נפגעתם ממישהו עד לשורש נשמתכם? הערך העצמי שלכם נמוך מאוד

מה שלא ידעתם על הערכה עצמית, וכשתדעו, החיים שלכם ישתנו כבר מעכשיו!

האם קרה לכם שמילה אחת, פגעה בכם עד שורש נשמתכם? או שמאן דהו זלזל בכם, וכתוצאה מכך כל היום שלכם השתבש...הסתגרתם בתוך עצמכם, וחשתם פגועים, מדוכדכים, ולא ידעתם מה לעשות עם כל הכאב הרגשי שעוטף אתכם?

אם תשובתכם חיובית. כדאי שתקראו את המאמר שלפניכם, הוא ייתן לכם צוהר חדש בהבנת הערך העצמי שלכם. ויחזק אתכם כבר מעכשיו.

אנחנו מאוד תלותיים בסביבה שלנו, בבן או בת הזוג שלנו. לא מרגישים משוחררים מספיק כדי לבטא את עצמנו.

מערכות יחסים נהרסות רק בגלל תחושת חוסר הערך שנמוגה ונעלמה, וחיי הזוגיות נגמרים או כבויים למשך שנים. ולא רק בזוגיות, גם עם עצמנו, תחושת ריקנות מציפה אותנו מידי פעם כשאנו לבד. וקשה לנו לשאת את העול הרגשי ששמו חוסר ערך עצמי.

נשאל את עצמינו: כמה צורך/תלות יש לנו בכך שאחרים יעריכו אותנו? משחר נעורינו הסבירו לנו שאי אפשר להתקיים בעולם ללא הערכה של האחר בנו. שזוהי מטרת החיים ואין בילתה. לא אמרו לנו זאת בפה מלא. אבל כן שידרו לנו את המסר הזה בהמון וריאציות. יש כמובן גרעין אמת בדבר, שכשמעריכים אותנו, זה מחזק ונותן לנו כוח ומוטיבציה בחיים. ואנחנו אכן רוצים שיאהבו ויעריכו אותנו, אין בכך שום פסול.

ועדיין, אנו צריכים לשאול את עצמינו: האם אנו תלויים בהערכה? האם ללא הערכה מהאחר איננו יכולים להיות מאושרים?...שבלי הערכה החיים שוממים ומלאי תסכול?....שבלי הערכה אין בשביל מה לחיות?... שבלי הערכה אין כלום?...

הרבה מהרגשות השליליים שמציפים אותנו כמו, כעס, תסכול, עצב, אכזבה, בדידות, נובעים מהתחושה שלא אוהבים אותנו. והשאלה: כמה אנו תלויים בהערכה מאחרים? איך נדע אם אנו תלויים באחרים או לא? נבדוק איך אנחנו מסתדרים ללא התלות. לא מסתדרים בכלל, או שמסתדרים בסדר/ טוב/ מצוין. אנחנו לא תמיד מודעים להערכה שאנו דורשים מאחרים שיפגינו כלפינו. אבל כן אפשרי לבדוק ולדעת כמה אנו תלותיים או לא תלותיים באחרים. אנו יכולים לבדוק כמה מפריע לנו מ1-10

כשלא מסכימים איתנו. שזורקים לנו מילה ואנו מפרשים אותה נגדנו, ואז אנו נסגרים בתוך עצמנו, או בתוך החדר. או שניהם יחד.

או שפוגעים בנו, וזה משנה לנו את כל סדר היום. ומצב הרוח משתנה בהתאם לתגובתם של האחרים. או שאנו מצפים לפירגון והערכה כמו אויר לנשימה, וכשלא מקבלים את הפרגון מרגישים חוסר בנשימה?!

צריך לדעת!

"ככל שנהיה יותר משוחררים מהערכה של האחר כך נרגיש אותה יותר, וככל שנרדוף אחרי הערכה כך נשיג אותה פחות" התלות שלנו להרגיש נאהבים תמיד, ומכל אדם, היא בעוכרנו.

התלות מייצר לנו 'משקפת' שבוחנת כל הזמן האם אוהבים אותנו או לא? האם מעריכים אותנו? התגובות של האחר נהיות משמעותיות ומקבלות משקל רב מידי, לא לפי הערך האמיתי שלהם. כשאנחנו בוחנים את המציאות עם משקפת התלות באחר, כמעט כל פעולה לא תעבור את הבחינה המדוקדקת של הראייה החדה כל כך של המשקפת. לעומת זאת, כשאנו חווים בספונטאניות את הערכה שנשלחת לעברנו. ללא בחינות נוקשות ומיותרות. אז אם קיבלנו הערכה נאמר - תודה. ואם לא - זה בסדר אנו יכולים לחיות גם בלעדיה.

עוד נקודה, משקפת התלות, יוצרת תגובת נגד שמעצימה את חוסר הערך. כי אם אנו משדרים לבן/ בת הזוג או לכל אחד אחר, שאנו חייבים לקבל מהם הערכה.

וכל מילה או תגובה שמשמעותה שאת/ה לא מעריכים אותי, משמעותה שחסרה לנו הערכה ממך ואת/ה אשם. ואז אנו מאשימים את האחר בדבר שלא בהכרח תלוי בו, אלא בנו.

כמובן שהאשמה הזאת לא נאמרת בגלוי, אבל זה מסר סמוי שנשלח בכל מיני וריאציות של מילים ושפת גוף. וכשהצד שנותן את הערכה מרגיש שבוחנים אותו ומאשימים אותו כל הזמן, זה יוצר אצלו לחץ נפשי לתת דבר כל כך ספונטאני כמו הערכה, בכפייה.

מה שיוצר אצלו חוסר רצון בלתת. שיוצר אצל המקבל עוד יותר צורך לקבל הערכה, שיוצר עוד יותר לחץ אצל הנותן... כדור שלג שגורם להרבה מערכות יחסים להרס רק בגלל התלות באהבה/הערכה. אם בן/בת הזוג או כל אדם אחר, לא ירגישו שהם במבחן תמידי, יהיה להם יותר קל לאהוב להעריך ולתת.

מה עושים בכדי לצאת ממעגל הקסמים הזה? זורקים את משקפת התלות בהערכה.

איך עושים זאת? מתחילים להבין מתי אני מרגיש/ה צורך בהערכה. ולשהות בתוך המקום הזה שלא מעריכים אותי בלי לברוח. רק לחוש את ההרגשה שלא מעריכים אותנו למשך 2/3 דקות ואחר כך לעשות משהו שמשמח אותנו כמו תחביבים וכדו'

מאת: דוד ואזאנא, מומחה ביצירת שינוי שמוביל ליציבות וביטחון לאורך זמן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!