ב'יתד' ניתלים על אילן גבוה...

אמור לי מי חבריך

יום שלישי הגיע, יומו של ה'פשקוויל' השבועי הקבוע, המפוזר חינם על-ידי 'יתד נאמן', והוא שב ותוקף בו כל דבר שזז שלא לכיוון ה'כיס'.

מאז הופיע כתב הפלסתר הזה, הוא אינו משאיר זכר ליום שלישי בעל הסגולות המיוחדות בבריאה, שעליו נאמר "פעמיים כי טוב"... מה איכפת להם מה רוצה בורא עולם, אם הם רוצים אחרת?

מי שעוד רצה להאמין בסוף השבוע למה שנכתב בשבועונים 'משפחה' ו'בקהילה', ודווח גם באתר 'בחדרי חרדים', כי מתגבשת נוסחת הבנה בין שס ל'דגל התורה' בנושא המשולהב של הצטרפות שס להסתדרות הציונית, בהוראת מנהיגיה הרוחניים, ייפגע גם באמונתו זו, מלבד באמונה הבסיסית היוקדת בנו - אם ייקח גם היום את ה'פמפלט' של 'יתד' לידיו.

מי התיר להם לאסוף את כל קטעי הזוהמה, הכפירה והשטנה, מכל עיתוני השבוע, מיום ג' שעבר ועד יום ג' זה, ולדחוף אותם מקווצים ומקובצים יחד, בשם ה'השקופה', אל תוך בתי הנשמרים מכל משמר להרחיק אותם מעליהם ומעל בני ביתם?

למה צריכים ילדי 'מוסדות הפטור', ועל פי הגדרת 'יתד' גם היום - "פך השמן הטהור בטהרתו" - להיחשף היום לעמותה הנלחמת בעד "חופש דת ושוויון" (מה זה?) בעיתון המתיימר להיות שופרם של גדולי ישראל?

אותו אחד העומד בראשה של העמותה, ומצוטט ב'פשקוויל' כאילו הוא 'מאן דאמר' היה עד לאחרונה חברם ל'תקשורת', ועתה הם נתלים עליו כעל אילן, כאילו הוא השחר העולה שלהם.

מדובר באדם שכתב מאות מאמרים בזכות עמותת 'הלל' ששמה לה למטרה להעביר ילדינו על דתם, ובגנות לומדי התורה בישיבות ובכוללים. האם גם את תמצית המאמרים הללו שלו אנחנו צפויים לקבל אל תיבות הדואר שלנו בימי ג', או שמא רק כשהוא כותב נגד שס כתנועה חרדית, ומוסיף למאמרו את המשפט: "ח"כ משה גפני (יהדות התורה) יודע מן הסתם על מה הוא מדבר כשהגיב ליוזמת ההצטרפות של ש"ס להסתדרות הציונית" - הופך מנהל עמותת "חדו"ש" לחופש דת ושוויון ליקיר 'יתד נאמן' על חשבונו ותוך פגיעה בחינוך ילדינו?

במאבקים האינטרסנטים האחרונים נפל דבר. בעוד שעד לאחרונה צוטטו מקורות עיתונאיים ישראלים הזרים לנו, שאנו מתרחקים מהם ת"ק אמה ויותר, רק כדי להשיב להם כגמולם הרע, מגייס לאחרונה 'יתד נאמן' את 'הארץ', 'ידיעות אחרונות', ראשי הרפורמים, ומרעין בישין שונים, ומעניק להם דרגות של 'תנא דמסייע' לשגיונותיו.

אסור לתת להם להכניס אלינו, את אותה תקשורת קלוקלת בדלת האחורית. זכותנו לדרוש להשאיר את בתינו, ואפילו את תיבות הדואר שלנו, וגם את של שכנינו, שאנחנו ערבים להם, נקיים מדואר הזבל הזה, ולא לחשוף את ילדינו מדי יום ג' לכל החלאות הרעות ואת עצמנו לרכילות, לשון הרע, וניבול פה.

