עצוב: מה גרם לילדה להרגיש עצלנית ומבולגנת כל החיים?

"אני בובה ושמי ימימה, כולם אומרים לי שאני יפה...רק רגלי הן עקומות נורא....(ולסיום...) וכשאגדל כולם יאמרו, ימימה היא בובה כל כך יפה, רק רגליה עקומות נורא".

מי לא מכירה את שיר הילדות המתוק הזה? שמתן לב מה הדאיג את ימימה? שכשהיא תגדל כולם יאמרו עליה שהיא בובה יפה אבל עם רגליים עקומות נורא.

"אני מאד מזדהה עם ימימה סיפרה יעל באחת הסדנאות של אימהות מודעת. לי אמנם לא היו רגליים עקומות אך לי הייתה תווית אחרת, "עצלנית".

כן, העצלנית של הבית. אני לא סתם זוכרת את זה עד היום, גדלתי עם זה שנים רבות עם הכאב הזה שכולם קוראים לי "עצלנית".

ניסיתי להילחם עם כולם ולאמר שאני לא אבל זה לא עזר לי כי אף אחד לא שמע אותי בכלל. כשהיו רוצים לבקש ממני לעשות משהו מראש היו אומרים לי "עצלנית בואי תרחצי כלים".

"תסדרי את החדר, אין לי כוח" כבר היו עונים מראש את התשובה שאני הייתי אומרת. אז אם אני "עצלנית" ואם "אין לי כוח" למה מבקשים ממני בכלל? ו"איך בכלל נהייתי עצלנית? מה נולדתי ככה"?

"אז זהו, אני אהיה ככה כל החיים? כשאני אתחתן הבית שלי יהיה הפוך ומלוכלך"? (ככה אמא שלי אמרה...). כל המחשבות האלו, החששות, הפגיעות, העלבון, והמילים הכואבות נכנסו עמוק ללב שלי, סחבתי אותם וגדלתי איתם..

במיוחד שאחותי הייתה בדיוק ההיפך ממני, היא הייתה הילדה הכי חרוצה בעולם, חרוצה בלימודים, חרוצה בניקיונות וחרוצה בהההההכל". עד כאן סיפורה הכואב של יעל.

אז כמה דברים חשובים שכדאי שתהיו מודעים אליהם ותשימו לב  (שאמא של יעל לא ידעה.. לפני30-40  שנה).

אתן מכירות את הכינויים או התוויות כל אחת איך שנוח לה לקרא לזה, אפילו  "שמות חיבה"

גי'נג'י, יורם, זולמן, גמדי (מוסיפים את ה י' כדי שישמע יותר נחמד) תחמן, ידיים שמאליות, בטטה, צוצי'ק, השובב ועוד..

למה הם כל כך גרועים וכיצד הם משפיעים לרעה על ילדינו? כל אדם בעולם כמובן גם הילדים מתקשים מאד לסבול חוסר וודאות, הנושא הראשון הוא,

מי אני? מי זאת יוכי? מי זה יונתן? מי זאת יעל (כל אחת תשאל את עצמה).

בבית שיש בו "תוויות" או כינויים שונים (זהו הרגל אוטומטי תמים ללא כוונות), כל ילד מקבל תווית ,"אני העצלן", "אני החכם", "אני התחמן", "אני הילד שלא אוכל פירות וירקות"  "אני הזולמן" שכל הזמן נראה מרושל.

וכשכל ילד הוא משהו מסוים הוא מבין שהוא לא יכול להיות אחרת כי כך אמא ואבא אמרו וכך אני.

כל ילד רוצה להרגיש שייך, כל ילד רוצה להבטיח את מקומו במערך המשפחתי וממילא להיות עצלן זה ייחודי לו ולהיות החרוץ זה ייחודי לאח שלי. וזה לא יכול להיות אחרת כי זה או הוא או אני...

בתת מודע הילד מרגיש שייך ובתת מודע הוא מוכיח שוב ושוב להוריו עד כמה הכינוי שמצאו לו הוא הכי הכי מתאים בשבילו וזה לא משנה אם זה כינוי טוב או לא טוב.

ממילא נוצרת קנאה, נצחנות, מלחמות, חוסר פרגון, שנאה ותסכול וגם בתור מבוגרים זה ממשיך. ובעצם בלי מודעות אין בחירה!!

שימי לב שזה קורה גם בזוגיות, אם את טובה במשהו אחד בעלך טוב בו פחות וכך להיפך. לא במודע בן /בת הזוג מקבעים אחד את השני בתוך התווית שלו...

אז כשאמרו ליעל שהיא עצלנית, וכך גדלה עם זה, לא הייתה לה פה בחירה להיות משהו אחר.

מבלי משים חסמו לה (כמובן שלא בכוונה) את האפשרות להיות חרוצה או זריזה וכל פעם שיעל אמרה "אין לי כוח" בעצם התכוונה לאמר "אין לי חשק"

כמובן שעם המודעות הזו הכל השתנה לטובה והיום יש לה בחירה להיות מי שהיא רוצה וגם אין לה בעיה להיות עצלנית לפעמים כשאין לה כוח.. אך רק היא יודעת שאם אין לה כוח זה לא אומר עליה שהיא עצלנית זה פשוט לא אומר עליה כלום כי עצלנית היא לא!!!!

ומה בקשר לילדים שמדביקים עליהם תוויות טובות?  "הילד הכי אחראי" "המתקתקת של הבית" וכדו'.

לילדים האלה אין אפשרות להיות משהו אחר, הם כאילו נתונים תחת לחץ שאסור להם לאכזב. לאחר פעם, או לא להיות מתוקתקת ולהשאיר דברים לא במקום, או לא להספיק לעשות משהו וזה מכניס את הילד ללחץ סמוי שהוא מנהל אותו והוא אפילו לא יודע מה קורה לו ומדוע.

אז בואו נסיר תוויות, וכינויים למיניהם. ניתן לילדים שלנו את האפשרות להיות מי שהם. ניתן להם את הרגשת השייכות בלי להיות מישהו מסוים כך נאפשר להם להיות הכל ובכך גם לא נמנע מהאחרים להיות מה שהם רוצים והכי חשוב נחסוך מהם פגיעות, עלבונות, חסרים רגשיים וכו'.

כיצד תגיבי כשבנך מתלונן שילדים מהגן או מהכיתה מכנים אותו בשמות גנאי? על כך בשבוע הבא בע"ה.

בהצלחה רבה!

מאת: יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית ומנחת הורים- מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת. 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!