"יש לך כסף? תקנה רבי אחר" • דעה

כמה פעמים במהלך השנים האחרונות השתמשתי במעשיה הזו, לצורך המחשה של דברי. בכל עת שהעליתי נושא שונה, התפעלתי מחדש מהעוצמה שטמונה באמרה זו ובחוכמתו ועמקנותו של אומרה.

זה היה לפני כשלושים שנה. המצב הכלכלי בארץ לא היה בכי-רע כפי שהוא היום, אך כבר אז אנשים רבים שעמדו לפני חתונות ילדיהם, לא עמדו במעמסה הכלכלית של רכישת דירה לצאצאים וריהוטה המלא.

גם באופי עריכת השמחות התחרות הייתה עזה: סעודות הפאר, הקידושים מנקרי העיניים שנערכו בבתי הכנסת - כל אלו גרמו אי נוחות למחותנים שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם. אך הלחץ החברתי, והרצון להיות 'כמו כולם', גרם להם לאבד את ראשם וממונם, והם נאלצו ליטול הלוואות למען לא ייבושו בפני חבריהם.

החלוץ שהלך לפני המחנה היה האדמו"ר מגור, בעל 'הלב שמחה' זיע"א, שהתקין תקנות מחמירות בתוך חצרו. האדמו"ר ירד לפרטי-פרטים, ובסעיפים מפורטים הורה על ריהוט אחיד ופשוט שיירכש לבני הזוג, כמות המוזמנים לסעודת החתונה הוגבלה במספר מדויק, ובקידושים שנערכו בבתי הכנסת לאחר התפילה, הותר להגיש עוגות ומשקאות קלים בלבד.

ברבות השנים הצטרפו ליוזמת האדמו"ר רוב חצרות הקודש ומנהיגי הציבור, עד כי גם בערך המקודש של מתנות ודורונות שיצאו ובאו בין משפחות החתן וכלה, בתקופת האירוסין, הוטלו הגבלות מחמירות על אופיין, מספרן וסוגיהן, וגרמו לאנחת רווחה מצד ההורים.

היה זה אחד החסידים, מעשירי החצר, שנכנס אל הקודש פנימה, והתלונן בפני האדמו"ר כי הוא יש לו כסף, ומדוע נאסר עליו לערוך שמחות בפאר והדר?

"יש לך כסף?" שאל האדמו"ר. "לך תקנה רבי אחר".

זכיתי ברוך ה', והבמה המכובדת הזו יצרה עם הזמן תהודה ו'הובלת דעת קהל', ובעקבות רבים מהנושאים שהועלו כאן ונדונו בהרחבה, הקהל שינה את דעתו, והבמה הזו העניקה מחשבה נוספת אודות נושאים שונים.

ר"ח אדר הולך וקרב, ומזה כמה ימים זורמים אל שולחני עשרות פניות עצובות מצד הורים לילדים הלומדים בתלמודי תורה בכל אתר ואתר.

"תציל אותנו", הם מתחננים.

"אין לנו כסף", הם זועקים.

"יש לי ארבעה ילדים בתלמוד תורה. אם לא אתן, אני פוחד מיחסו של המלמד".

"אני עומד עם עוף אחד בערב שבת, ואני מתלבט אם להניח אותו במרק של ליל שבת או בחמין", הם לוחשים בביישנות.

כן, הכוונה למנהג המכובד הנהוג מדורי דורות להעניק "מעטפות כסף" למלמד בפורים, מזה שנות דור, בכול התקופות ובכול הגלויות נהגו הורי התלמידים להגיע לבית המלמד עם משלוח המנות ואגב לחיצת היד ואמירת "פורים שמח" הושחלה המעטפה הנכספת מההורה לכיסו של המלמד.

שנים של מצב כלכלי רע ההולך ומעמיק משנה לשנה עשו את שלהם, משפחות רבות אינן עומדות בתחזוקה השוטפת של הבית, בתשלומי הארנונה, שכר הלימוד והמזון הבסיסי ובהגיע ימי הפורים, לא די בלילות טרופים ללא שינה במהלך השנה, צרה נוספת נוחתת על ראשם "אם לא אתן כמו כולם, המלמד יתנכל לילד" הם אומרים בחשש.

"מלמדים" חביבים! אני יודע שתכעסו עלי, אני יודע שלא תבינו אותי, אך כולכם בוודאי רוצים לראות תלמיד המגיע ליום לימודים עם כריך בריא ומזין וביגוד נקי ותקין, שיקול אב המשפחה נע בין המעטפה הנכספת לבין רווחת הילד כי לצערנו אין די לשניהם.

כפי שבאופי עריכת השמחות, תוקנו תקנות חד משמעיות וההוראות "יצאו מגבוה" למען לא יעז אדם לנהוג אחרת, גם כאן, ההוראה צריכה להגיע מצד מנהלי תלמודי התורה ובכדי שיקויים בנו "ליהודים הייתה אורה ושמחה" במלוא מובן המילה, צורך השעה היא "להקפיא" את המנהג העתיק ולאסרו בתכלית האיסור.

להורים שיטענו "אבל לנו יש", האדמו"ר מגור בעל ה'לב שמחה', העניק כבר את התשובה: "יש לך כסף? תקנה מלמד אחר".

טורו השבועי של חברון גרנביץ' מופיע מידי שבוע ברשת "קו עיתונות דתית"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!