מלאך המוות ממית את ה'בכורות' בחצות

אין לה מנחם

הרבה מאוד יש לנו ללמוד ממשנת חייו הספוגים בעשיה ציבורית של הרב מנחם פרוש ז"ל, שהסתלק הלילה לעולם האמת. את מיטב שנותיו הקדיש לחיפוש אחר האמת הנעדרת מעולמו, לחם בעוז ובחירוף להשיגה לטובת היהדות הצרופה, למען החינוך, הישיבות, הפצת התורה ועשית החסד, למען ירושלים וביצור חומותיה.

גם בשנות זקנותו לא הניח את השבט הנוקשה של המנהיג ועמו התייצב בעוז, בראש המחנה, ללחום את מלחמות ה' במבקשים לפגוע ולקעקע את יסודות אמונתנו. והכל בשמאל דוחה ובימין מקרבת, כשהוא הופך את חיבתם של גדולי הדורות אליו, לאנרגיות הממיסות את לב כל מי שבא עמו במגע ושהשתדל אצלו למען הכלל.

כולם היו אוהביו ומעריכיו, גם אלה שהציבו לעצמם מחסומים שלא יגלו זאת, ורק מלאך המוות, שלא יכל לו גם בהזדמנויות שונות לאורך חייו הארוכים והשלמים שנראו לו כשעת כושר, נותר שונאו ומשטינו עד ליומו האחרון. הוא הוכיח זאת לא רק בעצם חטיפתו אלא אפילו בשעה שבחר לעשות זאת.

94 שני,ם שכל ימיהם היו מלאים משעה לשעה ומרגע לרגע, ורק היום האחרון נקטע בנהי של חצות.
זו אינה הפעם הראשונה שהמלאך הרע הזה בא בשעה שבה הופיע גם במצרים, נוטל מעמנו את ה'בכורות' וזורע בלבול ושיבוש הדעת בשגרת חיינו. אפילו אנשי התקשורת ה'איתנים' שבנו, איבדו את שיקול הדעת. הבוקר, אין עוד ספק שהשטן אינו נמנה על שלומי אמוני ישראל.

לפני מספר חודשים הוא עשה את אותו 'תרגיל' לתאומו ומשלימו של הרב מנחם פרוש להנהגה האגודאית גם הוא מאנשי דור דעה - הרב שלמה לורינץ ז"ל. גם אליו הוא הגיע ממש באותה שעה, חטף את נשמתו והותיר את חלק ממערכות העתונים החרדים היומיים המומים לא פחות מאשר את משפחתו הקרובה.

"מקצועיותו של עיתון אינה נמדדת ביום-יום, לא בדיווחים השוטפים ובפרשנויות, ואפילו לא ב'סקופים'. המבחן האמיתי הוא כאשר מתרחש אירוע לא צפוי, הראוי לסיקור ברגעי הסגירה של העיתון" – כתבנו אז.

"ההתעשתות המהירה ושיקול הדעת שצריכים להפעיל עורכי הלילה בשעה מאוחרת, שבה ההיגיון כבר שוקע ונוטה להרדם, עשויים לקבוע את מעמדו של העיתון ואת מקומו האמיתי במגרש התקשורתי שבו הוא משחק".

במבחן הפתע ההוא, בעת פטירתו של ח"כ לשעבר הרב שלמה לורינץ ז"ל, צלילות הדעת שאפיינה אותו לא עמדה לעורכי הלילה של 'המודיע'. הלילה נקרתה להם הזדמנות לב'מבחן חוזר' אבל הם שוב לא עמדו בו. גם 'יתד נאמן' קיבל 'בלתי מספיק'.

מה שווים כל התקנות שתוקנו בהשראת גדולי ישראל בכנס ראשי מוסדות החינוך על נושא ה'אינטרנט' שמתפרסמים בכותרת הראשית של שני העיתונים היום, כאשר הידיעה המתפרסמת בשולי העיתון על הסתלקותו של הרב מנחם פרוש ז"ל מתבססת במקורה על ...'ויקיפדיה'. איזה ערך יש לדרבון להשריש את חובת הביצור החינוך של ילדינו כאשר אחד האישים המרכזיים שפעל למען מטרה זו ודאג לביסוסו של החינוך, נדחק עם הסתלקותו לשול העיתונים, לידיעה שאינה אלא כדי לצאת ידי חובה, ושרב בה הנסתר על הגלוי.

ושלא יספרו לנו, כמו במקרה של הרב שלמה לורינץ ז"ל, שהעיתון היה צריך לרדת לדפוס. בויתור על מודעה אחת היו יכולים לממן את ה'פיגור' ועוד היה נשאר בידם עודף לתרומה לעילוי נשמתו של הנפטר, לטובת 'קופת העיר'...

