השנה הראשונה: עשויה להיות קשה ומלחיצה, מדוע?

השנה הראשונה עשויה להיות שנה קשה ומלחיצה

כמעט רוב הזוגות טוענים, שהשנה הראשונה לנישואין הייתה השנה הקשה והמלחיצה ביותר. הרבה חלומות התנפצו במהלכה, ודפוסי התנהגויות שליליים נרקמו בתוכה. מדוע?

תשובה:

הגבר והאשה הם שני חלקים השונים זה מזו בכל התחומים: בצורת החשיבה שלהם, בצורת הדיבור, בצורת התגובה שלהם לאירועים. במידה והם באים מרקע וחינוך שונה ההבדלים עוד יותר מתחדדים.

ומשום כך, יש לכל אחד מבני הזוג איזה חלום או ציפיות לגבי הנישואין, כגון: מערכות היחסים, מה הם רוצים לקבל מהנישואין, איך יראה הבית מבחינה פיזית ורוחנית, אלו תפקידים ייקח כל אחד לעצמו, אלו תפקידים ימלא בן זוגו. בהרבה פעמים המציאות אינה תואמת כלל את החלום, או את הציפיות המרובות שתלו בנישואיהם.

ולא זו בלבד, אלא הרבה פעמים הם מתחתנים כשאין להם עדיין את היכולות והכישורים לחיי נישואין. כגון: וויתור, הבלגה, הסתפקות במה שיש, התחשבות בשני, ניהול משק הבית, ניהול תקציב הבית והמשפחה, דחיית סיפוקים, הכרת הטוב, פתרון בעיות בדרך יעילה. חסרונם של כישורים אלו מתבטא בצורה חריפה בתחילת הנישואין.

ואם בתקופת האירוסין הם חשבו כל הזמן: "איך אוכל לשמח את בן זוגי", הרי שלאחר החתונה מתחיל תהליך של נטילה ודרישה, התחשבנות, קטנוניות, גימוד החלקים הטובים, והעצמת החלקים השליליים. ודאי שחשיבה זו מושכת אליה רגשות והתנהגות בהתאם.

יש לדעת, שציפיותינו האישיות נוצרות ע"י תסריט שמוטבע במוחנו בגיל מוקדם, ע"י ההורים והחברה באמצעות מסרים תמידיים. אלו יכולים להיות מסרים חיוביים או שליליים, והם משפיעים משמעותית על התנהגותנו. שנת הנישואין הראשונה מספקת לנו הזדמנות נפלאה, לעצור ולשנות אמונות ודפוסים שהיו קיימים אצלנו, שהביאו אותנו להתנהגויות ולציפיות מסוימות.

בכל רגע יש לנו זכות בחירה, שיכולות לשנות את המחשבות שאינן תומכות בנו ובזוגיות שלנו, כדי שנוכל לחיות חיים טובים יותר מאלו שחיינו עד כה. אם אנו חשים פגועים, מושפלים, לא מוערכים, יש ביכולתנו להחליט להתעלם ממחשבות אלו שהינן רק בדמיוננו, ולבחור במחשבות התומכות ומעצימות אותנו, וגורמות לנו לראות את בן זוגנו בעין טובה, ואת הזוגיות כתומכת, מקבלת ובונה.

על כן, יש לנו את החובה ליצור את המודעות מי אנחנו באמת, וממילא נגלה כי את האמונות שרכשנו ושעוצבנו ואינן תומכות בנו נוכל לשנותם, כדי שלא יגרמו לנו להרגיש: כי 'איננו טובים במידה מספקת', או כי 'איננו ראויים לאהבה ללא תנאי'.

ובכך להגיע לעין טובה כלפי עצמנו והסובב אותנו, ולא להגיע לתחושת ציפייה מבן/ת הזוג ולהתאכזב כאשר לא מומש הציפייה, בבחינת: "נקי יהיה לביתו". ומהמקום הזה נוכל בע"ה להגיע לתקשורת של הקשבה, הכלה והבנה כדי ללמוד ולהכיר, ולהתאים את עצמנו לבן זוגנו.

מאת: הרב דניאל פנחסוב, מרצה ויועץ מומחה לנישואין ופסיכותרפיסט

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!