המהדורה החרדית של ה...'דר שפיגל'

'מנחת חינוך' באודיטוריום של בני ברק

שבוע חדש, יום חדש, אבל העיתונים המופיעים הבוקר נראים כאילו הודפסו אחרי ש'מכבש' עבר על 'מכבשי הדפוס' ו'תקע' אותם על ה'דפוסים' של יום חמישי, רביעי, שלישי ושני בשבוע שעבר.

כמעט אותן הכותרות על דובאי והרב אלון, מופיעות גם בעיתוני היום הכלליים, רק שהיום ה'פוקוס' בהן הוא על הרב מיכאל בודנהיימר מבני ברק, ראש כולל בקרית ספר, יותר מאשר על בעלי הדרכונים האחרים שעמם פעלו ה'מחסלים' בדובאי.

לראשונה גם מצטלם הרב בודנהיימר ל'מעריב', כשהוא אוחז בידו את הדרכון האמריקני שלו, ודוחה בעצמו בתוקף את הטענות הדמיוניות שהועלו בסוף השבוע בעיתון הגרמני 'דר שפיגל', כאילו הדרכון הגרמני האמיתי שלו ביקר בדובאי בעת חיסולו של הבכיר בחמאס.

'דר שפיגל' טען שהרב בודנהיימר הגיע לפני כשנתיים, בכבודו ובעצמו, לעיר קלן שבגרמניה, הציג בפני השלטונות המקומיים את תעודת הנישואין של הוריו ועדויות לכך שמשפחתו, שמוצאה מגרמניה, נרדפה על-ידי הנאצים. בעקבות זאת הונפק לו דרכון גרמני בהליך מזורז והוא ששימש את אחד מראשי המחסלים בדובאי.
הרב בודנהיימר טוען, לעומת זאת, היום: "אמנם ההורים שלי נולדו בגרמניה, אבל אני נולדתי בארצות הברית ומשם הדרכון שברשותי. מעולם לא בקשתי דרכון גרמני, ולא היה ברשותי אחד כזה. כל הסיפור הזה לא שייך לי והוא לא מפחיד אותי. יש בורא עולם".

בעיתונות החרדית התעלומה הפיקנטית הזו מופיעה ולא מופיעה היום, בצורה אפופת מסתורין שרק יכולה לתרום להגברת ה'חשדות'. אם ירצה יהודה גרובייס להפיק עליה סרט, הוא יאלץ להסתמך על "מקורות זרים" ולא על מה שמפורסם היום בעיתונות החרדית.

ב'יתד נאמן', שהרב בודנהיימר הוא חלק מהזרם הליטאי שהעיתון הזה פונה אליו, אם כי על פי עדות בתו הוא אינו קורא עיתונים כלל, הסיפור המעניין הזה רק מובלע בידיעה גדולה, בלי להזכיר מיהו 'מיכאל בודנהיימר' בעל הדרכון הגרמני העומד בעין הסערה.

מי שאינו מצוי אצל השיקולים התמוהים המנחים את עורכי העיתון הזה גם בעניינים אחרים ולא רק בעניין הזה, עוד עלול להתרשם שיש להם מה להסתיר...

ב'המודיע', מופיעה הפרשה כולה כמעט בכותרת הראשית, אבל גם שם שמו של הרב בודנהיימר נמחק מהידיעה, כאילו היו דפי העיתון הגדלה של הדרכון הגרמני שעליו מדובר.

רק 'המבשר' אינו ממושמע היום ל'צנזורה' שגזרה על עצמה התקשורת החרדית, והוא מפרסם את הידיעה על התעלומה, עם שמו המפורש של הרב התלמיד חכם שמצא עצמו עומד במרכזה. בהתנהגותו זו רק מגביר ה'מבשר' את התחושה שלא מדובר כאן בצירוף מקרים של חוסר תיאום בין העיתונים החרדים אלא במשהו מתוכנן מראש.

איזה מסתורין...
עזבו אותו מהשטויות, לנו יש היום את ה'דר שפיגל' שלנו. לפנות ערב נתייצב מול המראה (ה'שפיגל' בלעז) האמורה להציג את יופיינו, אבל בהתערבות עסקנים ואינטרסנטים גם עלולה חלילה לעוות את דמותנו.