העתקת הקטעים מהסוג הזה לעיתון המתיימר להיות חרדי, ונתינת גושפנקא לכותבי מאמרים כמו ראשי הרפורמים ועמותת 'חדו"ש', כאילו אנו זקוקים לעזרתם, עלולה להפיל רבים שיעדיפו ללכת אל המקור, במקום להשאיר את ה'תענוג' הזה רק לעורכי פשקוויל יום ג' של 'יתד'.

'הקרן החדשה' נגד 'הקרן למורשת הכותל'

ב'קופת השרצים' של הקרן החדשה לישראל נותרה כנראה עוד יתרת זכות, אחרי ששולם כל תגמולם של פעילי 16 העמותות שרקמו את העלילות הכלולות בדו"ח גולדסטון. עכשיו מבקשים ראשי הרפורמים בארה"ב, המזרימים את הכסף לצינור המזהם הזה, להפנות אותו למשימה הבאה - פירוק 'הקרן למורשת הכותל' והקמת רשות ממלכתית חדשה, שתפרק את המונופול החרדי, כהגדרתם, בכותל.

כדי להעלות את התביעות האוויליות האלה בפני לא אחר מראש הממשלה בנימין נתניהו, שמוצא זמן להאזין להם, הגיע במיוחד לישראל נשיא התנועה הרפורמית בצפון אמריקה, אריק יופה. יופה, הוא האיש שעמד בזמנו, יחד עם פרופ' אריאל רייכמן, ועוד טרם הוקמה תנועת 'שינוי', בראש ההפגנה המאוד מיוחצנת שנערכה ברחבת מוזיאון תל אביב, ושאימצה לעצמה את הסיסמה בעלת הקונוטציה הגזענית המזעזעת: "לעצור את החרדים".

בכל מדינה אחרת הוא היה מוקע באותו רגע, אבל אצלנו הוא יכול להמשיך בשלו, להגיע עד לכותל ועד לראש הממשלה ולהציג את התביעה הרפורמית הבאה בתור - לחלק את המתחם הצמוד לכותל לשלושה חלקים שווים, ולהקצות בו שטח גם לתפילות המעורבות של 'היהדות הפלורליסטית'. לא פחות ולא יותר.

אנחנו מוכנים להתחייב בפניו לסייע לו במימוש הזיותיו, אם יציג קודם תביעה דומה לוואקף ה'שולט' במעלה ההר, ויתבע לקבל כמחווה של הכרת הטוב, על מימון המאבקים של הפלשתינים ביהודים, שליש משטח המסגד לתפילה מעורבת. אם יסכימו, אנחנו איתו תמורת תשלום, כמובן מ...הקרן החדשה לישראל.

אלא, שנראה לנו שאם יציג שם תביעה דומה לא יהיה מי שיממש את ההבטחה הזו שלנו, משום שחי הוא לא יצא משם. ככל הנראה לכן הוא מעדיף להציג אותה קודם לצד הרפה שלנו – לראש הממשלה בנימין נתניהו.

'המבשר' מדווח בעניין זה שסגן שר החינוך, מאיר פרוש, הריץ מכתב בהול לראש הממשלה, שבו הוא מתריע כי אותו האיש - אריק יופה הגיע לכאן כדי לעורר מדנים, מריבות ומחלוקות ולזכות בתמיכת ראש הממשלה במזימה המחפירה לחלל את המקום הקדוש לנו ביותר. "הכותל המערבי, שריד מקדשנו, לא יהפוך בשום פנים ואופן לטמפל רפורמי"! – כותב פרוש.

בתגובתו הזועמת של ח"כ מאיר פרוש, אין כל חדש. זהו תפקידו של כל נבחר חרדי, וחבל שרק פרוש מילא אותו במחאתו. אבל יש בהחלט רוח חדשה בתגובתה של ד"ר עינת רימון, "רבה קונסרבטיבית" ומראשי תנועה זו בישראל.

