חוק אנטי דתי בעליל

מה זו הטיפשות הזאת, שאלתי את עצמי השבוע בכעס. כעסתי על מי שמקדם לנו שוב עוד חוק אנטי דתי בעליל. חוק החמץ הוא עוד חוק בלתי אחראי שלא ברור מי מרוויח ממנו. קבלני הקולות של מפלגת שינוי בגלגולה המתקדם - "ישראל ביתנו" - או אלו שנהנים משום מה להצטייר כקלגסי השמירה של היהדות.

אולי יהיה דיל, הדליפו עיתונאים מסוימים: אלה יוותרו על חוק ברית הזוגיות, ואלה יעלימו עין מן החמץ, והכל על מקומו יבוא בשלום. אבל עד שיהיה דיל, אנחנו, החרדים, כבר מפסידים במערכה הזאת. מפסידים את היכולת לקרב יהודים לדת בדרכי נועם. ממסמסים את האפשרות להציג את היהדות בדרך שראוי להציג אותה בפני אנשים, שלא רק לא יודעים מה זה חמץ ומצה, אלא גם איש לא סיפר להם שפעם, לפני המון זמן, היינו עבדים במצרים. ואני לא מדבר על אלה שמתחרטים על זה שבכלל יצאנו משם.

למה, למען השם, אנחנו זקוקים לחוק הזה? למה אנחנו מחוקקים חוקים שאוכפים את הדרך שלנו, נכונה ככל שתהיה, על אנשים שלא מבינים מהיכן כל זה נוחת עליהם? מה אנחנו מרוויחים מכל זה? מה הקדוש ברוך הוא מרוויח מזה? מה היהדות מרוויחה מהם? האם החוקים האלו גרמו לנער אחד, או נערה אחת, להתקרב ליהדות?

פעם היו מי שאמרו שבכל זאת זה חשוב, כי חייבים לשמור על הצביון היהודי של המדינה, אבל אלו לא היו משלנו. לגלגנו עליהם. נהגנו לגחך על האובססיביות המוזרה שלהם "לגייר" את המדינה בעל כורחה.

אני דווקא מכיר אנשים רבים שכואב להם מצב הדת בארץ. כואב להם מצב החינוך של ילדי ישראל. שהעובדה שמיליוני ילדים יהודים לא יודעים לומר "שמע ישראל", שהם גדלים על חינוך כפרני, שאינם יודעים מה ההבדל בינם לבין השוודים, מדידה שינה מעיניהם. אבל לפחות לאותם אנשים יש תשובה מצוינת למצב. הם לא נתפסים לניסיונות תחוקתיים מגושמים. הם מתוחכמים בהרבה. הם מגיעים לשכונה חילונית "צפונבונית" לחוג בית דל משתתפים, עורכים מסיבת חנוכה פה, סעודת ראש חודש שם, ופתאום, ובלי שאף אחד הרגיש, ועוד לפני שפוליטיקאי מ"ישראל ביתנו" אמר את דברו, יש כבר אנשים שרוצים בית כנסת. שמבקשים שיעורי תורה. שדורשים חינוך יהודי לילדיהם. שמחפשים הכשר בד"ץ.

ואז, גם אם מפציעות להן כותרות פה ושם, אז אפשר להתעלם מהן. כי איש לא הכריח כאן אף אחד. איש לא כפה את עצמו על אף אחד. זה בא מבפנים. מהלב. מתוך ההכרה הפנימית ביופיה של היהדות.

נכון, זה קשה, זה מסובך. לא פשוט להפעיל סמינרים, ערבי אירוח, חוגי בית והרצאות. זה דורש המון תעוזה, הרבה מסירות נפש, ולא מעט כסף. קל יותר לחוקק חוק מכוח רוב קואליציוני דורסני. אך רק הארגונים המעטים האלו, שחבל שהם מועטים, מחדירים מעט מן האור בתוך האפילה הגדולה. הפעילות המבורכת שלהם, שכולה הסברה אמיתית במאור פנים, מתקנת מעט מהנזק של השנאה והניכור, שנגרם בעקבות הכפייה הדתית החוקתית.

הגיע הזמן שנודיע לחילונים שאנחנו מושכים את ידינו מן החקיקה הדתית הכללית (למעט חוקים הנוגעים ישירות לציבור החרדי). אבל במקביל נבהיר להם שאנחנו לא מתכוונים לוותר עליהם. על איש מהם. אנו נחושים להגיע אליהם בכל מקום שהם יהיו בו. נביא אותם להרצאות, לסמינרים ולסימפוזיונים. נדאג שכל ילד יהודי יידע מה זה שבת, למה פסח, ואיך יום כיפור. נסייע לארגוני התשובה והקירוב להגיע ללבו של כל יהודי. בדרכי נועם, בהסברה אמיתית, באהבה גדולה, ובמאור פנים.

הכותב הוא בעל טור בשבועון 'משפחה'

קישורים:
מקור: הארץ

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!