נתפסתי משקר, על חם

במשך שנים רבות עובד שלמה ברשות שדות התעופה. עבודתו קשה ומעייפת, ונושאת בחובה אחריות גדולה. מהבוקר עד הערב הוא וחבריו אחראים להעברת ה'כבודה' מבטן המטוס לאולם הנוסעים הנכנסים.

לאחר נחיתת המטוס, הם פותחים את דלת המטען, מעמיסים את המזוודות והתיקים על העגלה, ומרוקנים אותה אט-אט על המסוע בבית הנתיבות.

ביום מן הימים, בעת פריקת מטען ממטוס שנחת מצרפת, הבחינו שלמה וחבריו בכלוב מפואר של בעל חי, המכוסה בבד. הם הציצו פנימה וגילו כלבלב חמוד, השקוע בשינה עמוקה. לרגע הפסיקו את עבודתם והחלו להשתעשע עימו ולנסות להעירו מתרדמתו. כל ניסיונות קריאות החיבה והטלטולים העדינים שהרעיפו לעברו, לא צלחו. חיית המחמד הייתה שקועה בתרדמה עמוקה.

בניסיון אחרון להכניס קצת שובבות בעבודה המעייפת, לצאת לכמה רגעים מהשגרה המעיקה, ולהשתעשע עם בעל חי, נענע אחד הסבלים את הכלוב בחוזקה, והטיח אותו לרצפה בכדי להעיר את הכלבלב מתרדמתו. מעוצמת החבטה, דלת הכלוב נפתחה ולאחר בדיקה קפדנית גילו לחרדתם העובדים: בעל החי נפח את נשמתו.

הם חשבו כי מעוצמת הטלטול מת הכלבלב, וכשהם מבוהלים ומפוחדים, וכשמחשבות של פיטורין, תביעת נזיקין, ושאר תסריטי אימה מתרוצצות במוחם, הביטו על בעל החי, דנו בינן לבין עצמם והחליטו: היות ומראהו של הכלבלב די שגרתי ונפוץ ואינו מזן מיוחד, ייסע אחד מהם לעיר הגדולה, ירכוש בעל חי הדומה בדיוק לכלבלב המנוח - וכך תבוא הבעיה אל פתרונה.

הכל הלך למישרין ולפי התוכניות. בחנות המיוחדת לבעלי חיים בעיר הגדולה, נמצא כלבלב הדומה כשתי טיפות מים לבעל החי המת, ובתוך שעה הסתיימה הפרשה. הסבלים הכניסו אותו אחר כבוד לכלובו המפואר, והובילו אותו למסוע קבלת הכבודה בבית הנתיבות.

שלמה, שמתוקף תפקידו היה אחראי על עובדי הסבלות ברשות שדות התעופה, התפלא לקבל בקשה דחופה להגיע אל חדרו של מנהל בית הנתיבות. מסתבר שבעלת הכלוב, תיירת מצרפת, הקימה קול צעקה ברגע שקיבלה את מטענה. היא עמדה על דעתה שהכלבלב היושב בתוך הכלוב אינו שלה. משטען בתוקף כי זה בעל החי שהוצא מבטן המטוס, טענה הגברת כי כלבה האהוב נפח נשמתו מעבר לים וכי היא הביאה אותו לקבורה בישראל, כך שמלכתחילה, עוד בצרפת, הוכנס הכלב לבטן המטוס ללא רוח חיים.

***


לפני כחודש ביקש ממני ידיד טובה: לזרז בירוקרטיה באחד מהמשרדים. אני הייתי עסוק מאוד באותו שבוע, ולא היה לי זמן להתפנות לעניינו. הוא הטריד אותי כמעט בכל שעה עגולה, ולא נתן מנוח לנפשי. לאחר יממה עניתי לו. עוד בטרם פתח את דבריו, אמרתי לאפרכסת: "דיברתי איתו לפני יומיים, הנושא שלך בטיפול נמרץ".

שיקרתי!

לרגע הייתה דממה בקו, ואז אמר ידידי: "רציתי רק להגיד לך שביררתי והוא נמצא בחו"ל כבר שבוע, וחוזר רק שבוע הבא ביום שני. כך שתמתין עם זה".

למזלי זו הייתה רק שיחת טלפון, וידידי לא הבחין בצבעי פני, שהתחלפו במהירות בשעה שתפשני בקלקלתי ובשקר גס. לאחר רגע, שיגרתי תירוץ דחוק והסברתי שכנראה לקח האיש את הנייד שלו לחו"ל ומשם דיבר איתי.

מן הסתם "מבקש הטובה" נמנה על קוראי הטור. אנצל את הבמה הזו לבקש ממנו סליחה, והנני מצהיר בזאת שקיבלתי על עצמי בכל מצב ובכל מקרה לומר רק את האמת.

ומכאן המסקנה, רבותי: אמת! אמת! ועוד הפעם אמת!

גם אם לא נוח, גם אם לא תמיד זה משתלם, אף פעם לא יוצאים מופסדים, גם אם זה נראה כך. כי אדם מוערך הרבה יותר מהיותו דובר אמת, ומושפל עד עפר כשקלונו מתגלה ברבים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!