לא הנבירה בפרטי החיסול בדובאי, ובוודאי לא האחיזה בשולי פרשת הרב מוטי אלון עומדים היום בראש עניינינו. בשני נושאים עיקריים שבהם יש בעתונות החרדית היום תמימות דעים, צריכה להתמקד כל תשומת הלב שלנו – יום ז' באדר וכנס המחנכים.

כמו בעיתונות הכללית גם החרדית אינה מוצאת לנכון להתייחס לז' באדר והיא נוהגת בתאריך החשוב הזה, כאילו...מקום קבורתו של היום לא נודע. אין שום אזכור לאלפי העולים למירון להתפלל ולספר את צאצאיהם, ולא למאות גומלי החסד של אמת, שהיום הוא יום חשבון הנפש שלהם ושבתי המשפט בישראל עושים לאחרונה מאמצים לקעקע גם את מעמדם של 'חברות הקדישא' שבמסגרתם הם פועלים.

בושה!

אבל כנס המנהלים והמחנכים שיתקיים לפנות ערב באודיטוריום שברמת אלחנן בבני ברק, עשוי לכסות עליה והוא תופס את כל המקום שהתפנה היום בעיתונות החרדית. הדריכות לקראתו, במיוחד אצל אלה שיזכו להשתתף בו, היא גדולה מאוד, אבל גם הפחד מתוצאותיו מצדיק את העלאתו לראש סדר העדיפויות התקשורתי.

הכנס הזה יכול וצריך להיות מנוצל לחיזוק אמונת החכמים בתוכנו ולביצור החינוך הטהור שהוא רצון משותף לכולנו. סכנת ה'אינטרנט' ופגעיו אורבים לכל אחד מאיתנו במידה שווה. חייבים לעשות הכל לצמצם אותה ולשם כך נועד הכינוס הגדול. יחד עם זאת אסור שיתווספו במהלכו עוד סכנות נוספות של זריעת פירוד ומחלוקת בינינו. של הרחקת אחים נאמנים.

הלילה נדע אם נוכל להמשיך ולהמשך בקלות לאורם של גדולי התורה, כמו פרפרים אל האור, או שנאלץ גם להבא להזיז מדרכנו את בעלי העניין העושים הכל כדי להטיל את צילם המדכא בין הציבור ירא ה' לבין רבותיהם.

קצר בתקשורת: 12 קטעים בשולי עתוני סוף השבוע

1. המשפט ה'מתחסד' ביותר

עמנואל שילה, עורך 'בשבע', מתייחס במדורו 'שולחן ערוך' לפרשת הרב מוטי אלון. איך לא. הוא מגבה את חברי 'פורום תקנה', וזו זכותו, אבל גם מתגרה ואפילו מתעלל במי שהפורום הזה קיבל החלטה ללא תקנה להפוך עצמו ל'חבר המושבעים' ונטל סמכות של 'סנהדרין' לחסלו.

אחרי 'החיסול הממוקד', במקביל להכרזתם בסיפוק של כמה מחברי ה'פורום' כי משימתם הושלמה, 'מתחסד' עמנואל שילה וכותב: "הרב אלון אינו אדם חסר אמצעים, תומכים או ידידים רבי עצמה והשפעה"...

אולי זו באמת אחת הסיבות לקנאה שהתפרצה נגדו.

אבל שילה אינו מודה בכך וממשיך בכיוון שונה לגמרי: "אילו היה משוכנע בחפותו, יכול היה להיאבק עליה. גם כעת הוא עדיין יכול. אדרבא, זה המקום לקרוא לו, להתחנן אליו: אם אכן הינך משוכנע בחפותך קום ותבע דין צדק".

הרב אלון, כמו כל אדם שהיה נקלע לסערה כמו זו שכוונה נגדו, נמצא במצב של חוסר יכולת להגיב ובוודאי להתגונן. לא הוא אמור לתבוע לעצמו 'דין צדק', הלכות התורה הן שדורשות זאת עבורו. אבל לה, לתורה, לא מציע עמנואל שילה, משום מה, את ההצעה ה'נדיבה' שלו...
זהו שנאמר "ב'שבע' יפול צדיק'...


2. החשיפה הגדולה ביותר

רק נחום ברנע חושף בטורו כי המקרה ששמו של הרב מוטי אלון נקשר בו, ושהובא ראשון לפני 'פורום תקנה' לפני כארבע שנים, התרחש לפני...נו תנחשו אתם כמה שנים? שנה? שנתיים? ארבע? שמונה ? שש עשרה?לא.

23 שנים!