במאמר שהיא מפרסמת ב'ידיעות אחרונות' היא כותבת: "לדעתי המחיצה בחלקו ה'רשמי' של הכותל המערבי גבהה עם השנים יתר על המידה ומסכנת סבתות ואמהות של בני מצוות, החפצות לשמוע ולראות את מחמל נפשן קורא בתורה ונאלצות לטפס על ספסלים רעועים... אבל אין לבו של הציבור המסורתי בישראל נוהה אחר החייאת עימותי סרק, בעיקר מאחר שאלה באו על מקומם (בכותל הדרומי) בכבוד ובדרכי שלום".

אל דאגה, שום דבר לא ישתנה ב'כותל'. כמו ששום אבן לא תוזז בו. את השכינה לא ניתן לגרש ואפילו לא להזיז מביתה, גם אם נותר ממנו רק קיר אחד.

מכל גחמיו של אריק יופה ישאר רק פעוט אחד - אותה ענת רימון תאבד כל סיכוי לקבל אי פעם ולו אגורה אחת מ'הקרן החדשה לישראל'...

המלחמה הבררנית באלימות נגד שופטים

רכבו של שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, משה גלעד, הוצת אתמול, נעל הושלכה לעבר נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, והכותרת הראשית, סוחטת החמלה של 'ידיעות אחרונות', זועקת היום באותיות רועדות מפחד, שגם הלילה השופט האנונימי שהתראיין לעיתון לא עצם עין. "אני הולך ברחוב ומסתכל אחורה, מרגיש כאילו מישהו עוקב אחרי כל הזמן ויודע עלי הכל"...

בז'רגון המקצועי קוראים לזה 'פרנויה'.

"גל אלימות כלפי שופטים" - קובעות היום הכותרת, כאילו כשמדובר בסתם אזרחים, האלימות אצלנו כבר הוצאה מזמן אל מחוץ לחוק ונמצאת הרחק מחוץ לגבולות המדינה.

אולמות בתי המשפט בישראל מלאים מדי יום במאות פושעים אלימים. מאות ואולי אלפי אחרים מסתובבים להם חופשי, ורק ידם של מעטים מגיעה גם אל בני המעמד העליון - אל השופטים. כולנו קורבנות האלימות. אבל רק דמם של אנשי 'שלטון החוק' סמוק, ורק הם זכאים, משום מה, להגנה שנועדה לעקור את התופעה המכה גם בהם, מן השורש.

מה שצריך להדאיג אותנו כאזרחים, הרבה יותר בימים אלה, היא ההתנהגות האלימה, גם אם בינתיים היא רק מילולית, של אותם בני המעמד המיוחד הזוכים ל'הגנה' מפני האלימים. "אני מרגישה בטוחה, אנחנו חזקים מהם" - אמרה אתמול נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש בפגישה עם תלמידי בית הספר הריאלי בחיפה, אבל מאחר שאנחנו, האזרחים, איננו חזקים מהשופטים והשוטרים, לא נוכל לאמץ לעצמנו את אותה האמירה והבטחון.

המשטרה נחושה לאחרונה לתבוע לעצמה את הנתח היחסי מההטבות המוקנות ל'שלטון החוק', ואולמות בית המשפט הופכים לזירות התגוששות והפגנת כח של שוטרים ושופטים, לא פחות מאלו שמפגינים הפושעים האלימים הנידונים בהם.

אבי אשכנזי ונתיב נחמני דיווחו ב'ידיעות אחרונות' שמי שנהנים ראשונים מן ההפקר מהתיגרות בין חברי קואליצית 'שלטון החוק', הם העבריינים. לפני כשבוע פרצה אחת שכזו בין נציגי משטרת תל אביב לבין שופט השלום דן מור, שהעז לנזוף בשוטרי משטרת 'מסובים' שביצעו מסדר זיהוי שלא כדין, והורה לשחרר את החשוד. סגן ניצב בני פלס החליט להראות לשופט מי באמת שולט ב'חוק', לא נעל את פיו ודרך על 'כבודו' במשפט 'עברייני' ששלח לעברו: "כולה מדובר בהחלטה של שופט שלום"...

