3 שלבים ו-2 משימות: כך תצילו חיים של חולי סוכרת

מי ששפר עליו גורלו – יזכה באבחון מוקדם כבר בשלב הראשון: בשלב זה של המחלה יזוהה בבדיקות רפואיות ייצור אינטנסיבי וכמות גבוהה של אינסולין בדם. הדבר נובע מכך שהאינסולין המופק אינו יעיל דיו להכנסת הגלוקוז לתאים, בגלל התנגודת של הגוף אליו. הגוף 'התרגל' לאינסולין בדומה למה שמספרים לנו על חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה..

הלבלב שמזהה כמות הולכת וגדלה של גלוקוז בדם, מייצר כמות אינסולין גבוהה בניסיון להוציא את הגלוקוז ממערכת כלי הדם אל התאים. בתחילת התהליך, מצליח הלבלב להדביק את הפער, ואכן רמות הסוכר בדם עדיין תקינות. אך ריבוי אינסולין בדם - זהו אות האזהרה הראשוני בצעידה לקראת סוכרת מסוג 2.

בשלב השני, למרות 'סחיטת הלבלב' והיצור המוגבר של האינסולין, הוא לא מצליח לפנות את הגלוקוז ממערכת הדם, ומתחילה עליה בערכי הסוכר בדם. הדבר יתבטא בכמה צורות בדיקה. בדיקת רמת הסוכר לאחר הארוחות, אינדיקציה לחוסר יכולתו של הלבלב להתמודד עם עומס גליקמי מתפרץ. בדיקת רמת הסוכר לאחר צום של 8 שעות, אינדיקציה לחוסר יכולתו של הלבלב לטפל בערכי הסוכר גם בעת "מנוחה" ללא עומס גליקמי כתוצאה מארוחה. בדיקת המוגלובין מסוכרר, HBA1Cזו בדיקה המחזירה ממוצעי ערכי סוכר בדם על פני שלשת החדשים שקדמו לה.

חשוב לציין כי שלבים אלו עשויים לארוך זמן רב, הם לא קורים ביום אחד.

בשלב השלישי, הלבלב נשחק, "מתייאש" ומפחית את ייצור האינסולין עד להשבתה כמעט מוחלטת. בסוף התהליך – יהיה הסוכרתי תלוי אינסולין חיצוני בזריקות, וככל שהתנגודת בגופו תחריף, הוא גם יצרוך כמויות גדולות יותר של אינסולין חיצוני.

אחת הבעיות העיקריות בסוכרת היא שהמחלה מתקדמת באופן ברור, אך אין לה כמעט השפעה על חיי היום יום, החולים לא סובלים מכאבים בשלבים הראשונים, הם חיים את חייהם כרגיל אך המחלה מתקדמת ומאיימת... הרבה מהסוכרתיים אובחנו רק לאחר שכבר היו להם סיבוכי סוכרת קשים.

השלב הראשון כאמור, הגדרת 'טרום סוכרת'. בשלב זה של המחלה עדיין קיים ייצור מוגבר של אינסולין באשר התנגודת אליו עולה. זהו השלב שבו הרופאים יזהירו את המטופל, כי לאורח חייו יש השפעה רבה על התקדמות המחלה, ועליו לשנות את אורח חייו. לא מפתיע לגלות כי בהיעדר מודעות לסיכוני המחלה, ובהתחשב בעובדה כי לרוב מדובר בשינוי רדיקלי באורח החיים, לצערנו, לא רבים הם הצולחים את השלב הזה בהצלחה. אלו שאכן הצליחו לעבור שלב זה בהצלחה – דהיינו שינוי באורח החיים, כאשר הכוונה היא לא רק להתחיל להשתמש בממתיקים מלאכותיים במקום סוכר ותו לא... יכולים להיחשב אחרי תקופה ככאלה הנמצאים ברמת סיכון נמוכה לחלות בסוכרת, כל עוד והם ימשיכו באורח חייהם החדש.

היה מצופה מהמערכת להשקיע משאבים רבים יותר בשלב הזה בו יכול עדיין המטופל לחסוך מעצמו את המחלה האיומה הזו, הוא היה אמור לקבל את מלא תשומת הלב, שיסבירו לו היטב על התפתחות המחלה, הסיכונים הרבים שלה, ועל הדרכים הפשוטות למנוע אותה. תחת זאת, מערכת הרפואה המודרנית מסתפקת במתן תרופות שנרחיב על פעילותן להלן.

מכיוון שאין תפקידנו לרפא את חוליי המערכת, וחובתנו היא בראש ובראשונה לדאוג לבריאותנו, נתמקד אנחנו כאן להבין מה ניתן לעשות בשלב זה כדי למנוע את ההידרדרות, ולהירפא מהסוכרת. על כן יש לחזור אל מנגנון התפתחות המחלה. כאמור, הלבלב נסחט ומתאמץ יתר על המידה בנסיון לפנות את הגלוקוז מהדם את התאים. אבל מדוע בעצם התאים מתנגדים לו? מה השתבש?

