מנקה הרצפות התגלה כאספן • סיפור חיים

השטיבל'ך של זכרון משה, הם אגדה. אין ירושלמי שפגשתי, שאינו יודע להעריך את המקום הזה. פעם אחת עד כה, זכיתי לצפות באגדה.

האגדה הירושלמית הזו, מכילה פסיפס אנושי, כל אדם שם, הוא אגדה בפני עצמו. יצאתי למסע מרתק בעקבות אחת מן הדמויות.

הוא חולה דיאליזה, מתפרנס משטיפת רצפות ב'זכרון משה', ובביתו הוא מחזיק באוסף נדיר ומרתק של חפצי אומנות, ציורים ותמונות עתיקות. הכירו את חנוך מגלבסקי, תושב שכונת 'זכרון משה' בירושלים.

פגשתי אותו בבית הכנסת, בשעת בוקר מוקדמת, עוד קודם שראשוני המתפללים הגיעו. האדם עם הלבוש הצבעוני, המגפיים הגבוהות, החולצה והסוודר הצבעוניים, בולטים אפילו בנוף הירושלמי הרבגוני.

"אתה מצלם פה?" הוא פנה אלי בשאלה. כן, באתי לתעד את בית הכנסת, עניתי. "אין לך מה לצלם פה. אבל אני גר פה לא רחוק, שם באמת יש מה לצלם".

מאי שם הוא הוציא מטריה שחורה גדולה, ויחד יצאנו אל הרחוב הגשום.

ביתו התברר כלא יותר מדירת חדר צפופה ועמוסה, חצי מטר מתחת לאדמה, בבניין שראה ימים יפים יותר, אולי לפני מאה שנים.

מעבר לדלת הפלדה, הסתתרה לה גלריית תמונות, ציורים וחפצי אומנות עתיקים ונדירים. בקושי ניתן היה לעבור בתוך הדירה הקטנה והצפופה.

בפנים, כשבקומקום שהונח על פלטה חשמלית התחממו מים, הוא הציג בפני מוזיאון של ממש. לאחר שצילמתי מספר תמונות, התיישבנו, והוא סיפר לי את סיפורו.

"הקמתי את הגלריה בשביל למכור את תוכנה. אני חולה דיאליזה, וזקוק להשתלת כליה בעלות של מאה אלף דולר, שאין לי. ובשביל לאסוף אותם אני אוסף דברי עתיקות בכדי למכור אותם ולנסות להשיג את הכסף להשתלה.

"הצלחתי בחמשת השנים האחרונות לאסוף כמות אדירה של עתיקות, אבל האו"ם ביטל את החוק שמאפשר להעביר איברים בין מדינה למדינה, ניתן רק באותה המדינה, ויש סיבוך גדול אם אני אצליח עם הכסף לעשות את ההשתלה. בעזרת ה' אני מקווה שבעזרת החברים שלי אצליח לארגן את ההשתלה, ובינתיים הגלריה הזאת פה.

"לכבוד יום הולדתי ה-71 שחל בט"ו בשבט, הקמתי שולחן עם הרבה פריטים מעניינים. לצערי כבר הספקתי לפרק אותו".

אנשים מספרים על עצמם

"אני יליד רוסיה, שלושים שנה בארץ ישראל. בתחילה התגוררתי בקריית ארבע, חברון, ואז קיבלתי דירה בקריית מנחם בירושלים. ומאז, עשרים ושמונה שנים, אני בירושלים.

"אני אספן, אוסף תיקים ואומנות. יש לי שלושים תיקים במשטרת ישראל, 19 מעצרים, חיפושים בבית בלי סוף, כל החיים אני לוחם בציונים ימח שמם. על פשעים של גניבת ומכירת ילדים, כל הפשע המתוכנן מראש, להרוס את עם ישראל, וארץ ישראל. להפוך אותה למדינת גויים כמו כל העמים. בשביל זה באתי ארצה, בתחילה תכננתי לרדת לאמריקה.

"הורי נפטרו ושלושת אחי מתגוררים בניו יורק. אחיין שלי קצין ביטחון ומפקד באונייה אמריקאית, אחיין אחר, בן אחי הגדול, מורה באקדמיה הצרפתית אנגלית בניו יורק".

איך אספת את כל יצירות האומנות הרבות?

"כל החיים שלי אני ואחי מכירים ואוהבים עתיקות ואומנות, ואני מבין בזה, ואספנו מכל מיני מקומות, חנויות ואנשים פרטיים".

הרבה מאוד כסף.

"אני הצלחתי להשיג בלי לשלם יחסית הרבה כסף, אין לי אפשרות לשלם הרבה כסף. אני מקבל מהביטוח הלאומי 2500 ₪, וגם אני עובד כמנקה וגבאי בבית הכנסת "זיכרון משה", עוד 2000 ₪. בקיצור 1200$ יש לי כל חודש נקי. אני בודד, אספתי כסף, וקניתי את כל פרטי האומנות האלה בשביל למכור אותם ולהרוויח כסף להשתלת הכליה שאני זקוק לה.

"אני מכיר הרבה צעירים שמביאים לי לפה תמונות כי מבינים שאני אוסף ומעריך אומנות. יש כאן גם הרבה תמונות ודיוקנים שלי. כל החברים, והצעירים הירושלמים שגרים פה, שמעריכים אותי ואת האומנות, נותנים לי את זה.

"יש לי חבר צייר, עשרים שנה בירושלים, במקור מטשקנט, יש לו בית מלאכה בבית עתיק ידוע בכיכר הדווידקה, קניתי ממנו כמה עבודות, וקיבלתי מתנות".

מה היצירה הכי מיוחדת שיש ברשותך?

"יש לי שתי תמונות מיפן, על משי אמיתי, של תולעים. אחת פה ועוד אחת בסלון.

"יש לי חבר, אלכסנדר ברין, היה לו בית מלאכה למסגרות. היו אנשים שהזמינו מסגרות, ולא היה להם כסף לשלם. והוא אמר לי, חנוך, תשלם לי על המסגרות ותיקח את התמונות, והוא אמר להם שאם הם לא משלמים אז הוא מוכר את התמונות. וכך שילמתי מחיר של מסגרות ועוד משהו קטן, וקיבלתי את התמונות".

וכך השגת את היצירות...

"זה היה אצלו בבית המלאכה ברחוב יפו 31, שם השגתי, שילמתי, וקניתי חלק מהם.

"יש פה ארון מלא יצירות פורצלן שקניתי מהחנות 'סמי עתיקות'. חלק קניתי מחנות העתיקות מלקין בחיפה. וכך לאט לאט יצרתי לעצמי אוסף די נחמד. בינתיים עוד לא עשיתי מכירות.

"האחים שלי מארה"ב עוזרים לי, שולחים לי כל חודש כסף לתרופות שקופת חולים לא מכירה בהם. וגם לרפואה אלטרנטיבית, שתי קבוצות טיפול סיניות שאני מטופל בהן עכשיו, 600$ לחודש ואין לי ממש את הכסף הזה, ואני גם אוסף קצת מהמשכורת, מהביטוח הלאומי, ומהעזרה של האחים שלי. ולאט לאט אני אוסף. וכשאני אתחיל למכור את האוסף שלי, אני מקווה שאני אצליח להשיג את ה100.000$ של השתלת הכליה. אבל הבעיה היא שהיום בארץ מכסף לא עושים ניתוח. אני מקווה שכשיהיה לי כסף אני יוכל להשיג תרומה בחו"ל ■

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!