זה בכל זאת בשלוש שנים פחות מהפשע שביצע לפני 26 שנים היהודי מפלורידה שגם הוא הוצא רק השבוע להורג אבל בזריקה ולא בתקשורת...


3. ההגדרה הקולעת ביותר

עמיחי אתאלי על הרב מוטי אלון, בכתבה תחת הכותרת ה'ממגנט' שהתפרסמה ב'מוספשבת' של 'מעריב': "זה בנאדם שאם תזרוק אותו בקוטב הצפוני ותחזור אחרי כמה זמן, תראה שכל הפינגווינים וכלבי הים מסביבו. כולם נתפסים בחום שלו"...

זו בכלל לא מטפאורה. זה מה שקרה ב'מגדל' שבצפון שאליה 'הוגלה' הרב אלון...


4. הגילוי המפתיע ביותר

מוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' מגלה כי אורי אילן, איש חטיבת גולני שנשלח בשנות ה-50, יחד עם עוד ארבעה צנחנים, לבצע משימה בסוריה, נלקח בשבי והתאבד כדי להימנע מחשיפת סודות הוא ...נינו של ר' שמעון שקופ זצ"ל. "לאחרונה התרחש באוניברסיטת בר אילן אירוע יוצא דופן על גבול הסוריאליסטי" - כותב מרדכי מרמורשטיין - "הענקת מלגות על שם ארבע דמויות : הרב שמעון שקופ זצ"ל, מגדולי רבני ליטא במחצית הראשונה של המאה הקודמת, ד"ר שושנה שקופ ז"ל הרופאה הכירורגית הראשונה בארץ ישראל, פייגה אילנית זצ"ל, חברת הכנסת הראשונה מטעם מפ"ם שהיתה נכדתו של "רב שימען", ונינו אורי אילן שהתאבד בכלא הסורי במחצית שנות החמישים והשאיר בנעליו פתק שבו רשם לא בגדתי". כתבה מרתקת.


5. ההודעה האינפנטילית ביותר

זהירות: מהיום בבוקר יכול 'המבשר', על פי תבונתו כמובן, לפרסם גם מודעות על מקומות 'טריפה' ובוודאי שעל מחללי שבת, וההחלטה אם להיענות להן או לא תהיה על אחריות הקוראים בלבד. רק גבית הכסף עבור המודעות האלה נשארת באחריות העיתון.

ב-5500 עותקיו של גיליון עש"ק האחרון פרסם 'המבשר' הודעה בנוסח הזה: "לתשומת לב! בימים אלה מתפרסמים מעל גבי עיתוננו פרסומים שונים של נופש וכדומה, חלקם בארץ וחלקם בחוץ לארץ. למרות ההסתייגות הקבועה המופיעה בעתוננו כי 'אין המערכת אחראית לתוכן המודעות וסגנונן' בכל זאת מוצאים אנו לנכון להדגיש כי אין בפרסום הדברים מעל 'המבשר' משום מתן גושפנקא או נקיטת עמדה הלכתית כלשהי. וביותר אמור הדבר לגבי חג הפסח בהם נוהגים ישראל להדר ולהחמיר איש כמנהג ביתו וכמנהג קהילתו".

עיתון חרדי שמודיע לציבור קוראיו שאין לו עמדה הלכתית חשוד גם כי יהיה מוכן לפרסם תמורת בצע כסף מודעות שאינן ראויות. בלי 'עמדה הלכתית' מה ימנע אותו מלפרסם אפילו מודעות 'טריפה' של 'טיב טעם', למשל?

'המבשר' באמת הסיר מעליו בהודעה זו כל אחריות וטוב שהוא מכיר בכך...


6. המאמר המרגיז ביותר

'יתד נאמן' נוקט באותו חוסר תום לב ודו פרצופיות, במאמר שהוא מפרסם במרכז המדור 'במוקד', המתפרסם במוסף 'יתד השבוע' ביום ששי האחרון. אחרי שהעיתון מממן את עצמו, גורף רווחים למנהליו, ומשלם משכורתם של הכותבים ממודעות המעודדות גם יציאה למלונות בפסח, בארץ ובחו"ל, שבכל אחד מהם פועלת גם 'מסעדה', עוטה יצחק רוט, אחד מעורכי העיתון, שגם הוא מקבל את שכרו ממודעות אלה, את 'מסכת הקנאות' שגם אותה רכש באותם הכספים וכותב: ..."הנה צמח לו זן חדש של חרדים עכשוויים, לבושים בסגנון מודרני, מדברים בשפה עדכנית, ופורצים את חוקי הגטו. הם מוגדרים כ'חרדים' כי יש להם כיפה שחורה על הראש ובנות זוגם, עטויות הלבוש המודרני, מכסות את ראשן באלגנטיות מופגנת, אבל הם כבר לא סגורים אי שם בתוככי בני ברק המשחירה או סמטאות ירושלים הקודרת, אפשר לראות אותם בחוץ, במלונות יוקרה, באתרי נופש מפוארים, וגם במסעדות מובחרות, הכל כמובן על טהרת ה'גלאט כושר".

