הסוד שהרב מנחם פרוש נטל עמו לקבר

אחד הסודות הכמוסים שהרב מנחם פרוש נטל אותם עמו עלי קבר, הוא פרשת הילדים החטופים בשנות ה-50. פעם קראו לה פרשת 'ילדי תימן', אבל מאז שעוזי משולם העלה אותה מחדש על סדר היום הציבורי, ושילם על כך בחייו, היא קיבלה תפנית רצינית ודווקא לאחרונה מתגלית כתעשייה שלימה ומתוכננת של חטיפת ילדים, בהחלטת מכוון של המדינה, בעיקר ממשפחות במצוקה, שלא יכלו להתגונן מול סוחרי הנפשות.

דומה שזו הפרשה היחידה שהרב מנחם פרוש ז"ל ידע עליה משהו יותר ממה ש'וועדות החקירה' הממלכתיות רצו ל'חקור' ולדעת, אבל לעומת כל הפרשות העגומות האחרות בתולדות ובחיי המדינה, שהיה נחוש לחשוף אותן, גם אם הציגו את 'המנהיגות' מאחוריהם במלוא מזימותיהם, עיין ערך פרשת דה-האן - בזו הוא הבטיח, אולי מתוך רגש אחריות שלא לפתוח את פצעי הקורבנות, לגעת רק בסוף ימיו.

הבטיח, ולא הספיק לקיים.

כאילו כדי לקיים את 'צוואתו', התייחסה לנושא הכואב הזה כתבה שהתפרסמה לאחרונה בעיתון 'הקיבוץ', על רותי רפאלוב, קיבוצניקית מאשדות יעקב, שגם היא נפטרה לפני זמן קצר.

המדהים בסיפורה הוא, שהיא כחברת קיבוץ, שהיתה אמורה להימצא, על פי כל מה שהיה ידוע בעבר, בצד הרע של סיפורי חטיפות הילדים, ולהיות מזוהה עם ה'חוטפים', נחשפת כקבוצניקית הראשונה שגם תינוקה נחטף, והיא אינה ממוצא תימני.

איפה ראובן?

תחילתו של הסיפור שלה הוא בשנת 1948. רותי פראג', נערה בת 17, עולה מתורכיה בגפה ונשלחת לקיבוץ אשדות-יעקב. כעבור שנים אחדות היא נישאת לחנוכה רפאלוב, חבר הגרעין הפרסי, שמתחנך אף הוא במשק. לאחר החתונה התגייס בעלה, והיא עברה להתגורר אצל הוריו במושב מסלול שבנגב.
בשנת 1952 נולדו לבני הזוג רפאלוב שני תאומים זהים - אורי וראובן.

"בהיותו בן שלושה חודשים חש ראובן ברע. רופא שבדק אותו בבית החולים בבאר שבע ציווה לשלחו לבית החולים בפרדס כץ, שם הודיעו הרופאים שהתינוק לקה בשיתוק ילדים. שלושה שבועות לאחר שאושפז, התקבל מכתב מבית החולים בפרדס כץ, בו נאמר לרותי שעליה לבוא לקחת את הילד.

"אבל, כאשר הגיעה רותי לקחת את הילד, הציצו אנשי בית החולים במכתב וקרעו אותו לגזרים בטענה שהוא מזויף. אחות זעופת פנים הביטה בה בזלזול מופגן, ובישרה לה שבנה נפטר בערב שבו הובא לבית החולים. ימים אחדים אחר-כך שבו בני הזוג לבית החולים, נחושים לקבל הסבר משכנע יותר, אך נתקלו בחומה של אטימות".

כשבידם תעודה חתומה על-ידי אחות בית החולים בפרדס כץ, המעידה שהילד נפטר, הגיע הזוג רפאלוב לבית העלמין. "חיפשנו בכל הכיוונים", סיפרה רותי, "ראינו גלי אבנים, אבל לא מצאנו אף קבר שכתוב עליו ראובן רפאלוב".

רותי חזרה לקבוץ אשדות-יעקב. בשנים הבאות נולדו לבני הזוג שלושה בנים נוספים. כעבור שנים, בהגיעו לגיל 16, קיבל בנה אורי, התאום של ראובן ש'מת' צו התייצבות לצבא. זמן קצר אחר-כך הגיע צו דומה גם... לאחיו התאום ראובן ה'מת'.

בשנת 1974, הזדמנה דורה, רעייתו של אורי התאום, לתל-אביב, ופגשה באדם הדומה לבעלה דמיון מפתיע. היא חשדה שמדובר באחיו התאום שנעלם וניסתה לדובב את האיש על מנת לשאוב ממנו פרטים לגבי משפחתו. הלה לא שיתף פעולה ורק הסכים לומר ששמו עופר. דורה משוכנעת עד היום שהאיש שפגשה הוא האח האובד ראובן.

"בתחילת שנות ה-80", נזכר אורי, "הגעתי עם אשתי למשרד הפנים. חברה טובה של אשתי הקישה את שמו של ראובן במחשב ואת מספר תעודת הזהות שלו, שהיה עוקב למספר שלי, ואכן עלה השם ראובן רפאלוב ממושב מסלול. במשרד הפנים בדקו את הנושא ואישרו לנו במסמך רשמי שילד שפרטיו זהים לאלה של אחי התאום נפטר בשנת... 1964, קרי בגיל 12.

"עובדה זו רק חיזקה את ההנחה שהילד לא נפטר בהיותו תינוק, כפי שמסרו לנו בבית החולים, אלא בגיל מאוחר יותר, אם בכלל".

הקבר נמצא ריק

'ועדת החקירה הממלכתית' חקרה את מקרה הילד ראובן רפאלוב. הקבר שבו, כביכול, נקבר הילד נפתח ונמצא ריק. גם זה לא מנע את הוועדה מלטייח את שפת הקבר הריק, ולקבוע שראובן אכן מת כתוצאה משיתוק ילדים, בהיותו בן ארבעה חודשים והובא לקבורה בתל-אביב.

איך זה מתיישב עם הרישום השונה במשרד הפנים, עם צו הגיוס שקיבל, ועם המפגש עם הגיסה בתל אביב?

רותי פרלוב כבר לעולם לא תדע. היא נפטרה לפני כחודש.

גם אנחנו לא נדע עוד הרבה על פרשת חטיפת הילדים בשנות ה-50. הרב מנחם פרוש ז"ל נפטר שלשום ולא הספיק לגלות את הסוד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!