בירת ה'חסות' על התקשורת החרדית

ניצבים על פי האתון...

למרות שהתקשורת הבינאישית בה היא מהלקויות ביותר במושבות החרדים בישראל, מבקשת 'קרית ספר', שה'ספר' כבר מזמן ניטל אפילו משמה, לכוף את עצמה כבירת נותני ה'חסות' לתקשורת החרדית.

מה לה ולתקשורת?- אולי מתוקף המושג 'מודיעין' ששזור בשמה, היא מרשה לעצמה לדרוש את התפקיד. למרות שחייבים להדגיש, שהמילה הצמודה לה - 'עילית' - אינה מעידה על דבר והיא גם אינה מחייבת את פרנסיה של 'מודיעין עילית'.

זה התחיל עם ההתפרצות המגמתית והשקופה שיצאה מהיישוב הזה נגד אתרי החדשות לציבור החרדי. וזה ממשיך, עם הקמת 'ועדה רוחנית לענייני פרסום' שרק היא תאשר מעתה את מכירתם וחלוקתם חינם של עיתונים בתחומי העיר, בראשה עומד יעקב גוטרמן .

כבר מזמן מדברים על כך, אבל היום הגיעו לידינו התקנון וההסכם המחייב (תצלום למטה), עליהם נדרשים כלי התקשורת, המבקשים להיכנס לתחומי העיר, לחתום. אם יעמדו בהתחייבויות, יקבלו 'רשיון תנועה' לתיבות הדואר, תמורת 'סכום פעוט' של 500 שקל נטו מדי חודש.

"כל מודעה, פרסום, כתבה, ידיעה וכו' וכן כל חומר העומד להתפרסם בעיתון, חייב לעבור את בדיקת הוועדה" - מודגש כבר בסעיף הראשון בהסכם, ופירוש הדבר שאין יותר בקורת על הנעשה בתחומי הטיפול של העירייה, למשל.

למה? סעיף 3 מבהיר: "על החלטות הוועדה אין חובת הנמקה", והיא הרי כבר החליטה.

במידה שבעלי העיתון לא יעמדו בכללים של הוועדה, מוסכם שהועדה נותנת ה'חסות' תוכל לפרסם זאת בכל דרך אפשרית ותבקש מהציבור לא לפרסם בעיתון. "לבעלי העיתון לא תהיינה 'קפידא' וגם לא 'תביעה ממונית על נזק שיגרם כתוצאה מכך, לא כלפי חברי הוועדה ולא כלפי לשכת הרב".

בלי לחתום על ההסכם הזה, נראה ממנו, שיש מקום לתביעה ממונית ואפילו אישית כזו.

הכל בתנאים סופי ומוחלט על פי ההסכם הזה, חוץ מ...התשלום. "במידה ולאחר זמן יתברר שצריך להקדיש יותר זמן לבירורים" - נאמר בסעיף 11 - ידון הסכום החודשי מחדש. במידה ויהיו עלויות נוספות לוועדה, כגון צורך בפקס או בקו טלפון (למה שלא יהיו, רק משום שאין חובת הנמקה? ...) או נסיעה לבדיקה הנצרכת עבור בעיתון, הוועדה תיידע את החתום מטה, והוא יהיה אחראי לסידור התשלום על כל ההוצאות האלה".

מה שנקרא החתול יממן את השמנת בעצמו.

איך זה מתיישב עם טוהר המידות? - סעיף 3 בהסכם: "על החלטות הועדה אין חובת הנמקה".

למרות שההסכמים עומדים להיחתם תחת הכותרת "לשכת הרב מודיעין עילית", נדרש מבקש הרשיון לחתום שכל דין ודברים ידון רק בבית הדין של לשכת הרב, וחתימה על המסמך כמוה כחתימה על שטר בוררות.

מה אסור יהיה לפרסם בעיתון? "מלונות ונופשים באילת" (לידיעת רבני ישראל שנפשו שם לאחרונה); "מכירת בגדים רק באישור הוועדה לכשרות הבגד שע"י לשכת הרב" (לרוב הבגדים המתפרסמים בעיתונים החרדיים המופצים בעיר אין הכשר כזה); "הכתבות יהיו בפיקוח, ביקורים של אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות בסוף העיתון".

