מכתבו של אבריימל לבית דין של מעלה

הוא עומד ליד הדלת, מנשק את המזוזה בעוז וחדווה, האות ש' הדבוקה על בית המזוזה זורחת באור יקרות. אבריימל הוא המאושר שבעולם, הוא לא מסוגל לנתק את היד מהמזוזה בפתח הראשי של מכון מקראות.

מאז שהכיר אבריימל את עצמו הוא זוכר את עצמו כבטלן, נכשל ועצלן. בכל בוקר כשהיה פותח את עיניו הגיעה אליו ציפור קטנה ליד האוזן ולחשה לו. אבריימל בטלן, אבריימל כשלון. את המנגינה הזאת בצפצופה הדקיק של הצפור הקטנה הוא לא ישכח לעולם. היתה זו מנגינה שמנגנת על הלב ושוברת אותו לחתיכות.

אחרי כמה דקות נכנסה האמא להעיר את אבריימל ולזרז אותו ללכת לחיידר. בדאגה לא קטנה היתה האמה מבקשת כל בוקר מחדש. אבריימל, אולי היום תתאמץ יותר, אולי היום תנסה להבין את דברי הרבי בחיידר.

וכמה רגעים אחר כך נכנס האבא ובקול מונוטוני צורם ומעצבן היה אומר לאבריימל, אולי הגיע הזמן שתקח את עצמך בידיים. מספיק עם העצלנות, אתה הרי רואה שאתה לא מתקדם. האם אתה רוצה שכשתגדל יקראו לך אבריימל שניידר (חייט)? או אבריימל שוסטער (סנדלר)?

התסריט הכמעט קבוע הזה היה חוזר על עצמו מידי יום והיה צובט את לבו כבמלקחיים. כל היום היה לבו פצוע וזוב דם...

עד שהבין אבריימל את מה שכולם אמרו לו: אין טעם להתאמץ. אין טעם לנסות. הכל אבוד.

את הסוד הגדול שאבריימל היה סוחב עמו לא גילה לאף אחד. הרי בין כה אין לו תקנה. ולמה להלביש על עצמו עוד חסרונות?

את הסוד הזה, כך חשב לעצמו אבריימל הוא יקח איתו לאחר מאה ועשרים. לא פעם הוא היה מדמיין את עצמו כזקן וישיש אשר מסביבו עומדים בני משפחתו והוא מבקש מהם להכניס איתו לקבר מעטפה דבוקה בדבק רב עוצמה.

את מה שכתוב בתוך המעטפה, כך היה מדמיין אבריימל לעצמו, הוא יכתוב במשך כמה שנים, כי הרי הוא לא יודע לכתוב. הוא בטוח שיהיו שם הרבה שגיאות כתיב, אבל בשמיים יודעים לקרוא גם ככה. הוא יכתוב שם בקצרה: לכבוד בית דין של מעלה ולכבוד ה' יתברך. אני יודע שלא הבאתי איתי כלום, כל חיי בזבזתי והלכו לטמיון. אבל אני לא אשם. אני נבראתי כמי שאין לו מה לאסוף ואין לו מה להתקדם. עשיתי הכל כדי שאוכל לקרוא וללמוד, אבל כנראה שנבראתי משולל אפשרות זאת, ולכן אני מגיע לכאן ריק מכל תוכן. אני מקווה שתבינו אותי. ואם לא, אלך בשמחה לאן שתשלחו אותי.


תלמיד שסיים לימודיו במכון • קרדיט: יח"צ

אחרי דמיון כזה היה אבריימל נרדם כשהוא רגוע פחות או יותר. לפחות יבינו אותו בשמיים כשימסור את המכתב הזה.

אבריימל נרעד כולו... כמו מתוך עשן סמיך נעלמו לו החלומות הישנים והמבעיתים. הוא מוצא את עצמו עדיין עומד ליד המזוזה ומנשקה כשדמעות אושר ושמחה זולגות מעיניו הטהורות. אבריימל  מנגב את הדמעות ושוב מרים את הראש, מסתכל לעבר הש' הזוהרת על בית המזוזה. הש' היקרה הזאת מחייכת אליו ומזמינה אותו להמשיך ולקרוא את האותיות, את המילים והפסוקים של התורה הקדושה. את הגמרא והפוסקים שהם כמים בלי סוף.

