החינוך העצמאי יעבור לידי הסיעה המרכזית
יממה לאחר פטירת הרב מנחם פרוש, אנו מפרסמים לראשונה את תקנון רשם העמותות הקובע: השליטה בחינוך העצמאי עוברת לידיו של הרב מאיר • הסיכוי האחרון של שלו"א: ניצחון בביהמ"ש • המסמך
- יוסי כץ, בחדרי חרדים
- ט' אדר התש"ע
- 12 תגובות
דוב פוברסקי
פטירתו של הרב מנחם פרוש, הכתה בתדהמה את הציבור החרדי. העסקן שעבר עשרות שנים של מאבקים ציבוריים, לא הראה סימנים כי הוא עומד לסיים את תפקידו. ההיפך הוא הנכון. בשנים האחרונות, מאז פרש מהחיים הפוליטיים, הוא הלך ופרח. הפעילויות להם היה שותף, והיוזמות אותם קידם, לא פסקו לרגע אחד. ככל שפרוש ספר אביבים נוספים, התגברו מפעלותיו כמעיין התגבר. אך ברגע אחד הכל נקטע. בחצות הליל של יום רביעי השיב הרב מנחם פרוש את נשמתו ליוצרה, והשאיר קהל גדול מחוסר דמות עסקנית השייכת לדורות קודמים.
אחד מן המפעלים בהם השקיע את מיטב מרצו, היה 'החינוך העצמאי'. לפני עשרות שנים היה יוצא פרוש למסעות גיוס כספים בגולה. בעוד בבתים רבים העלו את כלי הפסח לארונות העליונים במטבח, היה מנחם פרוש מתייצב בנמל התעופה בדרכו לארץ ניכר, על מנת לגייס כספים לתשלום המשכורות למוסדות אותם טיפח.
כך, עם המון מאמץ, הוקמו להם עשרות בתי ספר בפריפריה, כשעל המקהלה מנצח נעסקן מרחוב פרס. עברו שנים, והחינוך העצמאי נקלע למאבקי שליטה מכוערים. מנחם פרוש הואשם בגניבת הסוסים מהאורוות, ללא שיתוף כל הגורמים המנהלים את החינוך העצמאי. אך מי שהכי ראת פרוש ידע שאם הוא יצא למאבק, זה אך ורק בכדי לנצח. הוא לא אהב לרשום לעצמו הפסדים בפנקס. למכות, לפעמים, הוא לא התנגד. היו פעמים שהמכות שקיבל, היו המתנות הגדולות בקריירה שלו. וירושלמע'ר כמו מנחם ידע להעריך מתנות.
כך או כך, המאבקים על השליטה עברו מסעות רבים. תוך כדי המלחמה, התכנסו גדולי ישראל בכדי להחליט על הקמת עמותה חדשה, האמורה להביא לפרוש את הניצחון. אך גולשנו הקבועים וודאי יודעים שהכינוס לא תרם הרבה. הוא שימש דלק נוסף לעורכי הדין המנהלים דיונים בבית המשפט על השליטה במוסד.
לפני מספר חודשים נפטר הרב שלמה לורנץ ז"ל. לורנץ, שהיה חבר הנהלה לצידו של פרוש והרב יצחק מאיר, סימן בלכתו את הפלונטר הנצחי שילווה את מוסד החינוך העצמאי. למעשה, ההנהלה נשארה חצויה לשניים: יצחק מאיר מול מנחם פרוש (אם לא נחשיב את ליזרזון שתביעתו להיחשב כחבר הנהלה נידונה בימים אלו בבית המשפט). העניינים נראו יגעים, והתקשורת איבדה עניין בפרשה.
פטירתו של הרב מנחם פרוש הותירה למעשה את השליטה בידיו של הרב יצחק מאיר, שנשאר החבר היחיד בהנהלה. היה מי שהזדרז לשלוח למערכת 'בחדרי חרדים' את התקנון של רשם העמותות בו נכתב כי באם הולכים לעולמם חלק מחברי העמותה, הסמכות נשארת בידי מי שנותר. במסמך המובא כאן לראשונה נכתב כי אפילו באם נשאר חבר אחד בלבד, עדיין יש לו את כל הסמכות לקבוע מה יהיה בעמותה.
מה זה אומר, אתם שואלים? האם מחר בבוקר, נראה אברכים גוראיים הודפים את אנשי שלומי אמונים מהחינוך העצמאי? לא כל כך מהר.
הפרשייה כולה נמצאת בידי בית המשפט שאמור להחליט האם יש תוקף להחלטת מועצת גדולי התורה, שהחליטה לפתוח עמותה חדשה. באם יפסוק בית המשפט, שההחלטה חוקית, הרי שהסיעה המרכזית תאלץ לארוז את הפקלאות בטווח של 24 שעות, ולפנות את משרדי החינוך העצמאי לטובת פלוגות דגל – שלומי אמונים.