אם 'המודיע' הצליח לכלול בתוך הידיעה אפילו את מועד ההלוויה שנקבעה הרבה לאחר חצות , ולהכניס לעיתון את מודעת האבל המשולמת של המשפחה, אם 'יתד נאמן' הספיק להכניס בעמוד 9 את הידיעה הלאקונית שגם בה כבר מופיעה שעת ההלוויה, אין שום הסבר מתקבל למיקום המקטין את גודל החלל, ולעובדה שמודעות של 'מרכז אגודת ישראל בירושלים', של 'דגל ירושלים' ושל 'חברה קדישא הראשית והכללית' לא מתפרסמות גם בעתונים אלה, כפי שהן מופיעות ב'המבשר'.

אנחנו במקרה לא נפגענו מכך. לא משום שאנחנו קרוצים מה'שריון' שהרב מנחם פרוש ז"ל היה יצוק ממנו, אלא משום שגם היום מחלק העיתונים שלנו הניח בתוך ה'מודיע' המתפתל, ולא מתוך כאב על האובדן, את העיתון 'המבשר' , ואפילו שני עותקים ממנו, כמו היה זה נשמתו של ר' מנחם ז"ל תחת כנפי השכינה. ב'המבשר' שהפך אצלנו למוסף היומי של 'המודיע' מצאנו הכל. אבל מה אשמים כל הקוראים האחרים הנאלצים שוב ושוב לעמוד מול ה'תרגילים' האלה של השטן שהוא הוא אותו 'מלאך המוות' שנטל את ר' מנחם ז"ל מאיתנו?

חבל על דאבדין.

תפילה על רגל אחת...

נקדים ונאמר שהקטע הזה אינו מתיחה לפורים, גם אם יש לו את כל הנתונים להיות אחת הטובות שבמתיחות שידענו, שרשויות ה'ממלכה' שלנו מצטיינות בהן ועולות בהפקתן אפילו על כל 'חכמותיו' של אחשוורוש ש"מלך טיפש היה".

האם זכאי אזרח מדינת ישראל, שבדרך לעבודה התעכב לצורך 'עבודת הבורא' ונחבל תוך כדי תפילה, לפיצויים מהביטוח הלאומי כמי שנפגע ב'תאונת עבודה'?

שאלה מקורית ומעניינת והתשובה עליה מדהימה עוד יותר: החוק במדינת ישראל מגן על מתפללי תפילת שחרית בדרך לעבודתם, ומקנה למי שנפצע במהלכה זכויות, אבל לא אם הוא נפצע במהלך תפילת מנחה או תפילת ערבית, גם אם האיש עובד במשמרת אחר הצהרים או ערב. בביטוח הלאומי שלנו מאשרים רק תפילה אחת של יהודים ביום, את תפילת שחרית, והשתיים האחרות הן כבר תפילת רשות בעיני פקידיו. שלוש תפילות זה כבר יותר מדי...

ה'חידוש' הזה מגיע אלינו מכרמיאל הרחוקה. נדב מאיוסט כתב אתר mynet בעיר הצפונית, מדווח כי הסוגיה המגוחכת, הונחה לאחרונה לפתחו של בית הדין לעבודה על ידי תושב משגב שעצר בדרכו לעבודה כמשגיח כשרות, והתעכב בבית כנסת לתפילת מנחה וערבית. בצאתו מבית הכנסת, כדי להמשיך במשימות ה'פיקוח' שלו, הוא נפל במדרגות ונחבל ברגלו בצורה קשה ביותר. מאז המקרה, כך על פי התביעה, עבר מספר ניתוחים מסובכים וברגלו הושתלו ברגים ופלטינות והוא סובל מצליעה קשה.

במוסד לביטוח לאומי החליטו שהתפילה שלו אינה מתקבלת... הם סרבו להחשיבה לעצירה בדרך לעבודה ודחו את תביעתו.

הסיבה להתעקשות: החוק אמנם מגן על עובד העוצר להתפלל בדרכו לעבודה ומכיר במקרים שכאלה כתאונות עבודה, אבל הוא מתייחס מפורשות רק לתפילות הבוקר. עובד שעוצר לתפילת מנחה או ערבית אינו מכוסה, גם אם יוכיח שהיה בדרכו לעבודה.

