאחד עם משפחתה החיה בארה"ב.

פישר לא הסתיר עובדה זו ובישיבה האחרונה של ועדת הכספים של הכנסת, בתגובה לדבריו של חיו"ר ח"כ משה גפני שהחניף לו ואמר: "אני מניח שאתה תישאר אצלנו כמה שנים טובות, אפילו יותר משתי קדנציות" - הוא השיב: "בנושא הזה תצטרכו להתמודד עם אשתי".

לא נראה שגפני יטול על עצמו גם את המשימה הזו.


4. הפספוס הגדול ביותר

זה לא אמור לקרות לעיתונים ותיקים כמו 'משפחה' ו'בקהילה' ובוודאי לא לכתבים מקצועיים כמו יוסי אליטוב ויעקב ריבלין, אבל עובדה - זה בכל זאת קרה.

כלל יסוד הוא בתקשורת, שאם נאלצים לדווח על דברים שאינם ודאיים ועלולים להשתנות ממועד סגירת העיתון ועד להגעתו לבית הקורא, משתדלים מאוד להשתמש עד כמה שאפשר ב'אפור' ולהשאיר די מרווח שיוכל להכיל כל התפתחות שלא תהיה.

ביום רביעי בלילה, מועד סגירת שני השבועונים, כבר היה ידוע לכל עיתונאי זוטר שיו"ר 'ישראל ביתנו' ליברמן עומד לכנס ביום חמישי מסיבת עיתונאים. האפשרות שליברמן יתן את ידו להגשמת הפנטזיה של הנשיא שמעון פרס ויותר של מתוסכלי 'קדימה', ושהוא יוותר על התיקים המוחזקים בידי נציגי מפלגתו לטובת 'קדימה' נראתה כבר אז כהזויה לחלוטין.

אבל גם 'משפחה' וגם 'בקהילה' הימרו על האפשרות הזו, כמו על כל הקופה. יוסי אליטוב כתב ב'משפחה': "איווט מבין שהוא לא יוכל להאריך ימים כחבר ממשלה ועדיף לו לצאת בכבוד, להתיישב על כורסת יו"ר האופוזיציה ומשם לנהל את המשפט, ולא להיות מגורש החוצה בבזיונות. ישיבתו על כס ראש האופוזיציה תיעשה אם ששה עשר מחברי הכנסת של קדימה, או קדימה כולה ייכנסו לממשלה. במצב כזה ליבני מפנה את כס ראשות האופוזיציה לטובת ליברמן".

פחות מ-24 שעות אחרי שהדברים נכתבו הם כבר היו משנונים לשנינה.

יעקב ריבלין כתב גם הוא, בין שאר הערכותיו המוערכות ב'בקהילה': ...אם ליברמן עומד להיבעט על ידי היועץ המשפטי, הדרך שלה (של לבני) לממשלה מרופדת בשטיח אדום ושלל של תיקים כיאות למפלגה בת 29 מנדטים".

ושוב, ביום ה' אחר הצהרים כאשר ליברמן הכריז במסיבת העיתונאים "אנחנו לא פורשים", ועוד לפני ש'בקהילה' הגיע לבתי המנויים עליו, הדברים כבר לא החזיקו מים.

לחיצה אחת על מקש סימן השאלה בסופן של הערכות וסברות הכרס היתה יכולה למנוע משניהם את חוסר הנעימות...


5. הגילוי המסקרן ביותר

למרות ה'פאשלה', באותה ידיעה עצמה מבליח אליטוב באותה כתבה ב'משפחה' עם רמז מעורר סקרנות.

"בשבועות הקרובים עומדים להתפרסם כמה תחקירים קשים נגד ראש הממשלה נתניהו. הפעם, אומרים מי שאומרים, אין מדובר בסיפורים על עובדים של משק בית, אלא בנושאים כבדים בהרבה, שאם רק אחד מהם יוכח כנכון, מדינת ישראל נמצאת בבעיה קשה. תוסיפו לזה את האיתותים שמגיעים מהמשטרה על שר בכיר נוסף שנלכד ברשת החוקרים ביחידות הגבוהות, שבחודשים הקרובים גם שמו יתפרסם בראש חוצות, כמו גם המקורות לממון הרב שצבר והקשר הגורדי שבין התפקידים שנשא לסכומי הכסף הבלתי מובטלים שבאמתחתו, והכל כמובן בעירבון מוגבל ובכפוף לאותם מקורות שטורחים לטפטף על היעד הבא שמתקרב אל מתקני החקירות בלוד"...

הנשימה שלנו נעתקה. לא בגלל המשפט הארוך כמסטיק שציטטנו מהידיעה, אלא מההשתאות לדעת שאנחנו מסודרים "בשבועות הקרובים" עם תחקיר על נתניהו, ו"בחודשים הקרובים" עם חקירות על שר בכיר נוסף בממשלתו ומהשתוקקות לדעת על שני הדברים יותר.


6. ההספד המכובד ביותר

ההיסטוריון ה'פוסט ציוני' תום שגב, שאינו חשוד על הערכת יתר לחרדים, סופד בטורו 'שיעור בהיסטוריה' המתפרסם ב'הארץ' להרב מנחם פרוש ז"ל ומכנה אותו "אחד האנשים החזקים ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית ואחד הפיקחים שבהם". למי שלא יאהב את ההגדרה המפרגנת הזו, מוסיף שגב, כי הרב פרוש היה גם אשף ביחסי ציבור, וגם...שחקן גדול שכשרצה ידע לפרוץ בבכי...