ומה על ה'אינטרנט'? תתפלאו: אין איסור גורף ויש פתח לעקוף כל מהמורה. "אינטרנט - רק אם הוא מאושר מטעם הוועדה למחשבים".

מעניין. הם לא קראו ב'המודיע' היום שלעולם "לא יהיו אתרים עם הכשר?"

מוישה פרוש ( 1.94 מ') מרגיש 'על הגובה'

העיתון 'גלובס' מייחד היום כתבה מעניינת במיוחד על קרובים של חברי הכנסת הגאים בייחוס המשפחתי שלהם, ומסתייעים בו לקידום עסקיהם, גם אם אינם מודים בכך.

תחת הכותרת "משבח"כ שכזאת" מתראיינת טלי, אחותו של שר האוצר יובל שטייניץ שהיא בעלת עסק גישור: "אני לא מבליטה את הקשר המשפחתי, אבל לא אגיד שלא אהיה מרוצה מכל בונוס שזה ייתן לי אם זה יוודע". עדי, אשתו של יו"ר ועדת הכלכלה, אופיר אקוניס, בעלת משרד לייעוץ תקשורתי, וגם - מוישה, בנו בן ה-26 של ח"כ מאיר פרוש, שמשמש כ"מנכ"ל העיתון החרדי 'המבשר'".

למרות כל הסקרים והמחקרים המופרזים ומופקעים, שנמרחו על דפי 'המבשר' בשבוע האחרון, ה'רזומה' המתפרסם במסגרת הקטנה בתוך השיחה המרתקת של ספיר פרץ איתו, אמורה להכניס אותו לפרופורציות.

על פי מה שנכתב שם יש ל'המבשר' בסך הכל 5500 מנויים, וגם זה מספר שבוודאי עיגלו אותו הרבה כלפי מעלה כמו 130 (!) העובדים שנכתב שיש לעיתון.

אבל למרות הנתון המאוד לא מחמיא של מספר המינויים הזעום, מוישה, ה'מתנשא', על פי העיתון, לגובה של 1.94 מרגיש 'על הגובה'. "אבא שלי מתנשא לגובה של 1.86" - הוא אומר, נתון שניתן לאמת אותו גם על פי מידות זקנו - "ובכלל אנחנו משפחה של גבוהים".

בהקשר עם ה'גובה' הוא שכח את סבא ר' מנחם שהוא אמנם מורם מעם, אבל לא על פי מידות גופו דווקא. אבל כשמדובר בגאווה האישית, הוא אינו שוכח מנין בא. "אני גאה להיות פרוש" - הוא מצהיר ומוסיף: "שם המשפחה מחייב...אבל זה מחייב בכיוון החיובי ולא בשלילי" (?).

"השם תמיד עזר לי בחיים" - הוא מוסיף כאילו הוא בשנותיו של סבו - "אף פעם לא הרגשתי שאני מפסיד ממנו...השם פרוש עוזר למכור מהר יותר...שילוב של מקצועיות ושם הוא שילוב טוב".

כמי שגאה כל-כך במשפחתו מגלה מוישה, בלי שום רתיעה, ש'המבשר' הוא...עסק משפחתי. 'גלובס': "סבו (על אף גילו המתקדם 95)ואביו מעורבים בעשייה, אמו, רחל, רשומה כבעלת המניות ואחיו יעקב משמש כ...מנהל התוכן של העיתון".

יו"ט רובין העורך הראשי, אשר מדינה ואפילו ברנשטיין-מוזסון, הם רק סטטיסטים בשירות משפחת האצולה התקשורתית החדשה...

אחת ה'יציאות' היותר חכמות בשיחה הקצרה, אבל מרחיבת היריעה, של המנכ"ל, היא זו שבה הוא עורך השוואה בין מעורבותו התקשורתית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובין זו של אביו, סגן שר החינוך, מאיר פרוש. "זה לא סוד שאבא שלי עומד מאחורי העיתון. מותר לו. הוא לא כמו ביבי שמתחבא מאחורי ישראל היום"...

