הרב שאול יורוביץ': הבחירה המפתיעה של אברהם אבינו

פרשתנו פותחת בסיפור המופלא של חסדו של אברהם אבינו, ומסתיימת בסיפור עקידת יצחק, שניהם נחשבים כניסיונות שנתנסה בהן אברהם אבינו, אך הם מתייחסים לשני מישורים הפוכים. בסיפור הראשון על אברהם לגלות את כוח החסד שבו, ולעומת זה בסיפור עקידת יצחק עליו לעשות את ההיפך הגמור, עליו לצמצם את מידת החסד והאהבה שבו ולגלות את כוח המסירות המוחלטת.

היכולת לאחוז בשני קצוות אלו מבטאת שלימות הנפש, וכפי שנאמר לאברהם בסוף העקידה "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה", כלומר עד עכשיו ידעתי את מידת האהבה שבך, וכאן גיליתי את הצד השני שבך – צד היראה.

אך כאשר נתבונן בסיפור החסד של אברהם בראשית הפרשה, נראה שגם הוא משולב משני סיפורים, הוא מתחיל בהתגלות אלוהית שאברהם זוכה לה, ותוך כדי זה מזדמן לפניו מעשה של הכנסת אורחים:

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ".

אברהם מוצא את עצמו בין שתי עבודות שונות, מחד "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'", ומאידך "וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים", הוא בוחר במפתיע להעדיף לעסוק בהכנסת אורחים על פני קבלת פני שכינה. חכמינו ז"ל (שבת קכז) לומדים מזה ש"גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה דכתיב ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו'".

במבט ראשוני אינו מובן הצורך להכריע בין שתי בחינות אלה מה גדול יותר, זו גם לא דרכם של חז"ל להשוות בין שתי ציוויים או ערכים שונים בדרך כלל.
נדמה שיש כאן בירור שורשי מאוד על המציאות הכוללת של עבודת ה', שכאשר נתבונן על דמותו הכוללת של אברהם אבינו בעבודתו את קונו, בולטות שתי עבודות עיקריות. והן:

א' החיפוש אחר האמונה, שמגיל שלוש אברהם הכיר את בוראו, ונתנסה עשרה ניסיונות באמונה, וכדברי הפסוק (יחזקאל לג כד) אחד היה אברהם, וכן אמרו ז"ל, (מדרש רבה בראשית פרשה מב ח) ויגד לאברם העברי, רבי יהודה אומר, כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד, שהיה שלם באמונתו.
ב' חסד והשפעה, אשר אברהם נקרא איש החסד, וכפי שאנו מוסיפים וקוראים בהמשך פרשתנו (פרק כא) וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע שהפך את החסד לעיסוק עיקרי, ובתיאורי חז"ל מפורט בהרחבה רבה, ועוד יתר מבואר בספרי הפנימיות שהיה אברהם מרכבה למידת החסד של מעלה. על כל פנים שתי עבודות אלו, מקיפות את עיקרי דמותו של אברהם אבינו.

שתי עבודות אלה מבטאות את שני חלקי העבודה הרוחנית של האדם הנקראות בלשוננו "בין אדם למקום" ו"בין אדם לחברו", המשמעות הפנימית של אמונה בהירה היא השגת האלוהות והדבקות המוחלטת בה, זו תנועת האדם מלמטה למעלה עד לכדי התנתקות מוחלטת מהעולם הזה והבליו, ולעומת זה חסד והשפעה עבודתן היא ההיפך הגמור, להאיר ולתקן את החלקים הנמוכים הנצרכים לכך.

זוהי דילמה עקרונית משותפת לכל מבקשי ה', אשר מחד רצונם להתעלות ולהתכנס בעצמם ובעבודתם הפנימית, ומאידך הם מבינים את החשיבות של העיסוק במה שמתחתם להשפיע להאיר ולתקן את הזקוק לכך, ואינם יודעים להכריע על מה לשים דגש עיקרי יותר.

הסיפור של אברהם אבינו חושף לנגד עינינו רגע בחירי כזה, שמחד הקב"ה מתגלה אליו בגילוי גדול כזה, ומאידך אורחים עוברים לפניו בחום היום, ואברהם עומד בין שתי הזהויות המרכיבות את נפשו, ועליו לבחור בין שתי עבודות המרכזיות הללו, שבהם מתמצית כל חייו ועבודתו.

אברהם אבינו בוחר להשפיע ולהאיר לתחתונים על חשבון גדילתו הרוחנית הפרטית, הוא מעדיף את החסד על פני קבלת פני השכינה, וזה מפני שתכלית העבודות הנשגבות של האדם היא היכולת להאירם למטה ולהמשיכם למקומות הפחותים והעבים ביותר, המבחן של האמונה וההשגה היא עד כמה הן מצליחות להאיר במקומות החלשים מפני שהשגת פני שכינה תכליתה להכניס אורחים חדשים ונקודות חדשות בעבודת ה', הן משלימות זו את זו וכאשר ההארה נמשכת למטה הרי נשלמה הקומה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!