הדבר קורה מכמה סיבות המהוות קבוצות סיכון לסוכרת: בני משפחה סוכרתיים מסוג 2 בדרגה ראשונה (הורים אחים). השמנה. יתר לחץ דם. דיסליפידמיה (שומנים כולסטרול). סוכרת הריון בעבר ו/או לידת תינוק במשקל 4 ק"ג ומעלה. גיל 45 ומעלה.

כאמור, מרגע שאדם אובחן במצב של "טרום סוכרת", הוא עומד על סף מדרון חלקלק. 2 משימות עומדות בפניו בניסיונו האחרון להימנע מהמחלה:

המשימה הראשונה, הפחתה מיידית של העומס על פעילות הלבלב, זאת על ידי הוצאת הגורמים המאמצים ומייגעים אותו.

מי הם אותם גורמים? עליות של ערכי סוכר בדם.

מיהו המעלה הראשי של ערכי הסוכר בדם, וכיצד עולה ערך הסוכר? פשוט מאד – פחמימות. אכילת פחמימות מכל סוג שהוא, גם אורז מלא וחיטה מלאה, מעלים את ערך הסוכר. אמור מעתה: כמה שפחות פחמימות.

יש גם משמעות לסוג הפחמימות באשר ישנן פחמימות פשוטות המתפרקות באופן מהיר ומעלות בחדות ובמהירות את ערכי הסוכר, אלה המפריעות ביותר לפעילות הלבלב כאמור, ויש גם פחמימות מורכבות המתפרקות לאורך זמן. אמנם הן גם יעלו את ערכי הסוכר, אך העלייה תהיה מתונה יותר, מה שיאפשר כנראה ללבלב להתמודד איתה בפחות קושי.

המשימה השנייה, הפחתת התנגודת לאינסולין. כאמור, התאים לא מגיבים ברגישות הנכונה לאינסולין ולא נפתחים אליו לקבלת הגלוקוז.

ישנה דרך מוכחת מדעית לשיפור רגישות התאים: פעילות גופנית. פעילות גופנית מגבירה את רגישות התאים לאינסולין עד כדי רמה שהתאים מצליחים 'לסחוף' גלוקוז לתוכם גם ללא מפתח האינסולין! כלומר, סוכרתי (גם סוג 1) העוסק בפעילות גופנית נוכח לראות ירידה בערכי הסוכר באופן מידי, ושיפור מוכח לאורך זמן ברגישות לאינסולין, התנגודת פוחתת.

שילוב של שתי המשימות: אכילה מבוקרת עם פעילות גופנית, תביא בהכרח לשיפור עצום בערכי הסוכר לאורך זמן, ובמקרים רבים יוכל הסוכרתי לפטור עצמו מהמחלה בדרך זו.

חשוב לציין כי בכל שלב של המחלה חשוב ורצוי שהסוכרתי יבצע את שתי המשימות הללו, אך ככל שיקדים - ימנע מעצמו את הצורך בתרופות והחשיפה לסיבוכים הנוראיים כדלהלן. חשוב לציין כי בסוכרת, הנזקים לגוף הם בלתי הפיכים. בביצוע שתי המשימות הללו - ניתן לעצור את ההידרדרות אך לא להסיג לאחור את הנזקים שכבר נעשו.       

אלו שכאמור, לא הצליחו לעמוד במשימות ולעשות את הנדרש מהם, מכאן והלאה, ללא טיפול נכון – הדרך להשבתת הלבלב ולתלות באינסולין חיצוני 'בטוחה'.

חשוב לציין כי התופעה אותה הגדרנו כעת היא הבעיה הראשונה בשרשרת, המביאה לבעיה השנייה והיא: שיבוש בפינוי הסוכרים מהדם אל התאים, והישארותם במערכת הדם. הישארות הסוכרים בערכים גבוהים במערכת הדם לאורך זמן, תביא באופן מובהק לנזק בלתי הפיך בכלי הדם, שלאחריו יגיעו סיבוכי הסוכרת ה"י כדוגמת: חסימת כלי דם קטנים, חוסר תחושה, עוורון, כריתת איברים, אי ספיקת כליות (דיאליזה), ושאר מרעין בישין. הסוכרת ידועה כגורם המוות השלישי בישראל.

יודגש: כי כל סדרת הכתבות מובאת כאן רק להעמקת הידע והרחבת הידיעות, ואין בכל האמור מתן עצה רפואית כלל, על כל שאלה ובירור פנו אל גורמי הרפואה המוסמכים.

סייע בהכנת סדרת הכתבות אברהם דיקמן, מומחה למחלת הסוכרת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!