"מאותו רגע" - טוענים גורמים במשטרה - "החליט השופט מור ללמד את שוטרי תל אביב פרק, ולהראות להם מה מסוגל 'כולה שופט שלום' תל אביבי לעשות. הוא שיחרר שוהים בלתי חוקיים, חשוד שהכה את אשתו שאושפזה פצועה בבית חולים, ולבסוף נעתר לבקשת המשטרה לעכב שחרור עצור רק בשעה ועשר דקות בדיוק, כך שהשוטרים נאלצו לנסוע עם סירנות פועלות כדי להספיק לערער על החלטותיו בבית המשפט המחוזי. זה היה ממש מביש לראות את השוטרים עומדים בלשכתו של 'כולה שופט שלום' ומתחננים שיורה על מעצרם של חשודים"...

מי יודע אם ההתכסחות האלימה הזו בתוך אולם בית המשפט, לא הביאה בעקבותיה את שחרור העבריין שהצית את מכוניתו של השופט בחיפה.

בעוד שקצינים בכירים פנו בדחיפות אל לשכתה של נשיאת בית המשפט השלום בתל אביב, זיוה הרמן, כדי שתעמיד את ה"כולה שופט" ה'סורר', הגיעו למערכת 'ידיעות אחרונות' הידיעות הראשונות, על קרבות דומים שפרצו גם בירושלים ועל רקע דומה - תובע משטרתי שהפעיל אלימות מילולית פוגעת נגד שופטת שלום.

התובע המשטרתי רב פקד עמוס כהן הגיע לדיון באולמה של השופטת רחל שלו-גרטל. השופטת היתה אמנם בלשכתה, אך שמעה כיצד התובע אומר לקלדנית באולם: "מקומך בגן עדן מובטח". הקלדנית שלא הבינה למה כוונתו שאלה אותו: "למה?" . ואז הסביר לה התובע: "כי גהינום יש לך כבר עכשיו אצל השופטת הזו".

השופטת יצאה לאולם וסילקה את התובע בבושת פנים.

'שלטון החוק' ניצח. 'שלטון החוק' הובס...

קרבות השליטה האלה בין שוטרים לשופטים ולהיפך, עדיין לא הוכרעו סופית, אבל ברור כבר שהמשטרה השיגה לעצמה, באמצעות שרירים שהיא מפעילה נגד שופטים, פריבילגיות שבעבר היו רק לשופטי בית המשפט. כך, למשל, היא השיגה כבר מעמד דומה לשלהם בשמירה על סודיות מפני חשיפת שמם של שוטרים בתקשורת, בהקשר שאינו לטובתם. מה שאין כבר אפילו לראש ה'מוסד', ששמו ידוע לכל, יש לשופט שבן משפחתו סרח או לשוטר בכיר אפילו כשבנו...רצח.

ל'שלטון החוק' מותר.

ובעוד השופט המתראיין היום ב'ידיעות' ממשיך ללכת ברחוב ולחפש מאחוריו את התוקף הבא, שהסבירות שיגיח היא נמוכה, מוציא חברו צו איסור פרסום לשמו ועיסוקו של שוטר בכיר במשטרת תל אביב, שבנו רצח ככה סתם, אמנם לא שופט לא שוטר, 'רק' בעל אולם שמחות שניסה להפריד בין ניצים שהתקוטטו באולם שבבעלותו.

בלא להביט אחורה בפחד, שמא במעשהו הוא יוצר את השד האלים הבא, ב'נאמנות' של איש שלטון החוק לאיש שלטון החוק, מוציא השופט צו איסור פרסום כזה, והיד לא רעדה לו, כמו של מעצב האותיות בכותרת הראשית של 'ידיעות אחרונות' הבוקר.

אל תשאלו למה אביו של נחמן אנשין, למשל, אינו זכאי להסתתר מאחורי צו דומה. הוא הרי לא חבר בקואליצית 'שלטון החוק' שגם אביו של הרוצח וגם השופט חברים בו. הוא הרי לא מאוים באלימות...

ואחר כך עוד יפטמו אותנו בידיעות סוחטות רחמנות על האלימות הפושה כנגד שופטים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!