האם דונלד טראמפ יכבד את המסורת בנאום טקס העברת הנשיאות

ההכרה הציבורית בהפסד על ידי הנשיא המפסיד, היוותה מרכיב מרכזי בבחירות לנשיאות ארה"ב מאז 1896. השאלה המעסיקה היום רבים בעולם היא האם אנו יכולים לצפות מהנשיא היוצא דונלד טראמפ שימשיך את המסורת ויעזוב על פי המקובל?

נאום על הפסד היה חלק מהעברת השלטון השלווה בארה"ב מאז 1796, השנה בה התמודדו בבחירות הראשונות בין המפלגות, כאשר הפדרליסט ג'ון אדמס הפסיד לתומאס ג'פרסון הדמוקרטי-רפובליקני.

מסורת הוויתור הציבורי נקבעה על ידי הדמוקרט ויליאם ג'נינגס בריאן בשנת 1896. לאחר שהפסיד לוויליאם מקינלי הרפובליקני, שלח בריאן מברק ברכה ובו קרא: "אני ממהר להעביר את ברכותי. הגשנו את הנושא לעם האמריקני ולרצונו. וזהו החוק".

חשוב לציין, כי אין דרישות חוקיות המחייבות מועמד (או נשיא מכהן) לנאום נאום הפסד; אלא, זה מנהג של אדיבות. מכיוון שזהו הרגע בו מועמד מסוים אומר לתומכים שהצד השני ניצח והקמפיין הסתיים, נאומי ההפסד הם מרכיב מרכזי במשחק הפוליטי הדרמטי המהווה חלק מרכזי בבחירות לנשיאות ארה"ב.

הטלוויזיה הייתה כלי התקשורת הדומיננטי לפרסום הצהרות אלה מאז שנת 1952, כאשר הדמוקרטי אדלאי סטיבנסון נשא נאום הפסד לאחר שהפסיד לאייזנהאואר הרפובליקני.

לנאום ההפסד יש הקדמה בדרך כלל של שיחת טלפון פרטית בין המועמדים. בשנת 2016, הדמוקרטית הילרי קלינטון שוחחה עם דונלד טראמפ בליל הבחירות לפני שאמרה בפומבי לתומכים למחרת: "דונלד טראמפ הולך להיות הנשיא שלנו. אנו חייבים לו ראש פתוח והסיכוי להוביל. הדמוקרטיה החוקתית שלנו מעגנת את ההעברה בשלווה, אנחנו לא רק מכבדים את זה. אנחנו מוקירים את זה".

המסורת (לא החוק) דורשת ממועמד מפסיד לנסח ארבעה נושאים עיקריים בנאום זיכיון: הכרה בתבוסה, קריאה לאחדות, חגיגת דמוקרטיה, והבטחה להמשיך במאבק הפוליטי. המטרה להביע את העמדה כי המועמד חושב על המדינה, וכי קרב הבחירות הקשה הסתיים וכי האמריקאים צריכים לנסות לגשר על המחלוקת ולהתכנס לטובת המדינה הגדולה יותר.

סירובו האיתן של דונלד טראמפ להבטיח לכבד את תוצאות הבחירות אם יפסיד - גם ב-2016 וגם ב-2020 - והרגש שהוא מעורר בזמן שהוא מתווה כי הבחירות הן מרמה, לא בהכרח מרמז שהוא יעשה יציאה שקטה. אבל אולי נקבל במקום זאת ציוץ הפסד אם חשבון הטוויטר שלו לא יהיה חסום.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!