הדברים האלה עוד עלולים לגרור למשבר קואליציוני...

מוישה פרוש, מנכ"ל העיתון שהתייצב בתקופה האחרונה בראש החץ של המתחפשים לספר 'שמירת הלשון' של ה'חפץ חיים', ומטיף, כמעט בכל יום, נגד כלי התקשורת האלקטרוניים החרדיים המפיצים, כביכול, לשון הרע ורכילות, מקפיד מאוד שלא לעשות זאת בעיתון המשפחתי. את כל הכביסה המלוכלת הוא תולה על החבלים של עיתון העסקים של ישראל. הוא מרבה בחילול ה' בכך שמאריך ומפרט את המניעים שהובילו לפתיחת ה'מבשר', ומספר בהרחבה על הקרע שנפער, עוד בעבר, בין משפחת פרוש לחסידות גור.

עכשיו גם כל קוראי 'גלובס' יודעים ו'מניותיו' בבורסת הולכי הרכיל עלו.

אבל לא רק בגלל זה 'המבשר' לא יוכל לקבל את הכשר ועד הרבנים לענייני פרסום של מודיעין עלית. בתשובה לשאלה של הכתב "איך לדעתך נכון למנף את הייחוס המשפחתי לטובת העסק?", הוא משיב: "אבא שלי מקפיד להתייעץ עם יועץ משפטי ועם אנשי מבקר המדינה. (איפה ה'גדוילים'?). לפני מספר שבועות נסענו כל עובדי העיתון לסוף שבוע באילת. אבא שילם את החדר מכיסו. זה נקי".

נקי משפטית - כן. איש לא יכול להטיל ספק ביושרו של מאיר פרוש. אבל נקי רוחנית - הוא לא!

'ועד הרבנים לענייני פרסום' הרי קבע מפורשות ש'אילת' היא מחוץ לתחום לתקשורת החרדית, אז איך זה ש'המבשר' לא רק שאינו מציית לרבנים בעניין זה, אלא עוד נותן דוגמא אישית רעה ל-5500 המינויים שלו ויורד עם 'כל' עובדיו לאילת לבלות בה סוף שבוע?

הנעירה אינה מקרית!

בואו ונחשוב לרגע על פי השכל הישר, ונעשה שימוש גם במנת המשכל שעל פי חוות הדעת הפנימית מעוררת המהומה ביומיים האחרונים, חלק מהשופטים הניחו אותה בצד.

ארבעה חודשים אחרי שעו"ד אורי קורב, סגן פרקליט מחוז ירושלים ואחד מתובעיו של אולמרט, שיחרר את חרצובות פיו בפני סטודנטים ב...הוד השרון, ועמן את חרצופותיו, ובדיוק שבוע לפני תחילת משפטו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, מתפרסם לראשונה שהוא כינה פעם את חלק משופטי בתי המשפט בישראל "חמורים" והמערכת כולה נוערת ומנוערת.

הגיוני שזה מקרי?

העיתוי המתוזמן של הפרסום בכותרת הראשית של 'ידיעות אחרונות', בדיוק בגיליון הנפוץ של השבת שלפני תחילת משפטו של אולמרט, אינו נראה גם לכם עוד ניסיון להוכיח שהאון התקשורתי הוא עדיין בעל השפעה, גם אם נותר בנאמנותו לשלטון שכבר הוחלף?

אז מה אם איזה מאצ'ו שחצן גילה דעתו בעבר ששופט בבית המשפט השלום בנצרת, באשקלון או אפילו בתל אביב נראה לו כ'חמור'? מה זה נוגע למעשה החמור של נטילת מעטפות עם ירוקים מטלנסקי? במה זה ממעיט את חשדות כרטיסי הטיסה הכפולים מ'ראשון טורס'? איזה קשר יש לכל זה לשופטיו של אולמרט ומדוע צריך המשפט שלו להדחות בעקבות הפרסום בשלושה חודשים?