בקיצור, הוא מתייחס לאלה שמנסים את מומלצי 'יתד' שקיבל תשלום הוגן עבור פרסומם...

רוט: "שוב אין הם מסתפקים בקוגל המיושן ובחמין המהביל המוגש להם במסעדות הקטנות ברחוב החרדי. הם אניני טעם, היוצאים אל ה'אור הגדול' במסעדות מפוארות, שם הם ממתינים למאכלי 'שף' מובחרים, המוגשים להם לאור נרות בליווי מוסיקלי מעודן במרכזה של העיר הראשונה ללא הפסקה או השניה או השלישית"...

רוט רק אינו מציין שאת כתובות חלק מהמסעדות והמלונות האלה ניתן למצוא גם בעיתון שלו - 'יתד נאמן'...

ורוט ממשיך: "אפשר להתווכח מהו חרדי אבל הגדרתם כ'חרדים חדשים' אינה נתונה לוויכוח. זו הגדרה שגויה, מוטעית וחסרת כיסוי היסטורי".

צודק. ההגדרה הזו מתאימה רק לו ולשכמותו שהמציאו את ה'שטנץ' של ה'חרדים החדשים' - 'קנאים' מצד אחד ומאידך נהנים מהכספים של מקומות האסורים על החרדים, לפי דעתם.



7. הכתבה המפרגנת ביותר

אין ספק שחיים יענק'ל ליבוביץ, ה'מאכער' החב"די בלבוש הסאטמרי, שנשוי לאישה ויז'ניצאית, הוא האיש שזכה בכתבה המפרגנת ביותר בעיתוני סוף השבוע האחרון.

המוסף החדש, יחסית, של 'כלכליסט' לסוף השבוע הקדיש לו את כתבת השער. ה'קידוח' מול חופי אשדוד שבו זכה יחד עם איש העסקים ז'קי בן זקן, גרם לקדחת לא רק אצל נוחי דנקנר שהתחרה מולו והפסיד, אלא גם אצל עוד כמה צרי עין שאינם אוהבים את ה'מטאוריות' שבה התברג ליבוביץ לעולם העסקים, וגם אצל כאלה שהוא שכח להזכירם בכתבה כמי שאחראים להבאתו עד ...'הלום'.

בכתבה יש יותר מרמז לכך שה'מכרז' האחרון שבו זכה לא היה שקוף דיו והבוקר כבר מדווח אותו עיתון, 'כלכליסט' שועדת הכלכלה של הכנסת תדרש לנושא, אבל מלבד זה הכל טוב ומאוד מפרגן לו.

שיהיה לו גם הלאה בהצלחה.


8. המודעה המצטמקת ביותר

בשבוע שעבר כתבנו במדור הזה על מודעה שהציגה את 15 הסוכנים ה'מצליחנים' ביותר של חברת 'רימקס' לתיווך נכסים, שהתפרסמה על פני שני עמודים במוסף 'סופשבוע' של 'מעריב'. במודעה הושתלה תמונתו של סוכן חרדי, עם זקן וכובע, והודבקה בין שתי נשים שאינן עומדות בתנאי המינימום של צניעות הנדרשת על ידי 'הועד לטוהר המחנה'.

השבוע מופיעה אותה המודעה שוב אבל בגירסה מצומקת. רק 9 סוכנים מופיעים בה ולא 15 כמו במודעה המקורית, רק אישה אחת מתוך השלוש שהופיעו במודעה הקודמת נשארה בה, והעיקר - החרדי והגברות שהוצמדו אליו כתף אל כתף, נעלמו ולא ידוע לאן. יצאו כנראה לעסקת תיווך דחופה...

