חגי הקניות חוזרים והורסים לנו את כדור הארץ

ימי המבצעים בנובמבר מביאים לצרכנות-יתר, להתמקדות בחומריות ולביסוס צריכה כעניין תרבותי הכרחי המשפיע על כל תחומי החיים. חווית הקנייה במבצע הופכת למטרה בפני עצמה והרצון לקנות ולהתחדש דוחק את העיסוק בשאלות האם יש צורך במוצר, האם נשתמש בו ומהן ההשלכות הסביבתיות של הייצור, השימוש וההשלכה של המוצר שרכשנו.

כאשר נכנסים לאתר או לחנות על מנת להתבונן בהיצע, מתפתים לא פעם לרכישות נוספות מעבר לאלו שתכננו מראש. מעבר לכך אופן המכירה מתוכנן לפתות את הקונים להגדיל את הרכישות: המגבלות על סכומי מינימום בקנייה, הצעות על מבצעים רגע לפני הקופה, או התניית משלוח בסכום קנייה מסוים גורמים לנו להוסיף אפילו עוד מוצרים לסל. השימוש באשראי, כלומר אין צורך לראות כסף של ממש יוצא מן הארנק, לצד החיוב העתידי של סכום הקנייה תורם גם הוא להחלטה לקנות עוד. לבסוף, חווית הקניה מחנויות גלובליות מאפשרת להרגיש קצת בחו"ל בלי לזוז מהבית, עוד סיבה טובה לקנות.

המוצרים המטלטלים נארזים בשלל חומרים שונים כמו שקיות פלסטיק, בועות אוויר, מעטפות וארגזי קרטון המועברים לאשפה עם קבלת המוצר. קניות חריגות או לא איכותיות, צפויות לסיים את חייהן בפח מוקדם מהצפוי. על פי הערכות, אמריקאי ממוצע יזרוק תוך שישה חודשים בלבד 99% ממה שקנה.

כמה "עולה" לסביבה חולצה אחת שאנחנו קונים באינטרנט? ופלאפון חדש?

כותנה הוא גידול 'צמא' במיוחד הדורש כמויות מים גדולות. גידול כמות הכותנה הדרושה לחולצה אחת מוערך ב-2,700 ליטרים של מים כמות שוות ערך ל-54 מקלחות מהירות של אדם בוגר. לאחר הגידול, יש לעבד את הכותנה, להפוך אותה לחוטים, לצבוע, לעצב, לגזור ולתפור, לשנע ולשווק. בשנת 2015 תעשיית הטקסטיל צרכה כ-98 מיליון טון של דלק לשלבי הייצור השונים ומעריכים כי כמות זו תשלש את עצמה עד שנת 2050.

בעידן ה"אופנה המהירה" שמאפיין את העשורים האחרונים מכירות הבגדים עלו מאז שנת 2000 ברחבי העולם פי שתיים ובמקביל מספר הפעמים שכל פריט לבוש נלבש יורד בהתמדה, אנחנו קונים יותר ומשתמשים בכל מוצר פחות פעמים. רק אחוז אחד מכל הטקסטיל העולמי ממוחזר, כלומר רוב הטקסטיל המיוצר הופך במהרה לפסולת וברוב המקרים נטמן באדמה לנצח.

על מנת לייצר פלאפון אחד, יש צורך בכריית מתכות מגוונות: אלומיניום, נחושת, קובלט, טנגסטן, זהב, כסף ועוד. לאחר מכן יש צורך להפיק את החומר מתוך חומר הגלם שנכרה, ואז לעבד או לזקק אותו תוך שימוש במגוון כימיקלים מסוכנים. בסופו של יום, מרבית הפלאפונים הללו אינם ממוחזרים ואנו משליכים מגוון רחב של משאבי טבע יקרים, שהדרישה אליהם רק הולכת וגדלה.

ככל שהמכשיר מסובך יותר, כך נדרשת אנרגיה רבה יותר להפקתו. ההערכה היא כי כמות האנרגיה שנדרשה בעשור האחרון לייצור טלפונים ניידים חכמים בעולם כולו עמדה על כ-970 טרה-וואט שעה. לשם השוואה, משק החשמל של ישראל סיפק כ-85 טרה-וואט שעה בשנת 2019 כולה (משרד האנרגיה , 2019).

ריבה ולדמן, מנהלת המרכז לחינוך לחינוך סביבתי בחירייה, מגיבה לנתונים ואומרת: "אני רואה אור בקצה המנהרה: הקורונה. באין אירועים חבל לבזבז כסף על ביגוד מיותר ולהפסיד את מזג האוויר הנאה של נובמבר לטובת קניות מול מסכים. צאו לטייל. כדי לתמוך בעסקים מקומיים לא צריך לחפש סיבות ודרכים לקנות דווקא במועד מסוים וגם לא כדאי לדחוק עסקים מקומיים לתחרות אכזרית".

גיל ליבנה, מנכ"ל איגוד ערים דן לתברואה, המפעיל את פארק חירייה שאחראי על טיפול בשליש מהפסולת המיוצרת במדינת ישראל אמר: "קניות זה נחמד אבל יש לזה מחיר סביבתי וחשוב שאזרחי ישראל ובכלל בעולם יבינו אותו. המחיר הסביבתי חייב להיות חלק מהותי במכלול השיקולים שלנו לפני שאנחנו מבצעים קניות, בטח ובטח באינטרנט. כל קנייה שאנחנו מבצעים באתרי האינטרנט מלווים בשינוע, עטיפות ואריזות שמייצרים נזק סביבתי עצום. דווקא עכשיו, במשבר הקורונה, בתקופה בה עסקים רבים במדינה שלנו נמצאים על סף קריסה – אני קורא לכולם לקנות בחנויות, להימנע מהזמנות אונליין ולחזק את הכלכלה המקומית, וכך גם את הסביבה. תחשבו רגע לפני שאתם מזמינים מכשיר או בגד חדש – האם אתם באמת צריכים אותו? ואם כן, לכו לחנות הקרובה לביתכם וקנו אותו שם. עוצרים את הזיהום, מצילים את כדור הארץ ועל הדרך גם מחזקים את הכלכלה הישראלית".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!