שגב מצטט אותו כמי שאמר: "גולדה לא היתה מרשימה אף אחד אילו היתה גבר...רבין היה תינוק שנשבה. הוא לא ידע שום דבר, הכל סגרתי עם פרס". הוא גם מעריך שלמרות ששה הכרכים עבי הכרס שבהם מתפרסמים זיכרונותיו "עיקרי עסקנותו, לרבות מגעיו עם ראשי הממסד החילוני, גנוזים עדיין ביומנים שכתב".

אין ברירה נצטרך להמתין לפרסומם, בסבלנות.


7. הכתבה המרתקת ביותר

'העדה' - ביטאון העדה החרדית שידרג עצמו מאוד לאחרונה, והמוסף המגזיני שלו, שנקרא 'דורות', עומד בכל הסטנדרטים הבינוניים ומעלה של השבועונים האחרים. לא חייבים להסכים עם כל מילה, ואפשר אפילו לא להסכים לכלום, אבל גם אם המגזין הזה זקוק עוד למעט ליטוש הוא בהחלט ראוי להיכלל בין המסוקרנים והמסוקרים.

השבוע התפרסמה בו כתבה מצולמת מעניינת במיוחד, מעטו של נתנאל בק, על מערות הקבורה שנחשפו במירון בעקבות גשמי הברכה האחרונים. התמונות והמפה המצורפים לכתבה אינם יכולים להשאיר את הקוראים שאננים מול המאבקים המתנהלים לאחרונה באתר הקדוש הזה.

אבל כמה כבר קוראים?


8. הכתבה המחדשת ביותר

כמעט כל העיתונים החרדים הזכירו בסוף השבוע את יום השנה ה-15 להסתלקותו של הגרש"ז אוירבאך זצ"ל. 'המבשר' הטעה את הקוראים כשהבטיח להם בכותרת שהופיעה בעמוד החיצוני של המוסף התורני "שיחה ורשימות של בנו מרן הגאון רבי שמואל אוירבך שליט"א על אביו זצוק"ל".

בתוך המוסף התגלה שלא מדובר בשיחה לעיתון, אלא בהספד שנשא הגר"ש אוירבאך ביום ההסתלקות לפני ארבע שנים. אבל מלבד זה, היה דווקא בעיתון הזה את מה שלא היה בעיתונים האחרים - כמו פסקי הלכה חדשים ואקטואליים מרשימות תלמידו, הרה"ג ר' יוסף שוב, מו"ץ במודיעין עלית.

"האם מי שצועד לתומו ברחוב בשבת, צריך להיזהר שלא ללכת בכביש כשנוסעות מכוניות, כיון שיכול להיות שתגיע מולו מכונית ותצפצף בגללו ?" נשאל הגרש"ז זצ"ל והשיב שאין לחשוש מכך ואין צורך להיזהר.

ואיך צריכים להתנהג עם נהג מכונית השואל בשבת כיצד להגיע למקום פלוני? "צריך לומר לנהג שאסור לנסוע בשבת, ומי שנוסע עובר עבירה של חילול שבת. צריך להוסיף לו שהיות ואני יודע שלא תשמע לדברי ואני מעוניין שתיסע מה שפחות במכונית בשבת, לכן אני אומר לך את הדרך הקצרה ביותר שיש".

שאלה מעניינת נוספת המתפרסמת ב'המבשר' לראשונה עוסקת בצורך לחכות שש שעות בין אכילת גבינה צהובה לאכילת בשר. "לא צריך לחכות שכן זה לא נחשב לגבינה ישנה, והגבינה הצהובה נעשית מחומרים כימיים".

זה מה שנקרא מ...שו"ת בארץ.


9. הציטוט המפתיע ביותר

יוסי קליין, כתב 'הארץ', בחר לשוחח עם משה אבוטבול ראש עיריית בית שמש למדור 'איש השבוע' , בעקבות מכתב האיום והקליע שהגיעו ללשכתו.

בשולי השיחה על ביקורו של שר החינוך בעיר, בעקבות העימותים סביב בית הספר שהיה פעם חילוני ועתה מיועד לאכלס ילדים חרדים ויחסי דתיים חילוניים בכלל בעיר, הוא נשאל אם בבית שמש יש בתי קולנוע ומשיב בשלילה: "היו שניים שהפכו לאולמי שמחות". באותה הזדמנות מספר אבוטבול כי למרות זה דווקא ראה סרט לאחרונה ומאוד נהנה. הסרט היה 'תעלת בלאומליך' של אפרים קישון משנת 1969. במיוחד הוא ממליץ להתעכב על ההיבט המוניציפאלי של הסרט.

אבל זו אינה ההפתעה היחידה והגדולה בשיחה. עולה עליה החשיפה שאבוטבול עצמו השתתף כשחקן בסרט קולנוע אחד או שניים. "אמנם סרטים חרדים, אבל אי אפשר להתעלם מניצוץ הוליוודי, גם אם זעיר, שלבטח טמון בו" - כותב בעל הכתבה.

ואנחנו חשבנו עד שקראנו שהשחקן בסרטים ההם הוא... שאול חיון.

דומים? איך שטעינו ובגדול?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!