רק לפני כשבועיים, כאשר הסיר רפי כהן את נעליו, כדרכם של כהנים ש'מברכים', והשליך אותם לעבר נשיאת בית המשפט העליון דורית ביייניש, כטבעם של כהנים חמומים, צוינה הנשיאה לשבח על שלמרות ה'שריטה', לא זו שעו"ד קורב דיבר עליה, והמשקפים שנשברו לה, שבה הגב' בייניש לאולם הדיונים במהירות הראויה להערכה.

למה שגם שופטיו של אולמרט לא יתנהגו על פי אותן נורמות חיוביות, ולמה במקרה שלהם דווקא מצדדים בדחיית המשפט?

העיתון גלובס כותב הבוקר שמאז יום שישי, שבו פורסמו ברבים דבריו של עו"ד קורב, מועברים ברשת המייל הפנימית של השופטים עשרות הודעות נזעמות הקוראות להם להשמיע קול נחרץ בעקבות ה'עליהום' כלפי מערכת המשפט. בכתבה מובאים דברים שכתבה השופטת ורדה אלשייך בנושא, ובין השאר נאמר בהם: "תתפלאו. יש שופטים הסבורים כי דווקא שתיקתנו עדיפה על תגובה" - כתבה אחת השופטות - "וכי לא על כל נעירה חייבים להגיב"...

להם מותר? כמה משפטים ידחו עכשיו עד שאותה שופטת אנונימית תצליח להדליף לתקשורת בלי שתיתפס את הטענה הילדותית – "הוא התחיל"?...

מ'אורוות החמורים' וצהלתם בעדר המקיף את אולמרט, בעקבות פרשת קורב והתפתחותה כמתוכנן, נודף ריח כבד של 'פוליטיזציה'.

בימים אלה פרסם ד"ר גידי ספיר, מומחה למשפט תחוקתי מאוניברסיטת בר אילן, מאמר לגמרי לא היתולי, המוכיח עד כמה הטענה הזו אינה תיאורית קונספרציה. "אין חיה כזאת שופט אובייקטיבי" - כותב ד"ר ספיר במאמר שצוטט בעיתון 'כלכליסט' - "המקסימום שאפשר לדרוש משופט זו עקביות. בכל מקום שהמחוקק השאיר מקום לשיקול דעת השופט לא יכול לפעול אחרת מאשר לפי...השקפת עולמו".

ד"ר ספיר כותב עוד, כי "חרף הטענה שלבית המשפט העליון מתמנים לפי קריטריונים מקצועיים, זה סוד גלוי שהם מתמנים בעצם לפי השקפת עולם ולפעמים על בסיס היכרויות... אני בהחלט מקבל את הטענות שבעליון יש ספקטרום דעות שאינו משקף את הדעות הרווחות בציבור. נטית השופטים היא מרכז-שמאלה, מבחינה פוליטית וימנית בתחום החברתי. זה בהחלט משפיע".

הדברים הנכוחים האלה עשויים לתת להשתלשלות הדברים בשערוריית קורב, שמובילה לדחיית משפטו של ראש הממשלה לשעבר אולמרט, מבט בספקטרום רחב יותר, אבל גם להאיר את התנהלות מערכת המשפט בנושאים אחרים, המאששת את טענותיו של סגן פרקליט מחוז ירושלים, גם אם הן נאמרו בבוטות.

כך למשל, מגלה ד"ר גידי ספיר עוד במאמרו, כי נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, היה דואג תמיד למנות שופט דתי, כעלה תאנה, בתיקים שדנו בנושאי דת ומדינה. "הוא עצמו ידע שהשופט הזה יהיה לעולם במיעוט ומכאן שהתוצאה היתה ידועה מראש"...

בואו ונפסיק כאן. גם משום שהדברים מדברים בעד עצמם, ואין צורך להרחיב בהם למי שאינו שם את שכלו בצד, כמו חלק מהשופטים, וגם משום שהדברים החמורים עוד עלולים לצאת, בעוד ארבעה חודשים, מכלל שליטה, ומי יודע מה הם עוד עלולים לעולל לנו...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!