היה זה לפני כשנה כשאבא נסע לכותל המערבי, שם שפך דמעות ובכה בקולי קולות, אבי שבשמים, מה יהיה עם אבריימל שלי? האם הוא נועד לכשלון? כל חיי שאפתי והתפללתי שאוכל לחנך את בני היחיד לתורה ויראת שמים, הוא יהיה המתמיד של הישיבה. הוא יהיה הבן שאוכל להתפאר בו, עד שיגיע בעז"ה לשידוך ואראה ממנו דורות ישרים מבורכים. והנה הוא קרוב לגיל בר מצוה ועדיין לא מתקדם. אנא ה' הושיעה נא.

דפיקה קלה על שכמו עצרה את דמעותיו, הוא מסתובב ורואה לפניו יהודי נשוא פנים אשר זקנו יורד על פי מדותיו. היהודי שואל אותו אם אפשר לעזור לו בעצה או בעזרה, רפואית או כספית.

האבא מנגב את הדמעות ונזכר בדברי החכם מכל האדם האומר במשלי: דאגה בלב איש ישיחנה. אולי תצא הישועה משיחה זו, חושב לו האבא.

ניבא ולא ידע מה ניבא. השיחה הזאת היתה משמעותית ביותר ועשתה את המהפך המיוחל. השיחה הזאת הצילה את אבריימל, הצילה את ההורים, הצילה את כל המשפחה. היהודי נשוא הפנים ידע לאן להפנות את אביו של אבריימל. והישועה הגיעה בסייעתא דשמיא.

הציפור שהיתה לוחשת לו מידי בוקר לתוך האוזן דברים מרגיזים ומייאשים הגיעה היום שוב, הגיעה בקול תרועת נצחון. היום, הוא היום האחרון שאבריימל מגיע למכון. היום, אחרי ימים ושבועות של השקעה תמידית יומיומית הגיע אבריימל לרגע המנצח. הוא זכה להגיע לרגע הזה שקיבל את אות ההצטיינות. ההצטיינות של הנצחון מול הקושי.

כבר כמה ימים שאבריימל לא מסוגל לעצום עין בלילות. הוא מחכה בכליון עיניים ליום הזה. ואכן היום הזה הגיע.


רא"ע מודיעין עלית יעקב גוטרמן בביקור במכון • קרדיט: יח"צ

כמה קשה להתנתק מהמקום הזה. המקום שנתן לי חום ואהבה. מקום שבו קיבלתי חיים חדשים. בצעד קשה מצד אחד ומאושר מצד שני מנסה אבריימל להוריד את היד מהמזוזה. מרגיש כאילו הוא סוחב עשרות קילו. מעולם לא הרגיש כזו כבדות. הוא רוצה להישאר צמוד למזוזה לעולם... לעולם...

אין ספק שאקפוץ לכאן להזמין את צוות המורים המסורים למסיבת הבר מצוה שלי. אין ספק שבעז"ה אקפוץ לכאן בהזדמנויות שונות להגיד שלום ולהביע את הערכתי על המסירות ללא גבולות...

סיפורי הצלחה רבים באמתחתנו, מסכם הרב שבדרון את סיפורו המצמרר. כל השומעים יושבים מסביב פעורי פה וחווים איתו ביחד את החוויה הקשה של ילדים ובחורים, נערים ומבוגרים שסובלים עדיין מקשיים בקריאה ובלמידה ומחכים ליד מכוונת להגיע למקום הנכון.

נדרשת כאן קצת השקעה ומעט מאמץ, התלמיד יעלה בעז"ה על דרך המלך ויפתח דף חדש בחייו. יתקדם ויהיה המאושר שבאדם.

בחסדי ה', זכינו ללמד תלמידים מכל קצווי תבל, מערים רחוקות בארץ וממדינות בחו"ל, אודות התפתחות הטכנולוגיה שאפשר לשתף מסכים וללמד באמצעות המורים של המכון גם את התלמידים היושבים בבית מריחוק מקום וקירוב לב...

מה שיש לי לומר לכל מי שיש לו בן או תלמיד מתקשה בקריאה ולמידה, תדעו שיש פתרון בס"ד לכל סוגי הקשיים בקריאה...

במקראות נעשה זאת בעז"ה הכי טוב...

מספר טלפון לקבוע תור למבדקים ולימודי קריאה 02-5370728

 לכניסה לאתר המכון לחצו כאן>>>

ליצירת קשר במייל>>>

ההרצאה בחינם הרשמה חובה, ניתן להרשם כאן>>>

או השאירו פרטים כאן>>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!