לתביעה של י' מצורפת חוות דעת תומכת של שר המשפטים יעקב נאמן שבה נאמר בין השאר כי "החוק מתייחס דווקא לתפילת הבוקר, שכן מרבית האנשים מתחילים את עבודתם בבוקרו של יום ושבים לביתם בערב. והרי לא יעלה על הדעת" – כותב השר נאמן –"שהמחוקק התכוון להפלות בין עובדים אשר יום עבודתם מתחיל בבוקר לבין עובדים המתחילים את עבודתם בשעות הערב, בייחוד עת מדובר בעובד אשר עבודתו הינה לצורכי ציבור והיא אינה שונה בדבר מזו של עובד הבוקר".

אבל הביטוח הלאומי עומד על שלו ומתגונן לפני בית המשפט בטענה כי "בנסיעתו של התובע חלה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, שאינן למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של התובע כלפי
מעבידו...המחוקק ציין במפורש כי קיום מצוות תפילת בוקר בציבור בבית תפילה בו נוהג האדם להתפלל, אינה בגדר הפסקה או סטיה של ממש, להבדיל מתפילת ערבית, הכוללת שהות של כשעתיים בבית הכנסת"... טוענים ה'מומחים' של הביטוח הלאומי.

את התשובה כתבו כנראה יהודים שהעבודה שבלב היא תחום עיסוקם העיקרי, והם המעריכים בכוונות התפילה, שהרי 'שעתיים' של תפילת מנחה או ערבית, אינם ענין של מה בכך...זו אינה תפילה על רגל אחת, כמו זו של 'המשגיח' שרגלו השניה פצועה...

מעניין רק כיצד היו מטפלים בתביעה דומה שהיה מגיש פועל ערבי שתיפלותיו הן 5 פעמים ביום ולא שלוש כמו של היהודי, ובבוקר יש לו יותר מתפילה אחת?

יחי ההבדל הקטן

ראו מה ביני לבייניש.

ראו מה בין הגב' הראשונה של מדינת ישראל, אשת ראש הממשלה שרה נתניהו, לבין הגב' מס' 1 של מדינת ישראל, נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש.

ה'עוזרות' של שתיהן עשו, בתום העבודה במחיצתן, את אותו מסלול ממש והגיעו בסופו של דבר ל...בית המשפט. אבל איזו מהומת עולמים ליוותה את הליכתה של ליליאן פרץ, ה'עוזרת' של נתניהו לשם, ובאיזה שקט תקשורתי ואיכות שלטון משפטי ואזרחי עוברת פנייתה של עוזרת ה'נשיאה' לשם...

בידיעה שולית שרק עין פוזלת ועצלה יכולה להתקל בה, מדווח היום יובל יועז ה'משפטי' של 'גלובס', שה'עוזרת' האישית של בייניש, עו"ד דנה כהן-לקח, מונתה ביום ששי האחרון ב'מחטף', כרשמת בבית המשפט העליון במעמד של שופטת שלום.

כדי שהמינוי הזה לא יעורר יותר מדי תמיהות ותגובות שליליות כמתבקש, כרכו אותו ב'דבל' ומינו במקביל גם את העוזרת של ה'נשיא' לשעבר אהרן ברק, גאולה לוין שמה, לשופטת בבית המשפט לענייני משפחה במחוז הדרום.

אם עד עתה גברה נוסחת 'חבר מביא חבר' על כל שיקול רלוונטי אחר במערכת בתי המשפט ורק על פיה מונו שופטים בישראל, הרי שמהבוקר הלשיטה היא הרבה יותר מתקדמת ונוסף לה נדבך נוסף של 'עוזרת מביאה עוזרת'. בקצב הזה השלב הבא יהיה 'פיליפינית מביאה פיליפינית'...

מה לעשות? – 'ליליאן' של שרה זה לא 'דנה' של בייניש, ו'פרץ' של נתניהו זה לא 'הגב' לוין' שלה בדימוס ברק. גם 'שיכון הפועל המזרחי' בחדרה הוא לא 'רחביה' או 'כפר שמריהו' ה'חלוק' גם אם הוא נקי כפי ששרה נתניהו דרשה, הוא עדין לא 'גלימה' וה'מטאטא' הוא שעיר ומגעיל ולא כמו 'פטיש השופטים' המרוח בלקה.

נכון ששקית התה של ויסוצקי שה'עוזרות' פינקו בה את ה'גבירות' שלהן היא המכנה המשותף שביניהן, אבל לא היא שתלויה על חוט, קובעת בעניינים החמים האלה הדורשים גם 'מזג' מתאים אלא רק 'מאזני הצדק', והם פסקו שה'עוזרת' הזו תשב על כס המשפט וה'עוזרת' ההיא תאלץ ללחום על זכויותיה מהעבר השני של הדוכן.

איזה עולם אכזר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!