אך באם יחליט בית המשפט, שההחלטה שעברה במועצת גדולי התורה, אינה חוקית (ולכך יש סיבות רבות), הרי שאם לקורא שורות אלו ילד בחינוך העצמאי, כדאי לו להתכונן לרב'ה גוראי, או מורה גוראית בבתי הספר.
אכן, פטירתו של הרב מנחם פרוש לא משפיעה באופן ישיר על מאבקי השליטה. אבל אין ספק, שאתמול בערב יצאה הרוח ממפרשי סיעת 'שלומי אמונים' המתרכזת באבלה בעקבות לכתו של מורה דרכה.
יהיה זכרו ברוך.
אחד מן המפעלים בהם השקיע את מיטב מרצו, היה 'החינוך העצמאי'. לפני עשרות שנים היה יוצא פרוש למסעות גיוס כספים בגולה. בעוד בבתים רבים העלו את כלי הפסח לארונות העליונים במטבח, היה מנחם פרוש מתייצב בנמל התעופה בדרכו לארץ ניכר, על מנת לגייס כספים לתשלום המשכורות למוסדות אותם טיפח.
כך, עם המון מאמץ, הוקמו להם עשרות בתי ספר בפריפריה, כשעל המקהלה מנצח נעסקן מרחוב פרס. עברו שנים, והחינוך העצמאי נקלע למאבקי שליטה מכוערים. מנחם פרוש הואשם בגניבת הסוסים מהאורוות, ללא שיתוף כל הגורמים המנהלים את החינוך העצמאי. אך מי שהכי ראת פרוש ידע שאם הוא יצא למאבק, זה אך ורק בכדי לנצח. הוא לא אהב לרשום לעצמו הפסדים בפנקס. למכות, לפעמים, הוא לא התנגד. היו פעמים שהמכות שקיבל, היו המתנות הגדולות בקריירה שלו. וירושלמע'ר כמו מנחם ידע להעריך מתנות.
כך או כך, המאבקים על השליטה עברו מסעות רבים. תוך כדי המלחמה, התכנסו גדולי ישראל בכדי להחליט על הקמת עמותה חדשה, האמורה להביא לפרוש את הניצחון. אך גולשנו הקבועים וודאי יודעים שהכינוס לא תרם הרבה. הוא שימש דלק נוסף לעורכי הדין המנהלים דיונים בבית המשפט על השליטה במוסד.
לפני מספר חודשים נפטר הרב שלמה לורנץ ז"ל. לורנץ, שהיה חבר הנהלה לצידו של פרוש והרב יצחק מאיר, סימן בלכתו את הפלונטר הנצחי שילווה את מוסד החינוך העצמאי. למעשה, ההנהלה נשארה חצויה לשניים: יצחק מאיר מול מנחם פרוש (אם לא נחשיב את ליזרזון שתביעתו להיחשב כחבר הנהלה נידונה בימים אלו בבית המשפט). העניינים נראו יגעים, והתקשורת איבדה עניין בפרשה.
פטירתו של הרב מנחם פרוש הותירה למעשה את השליטה בידיו של הרב יצחק מאיר, שנשאר החבר היחיד בהנהלה. היה מי שהזדרז לשלוח למערכת 'בחדרי חרדים' את התקנון של רשם העמותות בו נכתב כי באם הולכים לעולמם חלק מחברי העמותה, הסמכות נשארת בידי מי שנותר. במסמך המובא כאן לראשונה נכתב כי אפילו באם נשאר חבר אחד בלבד, עדיין יש לו את כל הסמכות לקבוע מה יהיה בעמותה.
מה זה אומר, אתם שואלים? האם מחר בבוקר, נראה אברכים גוראיים הודפים את אנשי שלומי אמונים מהחינוך העצמאי? לא כל כך מהר.
הפרשייה כולה נמצאת בידי בית המשפט שאמור להחליט האם יש תוקף להחלטת מועצת גדולי התורה, שהחליטה לפתוח עמותה חדשה. באם יפסוק בית המשפט, שההחלטה חוקית, הרי שהסיעה המרכזית תאלץ לארוז את הפקלאות בטווח של 24 שעות, ולפנות את משרדי החינוך העצמאי לטובת פלוגות דגל – שלומי אמונים.
אך באם יחליט בית המשפט, שההחלטה שעברה במועצת גדולי התורה, אינה חוקית (ולכך יש סיבות רבות), הרי שאם לקורא שורות אלו ילד בחינוך העצמאי, כדאי לו להתכונן לרב'ה גוראי, או מורה גוראית בבתי הספר.
אכן, פטירתו של הרב מנחם פרוש לא משפיעה באופן ישיר על מאבקי השליטה. אבל אין ספק, שאתמול בערב יצאה הרוח ממפרשי סיעת 'שלומי אמונים' המתרכזת באבלה בעקבות לכתו של מורה דרכה.
יהיה זכרו ברוך.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 12 תגובות