בעינינו זה כאילו 'רימקס' היתה מציעה לנו בשבוע שעבר דירה מפוארת כ'מצ'וקמקת' בעלת שלושה חדרים בקושי.

איפה האמת בפרסום?!


9. הטעות הגדולה ביותר

רק לעתים נדירות יש לעיתונים את האומץ להודות בטעות ובערב שבת האחרון זה קרה ל'המודיע'.

אחרי ההכחשה הגורפת של הגר"ח קנייבסקי במודעות שפורסמו בשני העתונים המתחרים, 'יתד נאמן' ו'המבשר', כי מעולם לא אמר שאסור לקנות ב'שפע שוק', והצטרפותו של הגר"נ קרליץ לאותה הצהרה משמעותית, כותב א. בן שלמה: "האם נכשל 'המודיע' בפרסום הידיעה אודות ההכחשה למתן תמיכה לראשי 'שפע שוק'? התשובה היא: "כן, נכשלנו". ומדוע? – בגלל עצם העובדה שפורסמה לאחר מכן הכחשה להכחשה. מה יכולים היינו לעשות? - להביא זאת בחשבון מראש, למרות שזה בלתי ייאמן ובלתי נתפס, ולא להיגרר למצב שבו העניין מוסת מהקשרו, ואין כבוד התורה וכבוד השבת מתרבים על ידי כך"...

יפה להודות בטעות, אבל אם כבר כדאי להודות בגדולה יותר ולא בקטנה. ה'טעות הגדולה' של 'המודיע' בעניין זה היתה לשלוח את הכתב "שי רוזן", שלו רקורד ידוע של מעשים חמורים ובלתי אמינים, שאפילו נשפט בגינם, אל הגר"ח קנייבסקי כדי להוציא ממנו אמירת איסור על 'שפע שוק' ולהקליט אותו.

לעומת המבצע בדובאי, זה שנערך ברחוב רשב"ם נכשל.


10. הכתבה המיוחדת ביותר

מנחם כהנא מביא במוסף 'שבועי' של 'המבשר' כתבה מאלפת על 17 אלף יהודי פרס של היום, שעסקי השטיחים שהם מעורבים בהם מפתים אותם להישאר במדינתו של אחמניג'אד, הלא הוא המן של ימינו, ולא לעלות לישראל למרות שאיש אינו מעכב מבעדם לעשות זאת.

על פי המופיע במאמר לא מעט מאותם יהודים היו גם בין המוני הזועקים בהפגנות שהתקיימו לציון יום השנה ה-31 למהפכה האיראנית – "מוות לישראל".

כדאי לקרוא.


11. הכתבה המעריכה ביותר

מוסף 'כותרות' של 'המחנה החרדי' מביא השבת כתבה מלאת הערצה והתרפקות אל זכרו של רבי דוד לייב שוורץ זצ"ל, דמות המופת שהפך סמל ודוגמא לחלוקת צדקה ו'מתנות לאביונים' בימינו.

כשבטאון בעלז, המביא כתבה עם הערכה כה עמוקה למי שהיה חסיד ויז'ניץ מובהק, זהו דבר שכשלעצמו ראוי לכל שבח.


12. הפסיקה המפתיעה ביותר

ולסיום, ערב ז' באדר, שבו מציינים אנשי החסד של אמת את יום ה'תיקון' שלהם, מפרסם חיים גרינברג מ'בקהילה' הוראה מפתיעה של הגר"ח קנייבסקי, הנוגעת לקבורת המת.

"למעונו של הגר"ח קנייבסקי הגיעה השבוע אישה חרדית ובפיה השאלה הבאה: אבינו שהיה חילוני מובהק מת אתמול ומשפתחנו את הצוואה גילינו כי הורה להעביר את גופתו לידי חברת 'עלי שלכת' כדי לשרוף אותה. האם עלינו לקיים את דבר המת"?

הגר"ח הפתיע כשהשיב כי ניתן לשרוף את הגופה כפי בקשתו.

כשיצאה האשה, בירר אחד המקורבים שהיה בחדר על מה ביסס הגר"ח את פסיקתו ושמע ממנו כי אדם שמבקש לשרוף את גופתו לאחר שתצא נשמתו הוא בוודאי גוי...

"אבל האישה היא חרדית"? - הקשה הלה. "אימא שלה היתה כנראה יהודיה, אבל האבא הוא גוי ואין כל מניעה לקיים את דבריו" - חרץ הגר"ח קנייבסקי.

אל אפר תשוב...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!